על מכתב הכלכלנים שהזהיר מפני ההשלכות הכלכליות של ההפיכה השלטונית ופורסם לפני יותר משלושה שבועות חתמו עד כה כמעט 300 כלכלנים ואנשי מנהל במוסדות אקדמיים ישראלים, ולצדם 90 חוקרים ישראלים נוספים (או בעלי קשר קרוב לישראל) במוסדות אקדמיים בחו"ל. ביניהם נמצאים שבעה זוכי פרס נובל בכלכלה, ארבעה זוכי פרס ישראל בכלכלה, עשרה נשיאים של האגודה הישראלית לכלכלה, חברי האקדמיה הלאומית למדעים והאקדמיה האמריקאית לאמנויות ולמדעים. על מכתב הזדהות דומה חתמו 56 כלכלנים אמריקאים, בהם 11 זוכי פרס נובל וחמישה ראשים של הבנק העולמי ושל קרן המטבע הבינלאומית.
הרוב המכריע של כלכלני ישראל הביע בכך את חששם העמוק מפני התוצאות ארוכות הטווח אשר צפויות למהלכים המכונים על-ידי מקדמיהם כ"רפורמה" במערכת המשפט. למעשה, לא נמצא עוד כלכלן אחד באקדמיה שהשמיע קולו בעד המהלכים. אפילו פרופ' ישראל אומן, כלכלן ישראלי זוכה פרס נובל הידוע בעמדותיו הניציות ובהשתייכותו לימין הדתי, נמנע מלתמוך בהם באופן מלא, והציג בוועדת חוקה עמדה מורכבת המסתייגת מכמה מהם.
ההתנגדות מצד הכלכלנים תפסה את נתניהו ואת שותפיו לניסיון ההפיכה בלתי-מוכנים ונבוכים. במסיבת עיתונאים מבוהלת שאורגנה בחופזה בו-ביום, עמד ראש הממשלה לצד שר האוצר, שר הכלכלה, ומשום-מה גם לצד שר החוץ, והתפאר בהישגי המשק הישראלי בשנים האחרונות, אותם ייחס לעצמו. אף אחד מאנשי הדרג המקצועי לא עמד יחד עימם. את האזהרות כינה "צונאמי של שקרים". נתניהו הבטיח כי "המהלכים שלנו לחיזוק הדמוקרטיה בישראל לא רק שלא יפגעו בכלכלה - הם יחזקו אותה", וגרס כי ה"רפורמה" תפתור את בעיית "עודף המשפטיזציה בישראל, והיא כמו חול בגלגלי הכלכלה", אף שבין הדוגמאות שהציג לא היתה עדות אמיתית אחת להשפעה מזיקה כזו.
בניסיון נואש לשנות את הנרטיב שהתקבע בדיון הציבורי, מינה נתניהו באופן חריג את איש אמונו, השר לעניינים אסטרטגיים רון דרמר, להתדיין עם ראשי סוכנויות דירוג האשראי ובנקי ההשקעות הגדולים, כדי לשכנעם כי אין ממש בטענות הכלכלנים. על-פי דיווח ב"Times of israel", פנה נתניהו ישירות גם לכלכלן האמריקאי הבכיר לארי סאמרס כדי לגייסו לצידו בעניין זה, אך אם יש אמת בדיווח – אותו סירב סאמרס להכחיש – הרי שזה השיב את פניו ריקם. בראיון ששודר ביום שישי האחרון ברשת בלומברג הבהיר סאמרס כי החיפזון בו מבוצעים השינויים הוא מסוכן.
על רקע כשלון הניסיון להדוף את אזהרות הכלכלנים באמצעות טיעונים ענייניים ודעות מומחים, ניסה ביום שישי האחרון העיתונאי עמית סגל להוסיף נדבך לטענת ההסחה של ראש הממשלה בדבר "צונאמי של שקרים". בטורו בגיליון יום שישי של "ידיעות אחרונות" (10.2), תחת הכותרת "נתפסו בכלכלתם", ניסה להציג באופן כוזב את טענות הכלכלנים כמונעות מאינטרסים כלכליים או פוליטיים נסתרים של אילי הון ישראלים. חשוב לנתח את מבנה הטור שלו כדי להבין כיצד בוצע אותו ניסיון בהינדוס תודעה.
