אסף זגריזק הוא כתב התחבורה של "גלובס".
נדמה שתחבורה הפכה להיות בבחירות האלה נושא חם. יכול להיות שיוכרעו פה בחירות על רכבות ונסיעות בשבת?
אני חושב שתחבורה הפכה להיות נושא חם באופן כללי כי אחרי שנים שבהם הבטיחו לציבור הקלה בעומסים בכבישים, הם רק הולכים ומתפוקקים ומרחיקים את הישראלים מהזדמנויות שונות. אבל אני לא חושב שהבחירות לכנסת יוכרעו בנושא הזה וגם לא בנקודה הרגישה של תחבורה ציבורית בשבת. אני חושב שמיכאלי מנסה למנף קמפיין על תחבורה ציבורית בשבת, למרות שבמהלך הקדנציה שלה הניסיונות שלה לאפשר, ולו במעט, הפעלה כזו נחסמו כמעט ללא קרב.
אבל אל תתבאס, כי הבחירות המקומיות מעבר לפינה והן ללא ספק יוכרעו על נושא התחבורה ברבות מהרשויות בישראל. האמת היא שראש עיר יכול לשנות את חיי התושבים שלו מבחינת התחבורה לא פחות ואולי אפילו יותר משר תחבורה.
דיברת משום מה על תחבורה ציבורית ולא על תשתיות ואולי זה כל הסיפור. גם בעלי התפקידים מעדיפים להתרכז בזה ולשים בצד את הבעיות המבניות ואת השאלות הכבדות שנוגעות לחברות התשתית והשירותים (כמו הנמלים למשל). מתי נראה סוגיה כזו כסוגיה מרכזית בבחירות?
עיסוק בפתרונות חדשניים, עתידיים וגרנדיוזיים הם בדיוק מפלטם של מי שאין להם תשובות לבעיות היום יום
טוב, שאלת על נסיעות בשבת אז ברור שלזה פחות יש קשר לתשתיות. אני חושב הפוך ממך שלמקבלי החלטות דווקא נוח להיאחז בתשתיות ובשינויים מבניים ובפרויקטים ארוכי טווח ולא במציאות היום יומית ששם הרבה הרבה יותר מורכב למצוא פתרונות. הכי קל להגיד "אנחנו רוצים את חוק המטרו והם מכשילים לנו" כשמדובר בפרויקט שיבשיל בשנת 2040 (והוא באמת חשוב מאוד) בשעה שבינתיים אוטובוסים עומדים בפקק יחד עם מכוניות פרטיות, דחוסים ועמוסים והם הפכו לפתרון רק עבור מי שלא יכול להרשות לעצמו לקנות רכב.
אני חושב שעיסוק בפתרונות חדשניים, עתידיים וגרנדיוזיים הם בדיוק מפלטם של מי שאין להם תשובות לבעיות היום יום. לגבי חברות התשתית, זה באמת נושא כמעט ולא מטופל - לא רק בפוליטיקה כמובן אלא קודם כל בתקשורת שלמעט העיתונות הכלכלית כמעט ולא מסקרת את המתרחש בהן.
יש פוליטיקאים שיש להם אג'נדה סדורה בעניין הזה? אם מינוי שר התחבורה היה בידיך - יש מי שיכול להביא להתרת הפלונטר בנמל אשדוד, ברכבת ישראל או בנתיבי ישראל?
האג'נדה הסדורה שיש למרבית הפוליטיקאים בנושאים האלו היא: מינויים. והרבה מהם מתערבים במתרחש בחברות רק מתוך הזווית הזו. כן אגיד שאצל מיכאלי לעומת תקופת רגב המינויים שנעשו ראויים, גם אם לא מדובר תמיד באנשי מקצוע עתירי ניסיון. אבל בהחלט אפשר להתרשם מכוונות טובות וזה לא מעט, לצערנו.
שרת התחבורה מרב מיכאלי במעמד חתימה על הפעלת אוטובוסים חשמליים של חברת דן (צילום: אבשלום ששוני)
בכל אחת מהחברות שהזכרת יש אתגרים שונים כשהמשותף לכולם הוא חולשת משרד התחבורה. מדובר במשרד גדול שאחראי על המון כסף אבל הוא חלש ומונהג על ידי מי שתמיד תנסה לא להתעמת עם הדירקטוריונים בחברות התשתית וזו התוצאה. בעיני, שר או שרת תחבורה צריכים להוביל את המערכת ולהתעמת היכן שצריך גם עם רשות החברות וגם עם הדירקטוריונים הסוררים. בעיני, אין בכלל סיבה שיהיו דירקטוריונים בחברות תשתית מתוקצבות (כמו נתיבי ישראל ורכבת ישראל) מלבד חלוקת ג'ובים.
