הצהרתו הראשונה של ד"ר שלמה קרעי, חבר הכנסת מהליכוד, עם כניסתו לתפקיד שר התקשורת, היתה ההכרזה הקטיגורית לפיה "שידור ציבורי הוא דבר פסול". קרעי התוכניות של קרעי שנחשפו בתקשורת - מחיסול הפקות המקור בתאגיד השידור הישראלי ועד לקיצוץ דרמטי בתקציב חטיבות החדשות והדיגיטל שלו - ספגו כבר ביקורת מפורטת. אולם דווקא קביעתו הנחרצת והעקבית נגד עצם קיומו של שידור ציבורי, מזמינה בחינה של המסד המחקרי הרחב באשר לקשר שבין שידור ציבורי חזק לבין דמוקרטיה ואזרחות בריאים.

כלי תקשורת ציבוריים בדמוקרטיות נוטים להיות חופשיים יותר מהטיות כלכליות ופוליטיות לעומת כלי התקשורת בבעלות פרטית. עצם קיומם הוא התמודדות הכרחית עם הכשלים המובנים בתקשורת המסחרית מוכוונת הרווח והרייטינג, והם מבטיחים נגישות, עצמאות והימנעות מאפליה. מחקרים מראים כי פגיעה בשידור הציבורי משמעה פגיעה ביכולת האזרחית להשתתפות ודיאלוג ופגיעה בחוסנו של המשטר הדמוקרטי.

מדדים המצביעים על שוק תקשורת מגוון ופלורליסטי שיש בו מימון ונוכחות משמעותית של שידור ציבורי, נמצאו שוב ושוב קשורים למדדים של חוזקה ויציבותה של הדמוקרטיה בה פועל אותו שוק. הקשר המשמעותי הזה בא לידי ביטוי בשלושה מישורים עיקריים: בפלורליזם בשוק התקשורת, בהשתתפות דמוקרטית ובגישור אזרחי במצב של אי-הסכמה פוליטית.

פלורליזם תקשורתי

ארגון התקשורת האירופי (EBU) הציג בשנת 2021 מחקר אמפירי המראה כי קיים קשר הדוק בין גובה מימון השידור הציבורי לבין איכות הדמוקרטיה במדינה. המחקר הסתמך על ארבעה מדדי דמוקרטיה וצריכת תקשורת מקיפים, ובחן 180 מדינות מסביב לעולם.

צמצום המימון לכלי תקשורת ציבוריים לא מייצר שוק תקשורת רחב ופלורליסטי יותר אלא להיפך

מהמחקר עלה כי בדמוקרטיות חזקות ישנו מימון גבוה לכלי תקשורת ציבוריים והם זוכים לחופש פעולה נרחב יותר. דמוקרטיות חזקות הוגדרו ככאלה שיש בהן השתתפות אזרחית רחבה של קבוצות מגוונות, אמון ציבורי גבוה במערכות השלטון וחופש עיתונות גבוה.

עוד מצא המחקר כי צמצום המימון לכלי תקשורת ציבוריים לא מייצר שוק תקשורת רחב ופלורליסטי יותר אלא להיפך. צמצום המימון והחופש של כלי תקשורת ציבוריים משמעו פגיעה בפלורליזם בשוק הדעות הנשמעות בחברה, שמשמעותו פגיעה ישירה בדמוקרטיה. בניגוד לשידור הציבורי, כלי תקשורת מסחריים נוטים לייצר "עוד מאותו דבר" כדי לשמור על רייטינג גבוה ומחוייבים במקביל לתעדף את האינטרסים הכלכליים של הבעלים והמפרסמים.

השתתפות אזרחית

קשר משמעותי נוסף בין שידור ציבורי חזק לדמוקרטיה חזקה הוא בהשתתפות הדמוקרטית של האזרחים. שידור ציבורי נחשב לאחד מגורמי המפתח בדמוקרטיה מפני שהוא מספק לאזרחים ואזרחיות גישה חופשית ונרחבת למידע לא מוטה, אמין ומגוון. ממילא, בדמוקרטיות בהן קיים שידור ציבורי חזק, לאזרחים ולאזרחיות יש יותר מקום בשיח הציבורי.

חוזקה של דמוקרטיה טמון ביכולת של אזרחיה ונבחריה לקחת חלק בדיאלוג פוליטי מתמיד

מחקרם של איינגר ועמיתים משנת 2010, מחקרו של סטרומבק משנת 2017 ומחקרים נוספים, מראים כי כלי תקשורת ציבוריים חופשיים וממומנים היטב, מאפשרים נגישות גבוהה יותר ומגוונת יותר לתכנים חדשותיים (Hard-Core News). אזרחים הזוכים לנגישות זו הם אזרחים מיודעים יותר וכאלה שלוקחים חלק פעיל יותר במרחב הציבורי-הפוליטי.

