יאיר בריל הוא סגן עורך אתר "הארץ"

אם דיגיטל הוא המרחב החדש שבו קורות החדשות וגם החיים עצמם, במה צריכה להתמקד עיתונות דיגיטלית בזמן בחירות?

אני לא רואה הרבה שוני בין עיתונות דיגיטלית לעיתונות מודפסת בזמן בחירות. בשני המקרים האתגר הוא לסנן את מה שאמור רק ליצור רעש, מהדיווחים שיש להם פוטנציאל להוות משהו בעל משקל אמיתי. כמות הסרטונים של מתמודדי פריימריז למיניהם, ח"כים ומפלגות היא פסיכית וחלק מרכזי ממנה נועד אך ורק למשוך תשומת לב. יותר מההתייחסות לכל סרטון בנפרד, חשוב לדעתי להבין מגמות של מפלגות או מחנות ולתווך לקוראים את המשמעות שעומדת מאחורי אותם קמפיינים.

וזה באמת מה שקורה ברוב זירות הדיגיטל העיתונאיות? כדי למצוא את התמהיל שתיארת פה צריך הרבה סבלנות ואופטימיות וגם כושר שרידות של סרטונים בסף רעש תודעתי של צופרי אמבולנס. 

קודם כל, אופטימיות וסבלנות הן תכונות נחוצות תמיד. זה לא קורה בכל הזירות הדיגיטליות, וגם המשיכה לאיזוטריה ולוויראליות לגמרי ברורה - לכן יש גם זירות בתוך התקשורת הדיגיטלית שהן אכסניה ראויה לסרטונים כאלה. אבל נתניהו/לפיד מעלים סרטון, אם הם שיחקו בו מצחיק או סיפרו בדיחה חמודה, זה פחות רלוונטי. יותר חשוב לי אם הם החליטו לתקוף אוכלוסייה ספציפית או "לשכוח" לציין מיעוטים כלשהם.

אני שואל את עצמי, תוך ניווט בבליל הסרטונים האלה שהופכים חיש מהר גם לאייטמים מתגלגלים ברצועות הפרה פריים בטלוויזיה, איזה ערך יש להם בכלל לצופה? יש לך כתב הגנה מנומק זמין?

קשה לי להגיד מה הערך הסופי שלהם. אני חווה את הסרטונים האלה כמי שעמדותיו הפוליטיות נשארו די יציבות לאורך השנים - לא היה מצב שבו שיניתי את עמדתי הפוליטית בגלל תשדיר תעמולה. מצד שני, כשאני צופה בסרטונים שמה שמנחה אותם הוא הפחדה וסימון אויבים, אני לחלוטין יכול להבין את הכוח שלהם על הצופים.

אני מבין את הכח על הצופה אבל שואל את עצמי למה הם צריכים לקבל במה חדשותית שבה בדרך כלל אין מימד ביקורתי, אלא יותר ריקוד של "איזה מגניב פוליטיקאי נשך כלב".

כאמור, זאת שאלה של מסגור וסינון. אני זוכר לדוגמה את הסרטון של בני גנץ שבו הוא מתגאה ש"חלקים מעזה חזרו לתקופת האבן" - אפשר לפטור את זה כניסיון של גנץ לשווק את עצמו כגבר-גבר, אבל גם אפשר היה לראות בזה סימן לתפיסה הפוליטית שלו ולתיוג שלו כאיש "מרכז". גם בסרטונים מטופשים, רדודים או הומוריסטיים בדרך כלל קיים מסר כלשהו.

בני גנץ מתבדח (צילום מסך)

אני עדיין מנסה לפענח את המסר בסרטון בדיחות הדוד של בני גנץ מפורים, אבל אני מבין שלמזלי פגשתי מומחה. אז בוא ננצל את המומחיות שלך כדי לייצר התראת פאדיחה ולחזות את שלוש הפאדיחות העיתונאיות הגדולות ביותר בסיקור הבחירות הקרובות.

שכחתי מהסרטון הזה. עכשיו אני קצת מתחרט שהזכרת לי. לא ממש הבנתי את השאלה - מה הכוונה תחזית לפאדיחות העיתונאיות?

איפה נראה התרסקויות של התקשורת במהלך הסיקור (סוגיות, אירועים, פרקטיקות)?

שאלה קשה ומכשילה - כל תשובה שלי פה תהווה התרסקות בפני עצמה. מה שנקרא - נקסט :)

אז אולי נלך על תחזית קלילה: תן לי את שלושת האייטמים שיעשו כאן שמח וירימו את הבחירות על כפי הקליקבייט (אתה יכול גם להמציא מה מתחשק לך לראות). 

אוקיי, פחות מחייב :) קודם כל, אני אהמר שהסרטון הכי גזעני לא יגיע בהכרח מהמפלגות שנתפסות כהכי גזעניות. במרצ יעלו סרטון שבו הם מנסים להיות "מגניבים" וכולם ירדו עליהם שזה מהונדס ולא באמת "מגניב". בגזרת העניין, אני מוכן להמר על "הרוח הציונית" כבעלת פוטנציאל גבוה לוויראליות, ולא מהכיוון החיובי.

מה יישאר לנו לחדש בבחירות השישיות? או שכבר מיצינו?

למען האמת, אני לא מרגיש שנשאר משהו "לחדש" - כולם ישחקו על הטיקט הקבוע שלהם, ובסוף זה יתכנס להפחדה מערבים מצד הימין והפחדה מהימין מצד השמאל.

ואם תסתכן בעוד הימור, כמה זמן יעבור עד שאנחנו שוב בדרך לקלפי?

אני אהמר על כמה שנים. זה לא בגלל אופטימיות ממה שהעתיד יביא, יותר בגלל השנאה שלי לעמידה בתור בכיתות תיכון בדרום תל-אביב.

אנחנו מקנחים תמיד בהמלצה על מרואיין אחד שכדאי לי לשוחח איתו ושאלה אחת שכדאי לשאול. אתה יכול להוסיף בדיחת אבא כדי שלא נרגיש מרומים. 

פשששש, שאלה קשה :) הייתי שואל את הילה קורח אם היא מבינה שזה שהיא גם עיתונאית וגם רופאה סתם מכניס אצבע לעין לכל השאר ומוציא אותנו עצלנים. לא לעניין הילה.

קורח המציאות. ניצחתי!

זאת הילה לתביעה, שתדע.

צריך תביעת עין (שביעית) כדי לזהות!