אם הגענו לשאלת המינויים, אפשר לדבר על עניין נוסף והוא איכויות המשרד עצמו בניהול, פיקוח, שירות והנעת תהליכים. לא פעם, גם בהיבטים של חופש מידע, ניתן להתרשם שמשרד התחבורה אינו אחד ממשרדי הממשלה המובילים בהיבטים האלה והוא מפקח חלש ומיושן, מוצלח פחות בכל מה שקשור לניהול מידע וזיכרון ארגוני ושגם בהיבטי איכות השירות הוא זקוק לשיפור אמיתי.
אני מפריד בין איכויות המשרד לאיכות הדרג המקצועי בו. אולי תופתע לשמוע אבל במשרד התחבורה יש דרג מקצועי מעולה, חד וחדור שליחות, אני אומר את זה ברצינות גמורה. אבל הדינמיקה והמבנה הארגוני עייפים, ארכאים, חלשים. במקומות שבהם המשרד אמור לשמש כרגולטור הוא נרדם, יכולות הביצוע חלשות ודברים מנוהלים ברמת המאקרו כשהדברים הקטנים שמרכיבים את חיינו: מתורים במשרד הרישוי ועד לרמת הניקיון באוטובוסים, נדחקים הצידה. לגבי תחום השירות אתה צודק ואפשר לראות שתמיד משרד התחבורה מככב בצמרת התלונות על משרדי הממשלה.
שר התחבורה ישראל כץ, אוקטובר 2019 (צילום: נעם ריבקין-פנטון)
לגבי חולשת המשרד: במשך שנים משרד התחבורה נתפס ככלי לקידום פוליטי באמצעות קח ותן מול ראשי רשויות ויש הרבה מאוד מה לתת. לטובתה של מיכאלי אגיד שבתקופתה האירוע הזה נחלש ונקבעים קריטריונים קצת יותר טובים משהיו לחלוקת משאבים ברשויות המקומיות. יחד עם זאת, אחת ההחלטות הבעייתיות בעיני היא חוסר המוטיבציה להתעמת מול ראשי רשויות והיא לא השרה היחידה שעושה זאת.
אם יש ראש עיר שלא רוצה נתיב תחבורה ציבורית בעיר שלו, המקסימום שמשרד התחבורה עושה זה לא לתגבר את התחבורה הציבורית שם - זה פוגע בעיקר בתושבים ולא בראש הרשות הסרבן. בסוף מדובר בתשתית חיונית. אתה יכול לדמיין משרד שנכנע לראש עיר שלא רוצה ביוב בעיר שלו ושמבחינתו צואה תזרום ברחובות? זה בלתי נתפס.
בצפון מטרופולין גוש דן מתנגדים למיקום תחנות המטרו אז במקום להתעמת עם הסיטואציה המשרד החליט לפצל את התוכנית ולקדם את החלק הזה רק בהמשך. ברעננה לא רוצים נתיב תחבורה ציבורית ומניחים לאוטובוסים להיתקע בפקקים איומים שסובלים מהם גם תושבים של ערים אחרות. בכפר סבא - חריגות משמעותיות מהתקציב להקמת הנתיב והקפאה של המשך הפרויקט ומשרד עייף, חלש ורדום מול השערורייה הזו. בגבעתיים ראש עירייה (שגם מוצב ברשימת העבודה לכנסת) שמתחמק מסיכומים שחתם עליהם. כל ראש עירייה יכול לעשות מה שהוא רוצה ושהמשרד יקפוץ לו, רק לא להתמודד מול תושבים שזועמים על עבודות בעיר, כאילו עבודות זה משהו רע.
מצד שני, יש גם ראשי ערים שמתלוננים על חוסר תיאום והעברת אחריות לרשויות המקומיות מצד חברות התשתית (כמו נת"ע למשל) ואין מי מבוגר אחראי שיכריע בנושאים האלה. פעם זה מסתיים בבולען ובפעם אחרת, אולי בקריסה שלמה של תשתיות עירוניות בחורף קשה במיוחד. אתה מסקר תחבורה בזמנים רגילים ובעת בחירות - יש שוני כלשהו או שהבחירות לא משפיעות על אופן הסיקור או על התמהיל שלו?
אנחנו בעת בחירות כבר תקופה ארוכה ורצופה. גם בזמן פעילות הממשלה הזו, הורגשה אווירת בחירות בערך מאמצע הקדנציה, ואולי אני תמים וזה היה שם מהרגע הראשון. בתקופת בחירות כל נושא מסובב לקמפיינים וקשה מאוד לנהל דיון מקצועי. לפני הבחירות הקודמות, למשל, מירי רגב הבטיחה "רכבת על גלגלים" (מעין אוטובוס חשמלי ארוך ורב קיבולת) לשומרון, כשהובאה רק אחת כזו לניסויים כדי להפעיל אותה בכלל בראשון-לציון. בכל מקרה, מבחינה מקצועית הדבר לא אפשרי.
