בסוף ינואר התפרסמה עצומה תחת הכותרת "מוזיקאים למען דמוקרטיה": מאות מוזיקאיות ומוזיקאים יצאו נגד איומי הסגירה על "כאן" בפרט ומהלכיה המסוכנים של הממשלה לפגיעה בתרבות ובדמוקרטיה הישראלית בכלל. כל כלי התקשורת הגדולים דיווחו על היוזמה, ציטטו את נוסח העצומה וציינו את השמות המכובדים שלקחו בה חלק. כולם, למעט גוף תקשורת גדול אחד - mako. שם, במסווה של ידיעה חדשותית לגיטימית, העלו למעשה טור דעה שכולו הטיות וסילופים.
בכתבה מביכה, מגמתית ורצופת טעויות, שלא בטוח מה יש בה יותר - דיסאינפורמציה או בורות - עורך מדור המוזיקה של mako, דור מאיר מועלם, לעג ליוזמה, הציג אותה כזניחה ולא בחל באמצעים כדי להעביר את המסר: הוא טען שמדובר ב"רשימת אנשי שמאל שעוסקים בתחום", ש"האמנים האהובים בישראל לא ברשימה", שאין בה "אנשים שבאמת רלוונטיים לתרבות הישראלית היום", ולקישוט הלעיג על כך שרק אחת האחיות כרקוקלי חתמה, שהקומיקאי יובל סמו גוייס לחותמים אולי בשל מחסור במוזיקאים ידועים, ששלל שמות "אנונימיים" מפארים את הרשימה, ואף הביא טענה של הזמר עופר לוי לפיה חתימתו זויפה. "אתם העיתונאים עושים מה שאתם רוצים", ציטט את לוי, ובניגוד לשאר הכתבה - לפחות בציטוט הזה יש גרעין של אמת.
נעזוב את העובדה שבין "אנשי השמאל שעוסקים בתחום" יש שמות שנמנעים בעקביות מזיהוי פוליטי כמו שלמה ארצי, ברי סחרוף או ירדנה "להגיד עלי את המילה שמאלנית זו פשוט חוצפה" ארזי. נשים בצד גם את תחושת הגועל מהמאמץ להשפיל בפומבי מוזיקאים שהשם שלהם קצת פחות מוכר לציבור הרחב. אבל באמת היה כל כך קשה לגלות שיש יותר מעופר לוי אחד בתעשיית המוזיקה (המתופף של j.views, מארינה מקסימיליאן ועוד)? או שיובל סמו זה לא רק שם של קומיקאי אלא גם של מוזיקאי (זוכה פרס המוזיקה המקורית בפסטיבל ירושלים 2020)? או שאיתי כפיר (עליו כתב מועלם "מי זה, אתם שואלים? אין לנו שמץ") הוא המתופף של ג'ימבו ג'יי? על "זוטות" כמו לא לדעת מי הם אורן לוטנברג (בסך הכל שותף מיתולוגי ליצירה של ברי סחרוף) ואלון לוטרינגר (שעבד עם יוני רכטר, יהודית רביץ ודניאלה ספקטור) חבל להתעכב.
כותרות הכתבה של דור מאיר מועלם ב-mako (צילום מסך)
עיתונאי מוזיקה רציני צריך לדעת את כל הדברים האלה כי זה אמור להיות תחום ההתמחות שלו. מה שיותר מביך זה שאת כל המידע הזה אפשר לגלות בעשר דקות בגוגל.
אבל זה כמובן לא העיקר. מה שהכי מריח מפוזיציה פוליטית, שנאה מעוורת וסילוף מוחלט של המציאות, שראוי יותר לערוץ 14 מאשר ל-mako, זו הטענה שרשימת החותמות והחותמים לא כוללת "אף אמן מלייבל גדול", ושאין בה שמות רלוונטיים במוזיקה הישראלית. האם שמות כמו האחיות כרקוקלי (שבניגוד לנטען, שתיהן חתמו), רביד פלוטניק, שלמה ארצי, ברי סחרוף, שלום חנוך, שי צברי, ריטה, דני סנדרסון, נגה ארז, רמי פורטיס, יהודה פוליקר, הדג נחש, ג'ימבו ג'יי, אתניקס, שלומי שבן, יהודית רביץ, אהוד בנאי, קרן פלס, אלון עדר, דניאלה ספקטור, יוני רכטר, תומר יוסף, נינט, אפרת גוש, מירי מסיקה ורבים אחרים שחתמו על העצומה הם קטנים או לא רלוונטיים? אולי בעולם שבו הרפורמה שהממשלה מתכננת היא לא הפיכה משטרית.