במדינות בהן קיימות מערכות תקשורת ציבוריות חזקות, הציבור יודע יותר על הממשלה שלו ועל פעילותה ולוקח חלק משמעותי יותר בדיונים פוליטיים. חוזקה של דמוקרטיה טמון ביכולת של אזרחיה ונבחריה לקחת חלק בדיאלוג פוליטי מתמיד. לפי המחקרים הללו, קיומה של מערכת תקשורת ציבורית קשור בקשר הדוק עם חוזקה זו.

דיאלוג חברתי

במדינות בהן שידור ציבורי יציב וחופשי אזרחים נוטים להיחשף למגוון קולות גדול יותר וכן לסמוך יותר זה על זה, גם במצב של אי הסכמה פוליטית. מחקרים אמפיריים בתחום, כמו מחקרם של קסטרו-הררו, סקובסגרד וניר משנת 2018 ומחקרם של תומאס ועמיתיה משנת 2022, הראו כי שידור ציבורי מאפשר ריבוי קולות פוליטיים במדינות דמוקרטיות ללא תלות באופי המפלגה המובילה, כאשר נתון זה עומד בקשר חזק עם חשיפתם של אזרחים לקולות מהצד הפוליטי ההופכי להם.

מערכת יחסים זו לא תלויה במידת העניין הפוליטי של האזרח או האזרחית, ומצביעה על כך שבמדינות עם מערכת תקשורת ציבורית יציבה וחזקה, הן אזרחים עם עניין ניכר בפוליטיקה והן אזרחים עם עניין נמוך בפוליטיקה אכן נחשפים למגוון קולות גדול יותר ונוטים לסמוך זה על זה במידה ניכרת יותר.

נתונים אלו הופכים משמעותיים מאד בעידן של פילוג ושיסוי פוליטי, וממצבים שידור ציבורי בכלל ועיתונות ציבורית בפרט כגורם מאזן ומגבש מבחינה לאומית. מחקרים אלו אף מרחיבים וטוענים כי במערכות תקשורת לאומיות בהן פועלים שידורים ציבוריים יציבים, ריבוי הקולות הופך לסטנדרט משמעותי אשר מחלחל מהעבודה העיתונאית במדיה הציבוריים אל העבודה העיתונאית במדיה המסחריים.

אילו פוליטיקאים רוצים להחליש את השידור הציבורי

כאמור, שר התקשורת שלמה קרעי לא סיפק עדיין לציבור תוכנית סדורה או מסכת רעיונית שתתמוך בהצהרותיו הנחרצות על שידור ציבורי. הנימוקים היחידים שקרעי הזכיר בראיונות שהעניק, נמסרו בתצורה של סיסמאות קצרות. השר קרעי טען כי חיסול השידור הציבורי יחסוך שימוש מיותר בכספי משלם המסים, יגביר את התחרות בשוק התקשורת ויביא לגיוון הקולות הנשמעים בו. הבחינה המחקרית התמציתית שהובאה לעיל מלמדת כי טיעונים אלה אינם תקפים, וכי המחקר תומך דווקא בטיעונים הפוכים.

שימוש אחראי בכספי המסים הוא שמירה על שידור ציבורי חזק ולא הכפפתו לתנאי השוק המסחריים או לפוליטיזציה של ועדות עם אוריינטציה שלטונית. שידור ציבורי חזק משרת את האינטרס הציבורי ולא את האינטרסים של גורמים מסחריים או פוליטיים, וקיימת בו מחוייבות לתרום לשיח ציבורי מיודע.

שר התקשורת שלמה קרעי (צילום: תומר נויברג)

מי שמבקש לפגוע בשידור הציבורי מבקש לפגוע באופן ישיר ביכולת שלנו, האזרחים והאזרחיות, לקבל מידע מהימן ובכך לקחת חלק אזרחי פעיל בחברה. פוליטיקאים המעוניינים לחזק את ההשתתפות האזרחית במעשה הדמוקרטי יפעלו לחיזוק השידור הציבורי.

בנוסף, ככל שבמדינה תהיה מערכת מדיה ציבורית חזקה ומנותקת משליטה פוליטית, כך עולים הסיכויים שנשמע את דעותיהם של אחרים ושאחרים ישמעו את דעותינו שלנו. לכן, פוליטיקאים שמעוניינים להגביר את הלכידות והסולידריות האזרחית ואת השיח בין חלקי העם השונים, ירצו לחזק את השידור הציבורי.

לעומתם, פוליטיקאים המעוניינים דווקא להגביר את הניכור, הקיטוב והשנאה במדינה, יפעלו להחלשה וסירוס של השידור הציבורי.

ד"ר איה ידלין וד"ר אורנית קליין שגריר הן מרצות בכירות בחוג לפוליטיקה ותקשורת במכללה האקדמית הדסה