בתקופת בחירות כמובן צריך לקחת כל הצהרה בערבון מוגבל ולהיזהר לא ליפול לספין שמשרת קמפיין מבלי שיש לו תוכן מקצועי אמיתי
אצל מיכאלי ראינו את זה בסאגת חוק המטרו שנהפך להיות הדבר הכי חשוב בעולם לאחר פירוק הממשלה. אילו רק היה בעל חשיבות דומה במושב החורף כשלקואליציה היה רוב בכנסת. בקמפיין שלה מיכאלי ניסתה להדביק את הכשלון ללפיד שניהל אז משא ומתן מול הליכוד על החוקים שיובאו להצבעה וכך ניסתה לבדל את עצמה ממנו ולתלות בו את האחריות, ממש דומה למה שהיא מנסה לעשות עם הפעלת הרכבת הקלה בגוש דן בשבת. אז אתה יכול להבחין באסטרטגיה.
לכן בתקופת בחירות כמובן צריך לקחת כל הצהרה בערבון מוגבל ולהיזהר לא ליפול לספין שמשרת קמפיין מבלי שיש לו תוכן מקצועי אמיתי, כשלפעמים זה שקוף ומביך אבל לפעמים זה מאוד אינטילגנטי וקשה להבחנה. ומה עושים כשהתוכן המקצועי דווקא ראוי אבל נעשה רק רגע לפני הבחירות?
דומה שבסיבוב הזה לקבוצה האזרחית שנקראת #פידתחבורה ישנה השפעה משמעותית על השחקנים. איך קרה ששיח הפעילים והמומחים בתחום הזה, שעד היום היה מנומנם ועסקני יותר, הצליח לקבל בולטות ברשתות החברתיות? איך זה בא לידי ביטוי בסיקור של התחום, הפיד הוא משהו שמחלחל גם לשם?
קראתי שדיברת עם מרואיינים קודמים על הכוח של טוויטר וכיצד הוא מחלחל אל גופי התקשורת השונים והדבר נכון גם בנושא הזה. פיד תחבורה מורכב לא רק מפעילים אלא גם ממומחים שעד להתחזקות הפיד לא שמעת עליהם או על הנושאים שהם מדברים עליהם כמעט בכלל באמצעי התקשורת.
לצד זאת, גם התחזקותו של התחום בכללותו בגלל מציאות חיינו הגדושה והפקוקה וההשפעה של תחבורה על כל תחום אחר - חברה, כלכלה, סביבה - דורשים התעמקות רבה יותר והדברים משלימים אחד את השני. כשהתחלתי לכתוב על תחבורה בסוף שנת 2017 זה היה תחום נישתי מאוד שהלך וצמח במשך הזמן והיום הוא תחום משמעותי בכל מערכת חדשות. גם התחום עצמו בתוך המערכות השתנה - בעבר התחום סוקר על ידי כתבי רכב - כשהיום כבר מבינים שמדובר בשני תחומים שונים לחלוטין - או על ידי כתבי כלכלה, כשתחבורה היא חלק קטן מתחום הסיקור שלהם. גם בגלל שהמערכות עצמן השתנו - היום יש הרבה יותר כתבים ועורכים שנוסעים בעצמם בתחבורה ציבורית או רוכבים על אופניים.
אני חושב שלמרות ההשפעה המבורכת של פיד תחבורה ושל הגורמים האחרים שדיברנו עליהם, יש לתקשורת עוד דרך ארוכה מאוד לצעוד בה והיא עדיין לוקה בעיוורון רכב פרטי, פופוליזם ורדידות וכל אלו מעכבים באופן משמעותי את בשלותה של ישראל לצעוד קדימה ולהידמות, כפי שהיא היתה רוצה, למדינות מפותחות.
אבל אתה יודע מה לוקחים בסוף לתכניות האקטואליה? מישהו מתנגש במישהו בצומת, מישהו מרביץ למישהו בצומת, קורקינט עף באוויר ונוחת על מישהו וגנבי רכב שמפברקים תאונות. זאת לא הוכחה לשטחיות הכללית של המדיה המשודרת גם בלי להידרש לפופוליזם בתחומי הליבה?
זו הוכחה חותכת לכך שחלק מהעיסוק התקשורתי נהפך לעיסוק בידורי וזה נכון כמובן לכל תחום. גם במקרים פחות בולטים מאלו שציינת זה קיים. נניח אפשר להתעסק כל היום בהאם ילדה בת 14 שנאלצת לחצות אוטוסטרדה בין עירונית כדי לעבור בין שכונות עברה באדום, או שהנהג שדרס אותה למוות הוא שעבר באדום - מבלי לדון בכלל בהאם הדרכים בערים שלנו מותאמות לבני אדם או למכוניות.
