סעיפים 16 ו-17 בקוד האתי של "גלובס" אומרים כך: "נשאף להבטחת דיוק, אמינות ושלמות של המידע שנפרסם. לפני הפרסום נוודא ששקלנו את מכלול העובדות הרלוונטיות. אם נפרסם מידע שאינו שלם או עדכני - נציין זאת. נפרסם הערכות ופרשנויות המבוססות על עובדות ונמנע מהשערות בלתי מבוססות".

נראה כי התלהבות היתר של העורכים והעורכות ב"גלובס" מפרסום מאמר מערכת מתורגם מהעיתון "וול סטריט ז'ורנל" (WSJ), גרמה להם להתעלמות מכללי האתיקה שלהם עצמם. בתרגום המאמר, המתנוסס מעל דפי "גלובס", מופיע המשפט הבא: "בית המשפט העליון בישראל פוסל חוקים שנראים לא [כך במקור ב'גלובס'] 'לא סבירים', מושג שיכול לכלול למעשה הכול".

ובכן, כל סטודנט מתחיל למשפטים, אשר סיים בציון בינוני ומטה את קורס המבוא במשפט חוקתי, יכול להסביר לעורכים ב"גלובס" כי מדובר בשקר ברור וחד-משמעי.

עילת הסבירות אשר נמצאת כעת במרכז דיון ציבורי בישראל, שייכת לתחום המשפט המנהלי, אשר במסגרתו בית המשפט יכול לבטל החלטות של הרשות המבצעת בשלל עילות, ועילת הסבירות ביניהן. עילה זו קיימת זה דורות רבים במערכות המשפט ברחבי העולם, גם באנגליה, ממנה הגיעה למשפט הישראלי, וגם בישראל מאז קום המדינה.

עילת הסבירות היא עילה לפיה בית המשפט בודק האם הרשות המינהלית (הממשלה או כל רשות מינהלית אחרת) שקלה את השיקולים הרלבנטיים לפני קבלת החלטה מינהלית, ובעיקר האם העניקה לכל אחד מהשיקולים את המשקל הראוי, כלומר שלא נתנה לשיקול שהוא אחד מני כמה משקל מכריע כאשר אין הצדקה לכך.

לכן, ובהגדרה, עילת הסבירות עוסקת רק בביקורת של החלטה מינהלית. לטובת העורכים והעורכות של "גלובס" וגם של ה"וול סטריט ז'ורנל", נצטט פסק דין אנגלי משנת 1948 בשם Associated Provincial Picture Houses ltd v. Wednesbury Corporation [1948] 1 K.B. 223 (C.A.), שם נאמר בעניין עילת הסבירות כך:

"It is true to say that, if a decision on a competent matter is so unreasonable that no reasonable authority could ever have come to it, then the courts can interfere".

ברור כבר מקריאת המשפט הזה, בשפה אשר אמורה להיות מוכרת לעורכי ה"וול סטריט ז'ורנל", כי "לא סביר" הוא מושג השייך להחלטה מינהלית - decision - ולא לפסילת חוק אשר סותר הוראה בחוקה העליונה מעליו.

לעומת זאת, הסמכות אשר הוענקה לבית המשפט העליון על ידי הכנסת לפסול חוקים אינה כוללת, בהגדרה, שום עילת סבירות ואפילו לא דבר המתקרב אליה.
בית המשפט מוסמך לפסול חוק רק בתנאים המאד נוקשים של פיסקת ההגבלה הקבועה בחוק יסוד כבוד האדם (ובחופש העיסוק) והם אלו: אם מדובר בחוק אשר אינו הולם את ערכי מדינת ישראל או שלא נועד לתכלית ראויה ואשר הפגיעה שיש בו בזכויות האדם של חוק היסוד, עולה על הנדרש.

מבלי להיכנס לדיון המשפטי (המייגע) בפיסקת ההגבלה, יש לומר כי בפסיקה נקבעו מבחנים מאד נוקשים לפסילת חוק, ואכן עובדה היא כי מזה כ-30 שנה בית המשפט העליון פסל רק כ-22 הוראות מתוך חוק, כאשר היתה בהם, כאמור, פגיעה מהותית בזכויות האדם בישראל.

בשום מקום ובשום מקרה אין כל קשר בין המושג המשפטי של "היעדר סבירות" לעילות שבדין הישראלי, לפסילת חוקים אשר סותרים הוראה חוקתית.

במובן האמור יש פשוט לומר כי הכותב או הכותבים של מאמר המערכת מטעם ה"וול סטריט ז'ורנל" הם פשוט בורים אשר מטעים באופן קיצוני את הקוראים שלהם ביחס לסמכויות שישנן בישראל לבית המשפט העליון.

אודה על האמת, העורכים של ה"וול סטריט ז'ורנל" מעניינים אותי כקליפת השום, ובגללם לא הייתי מטריח את עצמי לעשות הפסקה מלימודיי לקראת מבחני סוף הסמסטר, כדי לכתוב מאמר קצר זה. הם עוד יותר לא מעניינים אותי, ביודעי (מה ש"גלובס" גם לא טרח לציין) כי מדובר בעיתון הנמצא בבעלות אחד רופרט מרדוק, שהוא המשחית הגדול ביותר בעשרות השנים האחרונות של העיתונות ברחבי העולם, במיוחד באוסטרליה, אנגליה וארה"ב.

אבל אני כן מגלה מידה של אכזבה מכך שעורכים ועורכות של עיתון ראוי בישראל כמו "גלובס", לא עושים את המינימום המצופה מהם והוא לא לפרסם מאמר שכולל שקרים כה בוטים על שיטת המשפט בישראל. או, לכל הפחות, אם חשבו שראוי לציין את עמדת המערכת של עיתונו של מרדוק ביחס למהפיכה המשטרית המתוכננת בישראל, להוסיף ליד המאמר, באותיות קידוש לבנה, כי המאמר כולל שקר גס.

כנהוג אצלנו, ראש הממשלה נתניהו טרח כמובן להפיץ את אותו מאמר (בתרגום של חדשות 12 דווקא...), שכן עיסוקו העיקרי הינו והיה תמיד הפצת פייק ניוז. מהעיתון "גלובס" אני מצפה, וכל קוראת שלו מצפה, כי הוא ימנע מהפצת פייק ניוז, שכן בשביל זה אין צורך בעיתון, די לנו (ויש די והותר) בראש ממשלה שהאמת אינה שגורה אצלו באופן קבוע, ובחשבון טוויטר על שמו.