ראשית, משפט הפתיחה של הטור הוא כדלקמן: "זו אינה הפעם הראשונה שבה בנימין נתניהו נתקל בעצומות כלכלנים". יחד עם הכותרת, "נתפסו בכלכלתם", מבין הקורא כי מושא הטור הוא מכתב הכלכלנים.
יתר הטור, לעומת זאת, מספר דווקא על קבוצת תעשיינים שהזהירו, במאי 2004, כי אם ההתנתקות מרצועת עזה לא תתרחש יהיו לכך השפעות כלכליות שליליות, ועל "ביקורת במגזר העסקי" עם ציטוטים מכמה אנשי עסקים שטענו שלהתנתקות תהיה השפעה כלכלית חיובית. מבלי לספק כל נימוק (מלבד אזכור "מיליארדים [אשר] נשפכו בסוף להקטנת פערי המיגון בדרום"), סגל לוקח כמובנת מאליה את העמדה לפיה אזהרות אלה היו שגויות. כאילו ההגנה על מתנחלי גוש קטיף לא עלתה גרוש והצורך לשפר את הגנות ישובי קו הגבול לא היה קיים לפני ההתנתקות ולא היה נדרש אלמלי יצאה אל הפועל.
המניע האמיתי, לטענתו של סגל, לאזהרות אלה, לא היה אלא "האמונה היוקדת בלב, שאת המתנחלים צריך לעקור". המסקנה של הטור היא כי "אותה אליטה בדיוק פועלת עכשיו באותם כלים בדיוק כדי לקדם את השקפת עולמה". כלומר, המסר הוא זה: התעלמו מעמדת הכלכלנים, היא נובעת מאינטרסים ומפוזיציה פוליטית. היא איננה חוות דעת מקצועית שבוטאה מתוך דאגה כנה לגורל כלכלת ישראל.
ראש הממשלה, בנימין נתניהו, תוקף את מערכת המשפט לפני פתיחת משפטו כשמאחוריו חברי-כנסת ושרים מהליכוד. בית-המשפט המחוזי בירושלים, 24.5.2020 (צילום: יונתן זינדל)
אך מה הקשר שבין האזהרות של כמה אנשי עסקים בולטים מלפני כמעט עשרים שנה ובין מכתב הכלכלנים, שכולם אנשי אקדמיה? אין כל קשר.
המסגור של סגל מייצר את הקשר הזה בצורה מלאכותית ומטעה. אנשי עסקים אינם אנשי אקדמיה, ואין לראות בדעתם דעת מומחים נטולי פניות המבוססת על היכרות עם המחקר אודות הסיבות לפיתוח ארוך הטווח של כלכלות העולם. סגל עשה בטורו שימוש בבלבול המושגי הנפוץ שבין כלכלנים ובין אנשי עסקים כדי להטעות את הקוראים ולגרום להם להאמין שהטענות לא מבוססות על קונצנזוס רחב בין חוקרים אלא על אינטרסים עלומים של קבוצה קטנה אך חזקה המושכת בחוטים מאחורי הקלעים.
אכן, יש בין החותמים על המכתב מספר חד-ספרתי של כלכלנים שמילאו גם תפקידים בכירים בעולם הבנקאות, אך לצידם 370 שאין להם שום קשר לאינטרסים עסקיים, מלבד זאת שחלקם חוקרים אותם מהיבטים שונים.
ההבדל בין כלכלן לאיש עסקים דומה להבדל שבין עורך דין ובין פושע: לעתים נדירות עורכי דין מבצעים פשעים ולעתים קרובות יותר הם סנגורים שלהם. אבל לעתים קרובות הם גם הקטגורים שלהם, ובדרך כלל הם עושים דברים שלא קשורים לפשיעה ולא פועלים מתוך כוונה לשרת אינטרסים של פושעים.
מה סגל לא ציטט
סגל קינח באזכור סלקטיבי של דברים שכתב בעבר משה (בוגי) יעלון בדבר ההשפעה המסוכנת של אנשי הון על פוליטיקאים. הוא הנגיד אותם באירוניה לטענתו שאותו אדם עושה כעת יד אחת עם אותם גורמים, לכאורה, ופועל להשבתת המשק. זה אינו אלא קישור כוזב נוסף בניסיון לרמוז כי עמדת יעלון, בדומה לעמדת הכלכלנים, נובעת גם היא מאותם אינטרסים עלומים.