אותו דבר בדיוק עם האירוע בכיכר המדינה. או כביש 16 החדש שיפתור את הפקקים ויקצר את זמני הנסיעה, מבלי לדון בשאלה האם באמת תוספת כבישים ונתיבים מסוגלים לפתור פקקים.
וגם בסכנת הקורקינטים להולכי רגל. זה באמת מרגש איך הולכי הרגל מעניינים את כולם פתאום, האם יעניינו באותה מידה אם נדרוש לאסור חניה של כלי רכב על המדרכות שמתאפשרת באין מפריע ולכולם נוח עם זה? והאם הקורקינטים הם האיום היחיד על הולכי הרגל? יותר מ-70 אחוזים מהולכי הרגל שנפגעים בחציית כביש חצו במעבר חציה, זו נהפכה להיות מלכודת מוות, אופנועים נוסעים באין מפריע על מדרכות ואיש לא חושב שצריך להרחיב מדרכה ולאפשר בה מחייה נאותה במחיר של צמצום נתיבים לרכב הפרטי.
כתוב לי את הפרק במצע המפלגתי האידאלי שעוסק בתחבורה: נקרא לו תכנית אסף לביטחון תחבורתי (אס"ף הפעם הם ראשי התיבות – אפס סיכוי פוליטי).
טוב זו השאלה הכי מורכבת. דוז פואה. טיפול בתחבורה הוא מאוד מורכב ומעבר לקלישאה שכל מקרה לגופו יש כמה עקרונות:
1. המבחן לתכנון איכותי של רחובות הוא ילדים - אם התשתית מותאמת להם היא מותאמת לכולם. המשמעות היא שישראלים צריכים להתרגל לשמור על חייהם של הילדים שלהם במקום לשמור על זכותם להגיע לכל מקום ברכב הפרטי. יש לזה הרבה מאוד משמעויות: האטה דרמטית של מהירות הנסיעה בערים, צמצום נתיבים, ביטול חניות רחוב ואכיפה נוקשה בעניין הזה. על חשבון תשתיות הרכב הפרטי, פיתוח של אמצעים אחרים: שבילי אופניים, נתיבי העדפה לאוטובוסים והרחבת מדרכות.
2. הידוק משמעותי של הקשר בין תכנון ובין תחבורה - אי אפשר לספק תחבורה איכותית לפרברים ואם נמשיך לפרבר את עצמנו לדעת נגזור על הישראלים פקקים איומים בהרבה מאלו שקיימים היום, בשים לב להכפלת האוכלוסייה בעוד שני עשורים.
3. אנחנו במצב חירום תחבורתי ולכן אין זמן לחכות להטבה בעוד עשורים. צריך כבר היום לבצע מהלכים דרמטיים ולצבוע נתיבים קיימים לתחבורה ציבורית ולאופניים כדי לאפשר לאנשים נגישות להזדמנויות שהרכב הפרטי כבר לא מצליח לאפשר.
4. שיתוף פעולה הדוק יותר עם רשויות מקומיות בשלבי תכנון, אבל אחיזה במושכות והכוונת האירוע לטובת האינטרס הציבורי.
5. דיברת על החברות הממשלתיות - בעלי המניות שלהן הוא הציבור שמיוצג בין היתר על ידי משרד התחבורה - אז נא להתנהג בהתאם. תפקיד משרד התחבורה הוא לא לגבות את חברות התשתית בכל מחיר אלא לדרוש מהן דין וחשבון ולפקח על התנהלותן, אבל מומלץ גם לא להפריע להם לעבוד.
6. בעבור פוליטיקאים תחבורה זה אירוע די מבאס כי צריך להכניס ידיים לבוץ, לריב, להתווכח, ולהחליט גם במיקרו ולא רק במאקרו. בסוף יש משתמש קצה שאם המושב באוטובוס שלו יהיה רטוב כי המזגן מטפטף עליו הוא לא ישב בו ואם האוטובוס מדלג על התחנה שלו הוא ימשיך לבחור ברכב הפרטי - אבל כל הדברים ה"קטנים" האלו כמעט ולא מטופלים.
ויש עוד הרבה...
לסיום, תן לי שם של מרואיין מומלץ בעבורי ושאלה אחת לשאול אותו.
ישראל כ"ץ. שאל אותו האם הוא עדיין חושב שהתיאוריה לפיה כבישים חדשים מביאים פקקים היא מצחיקה.
אולי דווקא התארכות הפקקים מכפר אחים, היא פרק הזמן שהיה נחוץ לו לצורך כתיבת הספר החדש שלו...