כשאילן ואני רק התחלנו לעבוד על ההסכת "מכורים" שבו מכורים-נקיים משוחחים עם מכורים-נקיים אחרים על התמכרות, החלמה ופגיעות אנושית - היה לנו ברור שיש לזה ערך ציבורי. אז אמרנו נתחיל לעשות, נקליט, נעבוד, ובחלום הוורוד שלנו יזהו את הערך הציבורי של זה בגוף התקשורת היחיד במדינה הזאת שזה אשכרה תפקידו – להיות בעל ערך ציבורי - וכך בדיוק קרה.

ניר גורלי מ"כאן הסכתים" זיהה שמדובר במשהו שחשוב שיגיע לכמה שיותר קהל, והזמין אותנו להמשיך את העבודה על "מכורים" במסגרת השידור הציבורי. העובדה שהיתה לנו היכרות מוקדמת לא מנעה את הצורך באישור הממונים עליו, בהגשת תכנית עבודה מסודרת, בשליחת פיילוטים ובשיחות מקדימות – אך בכולן ניר ואנשי התאגיד רק עודדו אותנו וכיוונו אותנו להמשיך את מה שהתחלנו בעצמנו.

אני חוזר, הם האמינו שיש לזה ערך ציבורי. אל תקחו את הסנטימנט הזה כמובן מאליו. הם לא התערבו לנו מלמעלה בתכנים, לא באו בטענות על שזה עלול להרחיק מפרסמים ותמכו במקצוענות ועם אינטגריטי במשימה שהצבנו לעצמנו: להביא כנות קיצונית ופתיחות מעוררת ההשראה של אנשים שהיו בתחתית והצליחו לחזור לחיים, ואולי על הדרך לשבור כמה סטריאוטיפים.

ומה קרה עם זה? אינספור אנשים שאנחנו בכלל לא מכירים הגיבו לנו שבעקבות ההאזנה ל"מכורים" הם הצליחו להבין טוב יותר מה עובר על אנשים שהם אוהבים ושמתמודדים עם התמכרות. לא מעט אנשים אשכרה פנו בעצמם לקבל עזרה בעקבות ההאזנה.

אנחנו יודעים כי הם סיפרו לנו בעצמם בתגובות, כי עובדים/ות סוציאליות אמרו לנו, כי מי שעונה לקו המידע של "מכורים אנונימיים" שלח מדי פעם הודעות על שהתקשר עוד מישהו ששמע את הפודקאסט והחליט לעשות מעשה. זה מעל ומעבר לכל מה שיכולנו בכלל לחלום מהעונה הראשונה של "מכורים".

כל מה שרצינו בכלל היה לחשוף מאזינים לדברים שאנחנו שומעים ברגיל שלנו על בסיס יומיומי בפגישות, בקבוצות תמיכה שבהן לרוב אין כניסה למי שאינו מכור, אבל ששומעים בהן דברים שחבל מאוד שלא יותר אנשים שומעים כי הם היו יכולים ללמוד לא מעט מחבורה של שבורים.

ד"ר שלמה קרעי, שר התקשורת (צילום: תומר נויברג)

אז כמה רוע ואטימות צריך בשביל להחליט להפסיק את כל זה? כמה נקמנים צריך להיות בשביל להחליט לסגור את התאגיד ולהקים במקומו עוד מכונות פרסומת? כמה עיוורון ואדישות לכך שרוח אנושית זקוקה לקצת יותר מעוד כסף ועוד מוצרי צריכה כדי להתקיים ברווחה? לא הכל צריך להיות מוכוון שיקולים כלכליים.

בקרוב תעלה עונה 2 של "מכורים" (פברואר בע"ה), בינתיים אל תישארו אדישים לאיומים שהופכים קונקרטיים יותר עם כל יום שעובר לסגירת גוף התקשורת בתכלס הכי מוצלח שהיה במדינה הזאת מאז שהוקמה. הם רוצים לקחת אותנו אחורה. זאת אפילו לא שמרנות אלא ריגרסיה דורסנית ומפגרת שהדבר האחרון שהיא רואה למולה הוא את האזרח.

אני יודע שיש לא מעט אנשים שהאזינו ל"מכורים" ואהבו. אם אתם האנשים האלה, אני מבקש שתתנגדו לסגירת התאגיד, תחתמו על עצומות, תחליפו את הקאבר או את תמונת הפרופיל, שתפו פוסטים או תכתבו פוסטים משלכם, אנ'לא יודע. אם אתם בעמדת כוח כלשהי להשפיע, תשתמשו בה. כן, ברור לי שאלה פעולות שמרגישות קצת מעט מדי אבל זה הרבה יותר מכלום ואם יש לכםן רעיונות אחרים – קדימה תנו.

אנחנו הציבור. אסור לנו לתת להם לסגור את כאן תאגיד השידור - גוף התקשורת היחיד ששייך לנו.

אורי זר אביב הוא עיתונאי, כתב מוזיקה ותרבות ועורך שדרן ברדיו הקצה