הדברים של יעלון נכתבו בספרו "דרך ארוכה קצרה" וצוטטו בפרק מהספר שפורסם ב"עין השביעית" ב-2008, ואכן כדאי לחזור אליהם, במלואם.
יעלון הזכיר שלוש קבוצות כוח בעלות השפעה יתרה על קבלת החלטות גורליות. הראשונה – אנשי העסקים. השלישית – מערכת המשפט ובית המשפט העליון. בניגוד לשתי הקבוצות הראשונות, יעלון הבהיר כי "בית המשפט פועל בסמכות", אך הוא קבל כנגד האקטיביזם השיפוטי שמוביל להתערבות בהחלטות צבאיות מקצועיות. יחד עם זאת הבהיר כי "אין לי כל ספק שבג"צ שמר על נקיון כפיים ועשה את שסבר שנכון לעשות כדי להגן על ערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית. מעמדו של בית המשפט העליון בארץ ובעולם אף היה לי, כמחליט, מקור כוח ותמיכה להחלטות ומהלכים אשר קיבלו גיבוי של בג"צ. לגיבוי זה יש גם חשיבות בזירת המשפט הבינלאומי".
מה היא הקבוצה השנייה? התקשורת. ומוטב היה לעמית סגל לקרוא היטב את הדברים הבאים בפרק שממנו ציטט רק שלושה משפטים נבחרים:
"אני מודע לכך שקשה לדרוש אחריותיות (accountability) ממי שסמכות ההחלטה אינה בידיו. אבל בהחלט ניתן - וצריך - לדרוש שמירה על אתיקה עיתונאית. לצערי, בתקשורת הישראלית רווחת התופעה של עירוב מוחלט בין דיווח עיתונאי חדשותי (news) לבין דעות (views) ופרשנות".
מוטב היה לסגל, ולכולנו, לקרוא שוב גם את הביקורת המשתמעת של יעלון על ראש הממשלה דאז אהוד אולמרט ועל קודמו אריאל שרון, שוב, מתוך אותו פרק שממנו ציטט:
ראיתי לעתים מנהיגות פוליטית הרואה במסגרת שיקוליה את הישרדותה הפוליטית כמטרה הראשונה במעלה, ולמען הישרדותה הפוליטית בשלטון היא מוכנה לשעבד אינטרסים לאומיים. מעבר להשתקפות התופעה הרת האסון בקבלת החלטות מסוימות, ניתן היה לראות בהזדמנויות שונות פוליטיקאים הפועלים להחלשת מוקדי כוח חשובים וראויים כמו מערכת המשפט, היועץ המשפטי לממשלה ופרקליטות המדינה, המשטרה, צה"ל, המועצה לביטחון לאומי וכדומה.ראיתי החלשה של המערכת על ידי דה לגיטימציה בתקשורת ועל ידי מינויים של מי שמוכנים לשתף פעולה עם השיטה ושאיתם אפשר 'לגנוב סוסים'.
במסגרת זו צריך לראות בחומרה את הפגיעה במערכת אכיפת החוק על ידי: פגיעה באמון הציבור במערכת המשפט על ידי הכפשתה; פגיעה בפרקליטות המדינה על ידי תקיפתה: החלשת המשטרה, הן על ידי פגיעה בתקציביה, הן בשיקולים לא מקצועיים במינוי קציניה הבכירים והן בהתקפות של פוליטיקאים נחקרים על חוקריהם; והגחכה לא עניינית ולא מוצדקת של מבקר המדינה".
האם, כרמיזת סגל, אכן עשה יעלון יד אחת עם גורמים שמפני סכנתם התריע בעבר? לא. לפנינו דוגמה נדירה לאיש ציבור השומר על יושרתו ומביע דעתו בעקביות ללא כחל ושרק.
כך, גם כאשר הכלכלנים מביעים באופן נדיר את דעתם בקול אחיד וגורף, בלא כל דעת מיעוט משמעותית, אין כל סיבה לחשוד שהם מייצגים אינטרסים עלומים ולבטלם. חלקם הגדול אכן מתנגד להפיכה מטעמים נוספים, אבל הם חרדים באמת ובתמים לגורל כלכלת ישראל.
יניי שפיצר הוא מרצה במחלקה לכלכלה ובתוכנית פכ"מ באוניברסיטה העברית, וממנסחי מכתב הכלכלנים