לפחות נחסכה מאיתנו הטענה כאילו הם הודרו בגלל מוצאם, כפי שעשו במכשיר התעמולה המתחזה לכלי תקשורת, ערוץ 14
ואגב מירי מסיקה - גם הטענה שעלתה בכתבה כאילו היא "התעצבנה" על כך שעל הנוסח לא חתמו מספיק יוצרים מהפופ הים-תיכוני היא מגמתית ושקרית. מי שהיה בקבוצת הוואטסאפ שבה התארגנה המחאה במהירות ובשיטת חבר מביא חבר יודע בדיוק מה היא כתבה, ויודע גם שבניגוד למה שנטען, מרגול, זאב נחמה, אלי לוזון, רון ביטון ונציגים מכובדים נוספים של הסגנון כן חתמו. ונכון, זה לא המון - אבל זה מעיד בעיקר על יוצרי ויוצרות הז'אנר, שאם רק רצו היו יכולים להצטרף לאחר הפרסום הראשוני (כפי שרבים אחרים עשו), אך בחרו שלא וסיבותיהם עימם. וזה לגיטימי כמובן, הרשימה לרגע לא התיימרה לייצג את כל תעשיית המוזיקה, אבל סיקור הוגן לא היה מנסה להנדס בכוח את הרושם כאילו מישהו מהם "הודר" מהרשימה, או כאילו בגלל היעדרותם מדובר ברשימה קיקיונית. לפחות נחסכה מאיתנו הטענה כאילו הם הודרו בגלל מוצאם, כפי שעשו במכשיר התעמולה המתחזה לכלי תקשורת, ערוץ 14 ("500 מוזיקאים למען הדמוקרטיה – אבל בלי אמן מזרחי אחד", זעקה הכותרת השקרית). גם זו נחמה אני מניח.
פעם, כשלמקצוע העיתונות היו סטנדרטים, הטור המביך והמסולף ש-mako העלו לא היה מתפרסם, אבל בתקשורת כמו בפוליטיקה, נראה שב-2023 הסטנדרט ירד לרצפה. ועכשיו כשהטור פורסם והנזק כבר נעשה והפייק על זיופי חתימות ועצומות של מיעוט שמאלני, אשכנזי וגזעני שגונב את תעשיית המוזיקה כבר מסתובב חופשי ברשת - המעט שאפשר לעשות זה לגנוז את הכתבה המביכה והשקרית הזו, לפרסם תיקון והתנצלות פומביים, ולהחליף אותה בכתבה שמספרת לציבור את האמת, בלי פוזיציה.
מחאה נגד סגירת תאגיד השידור כאן, לאחר כנס החירום של ארגוני היוצרים בתל-אביב, 25.1.23 (צילום: תומר נויברג)
ומעבר לזה? זה כבר תלוי בעורך הראשי של mako, עומר מלכה. אחרי הכל, כל עוד עורך המוזיקה של האתר הוא דור מאיר מועלם, מה מוזיקאיות ומוזיקאים ואנשי ונשות היח"צ שלהם אמורים לחשוב? אחרי שעורך מדור המוזיקה חשף את עצמו כמי שערכי העיתונות הם ממנו והלאה, כמי שאוהב פוליטיקאים יותר מאשר הוא אוהב מוזיקאים, האם מוזיקאים בישראל עדיין יכולים לצפות ממנו ליחס נטול פניות? האם מישהו מבין חותמי העצומה צריך לחשוש שמא הוא נכנס לרשימה שחורה ב-mako? האם שירים פוליטיים שלא מתיישבים עם האג'נדה של העורך יזכו לקטילה או אפילו להתעלמות בלי קשר לחשיבותם התרבותית ואיכותם המוזיקלית? ומה עם אותם מוזיקאים שהעורך טרח ללעוג להם אישית - איך הם יכולים לצפות לסיקור הוגן בהמשך?
באמצעות פרסום הטור המסולף הזה, מועלם פסל את עצמו מלהמשיך ולשמש ככתב מוזיקה, וקל וחומר כעורך המדור. לאור העובדה שהביקורת על הכתבה השערורייתית הזו הובאה לידיעת מערכת mako, ושחלפו כשבועיים מאז פרסום הכתבה אך היא עדיין באוויר ללא שום תיקון, יתכן שלהנהלת האתר פשוט אין בעיה עם פרסומי פייק - כל עוד הם מביאים קליקים. אולי זה השלב שבו צריך להפנות שאלות לא לעורך mako, אלא למנכ"ל קשת אבי ניר.
נהדי לזר הוא מוזיקאי, עורך וידאו, עיתונאי מוזיקה לשעבר ומנהל אתר ההדרכה למוזיקאים הלזריה