האם המאבק בפייק ניוז באמת חסר סיכוי? במאמר ב"גלובס" הזהיר לפני שבוע (18.7) אסא שפירא, ראש המסלול לשיווק ופרסום בחוג לתקשורת באוניברסיטת תל אביב, מהסכנה האורבת לבוחר הישראלי מהפצה של ידיעות כוזבות. שפירא טוען כי עידן האינפורמציה הפך לעידן הדיסאינפורמציה, עידן שבו אנו לא יכולים יותר לסמוך על מראה עינינו, וטכנולוגיות מתקדמות משבשות את היכולת להפריד בין אמת לבדיה. שתיים מהתוצאות הקשות של המצב הזה הן פגיעה בלגיטימציה של מוסדות ציבור, והיעדרה של אמת מוסכמת בחברה.

מה שהופך את הבעיה לחמורה עוד יותר, לטענתו, הוא שאין לגולש הממוצע ברשתות החברתיות שום יכולת ממשית להתגונן מפייק ניוז. נכון, אומר שפירא, הגולש יכול לבדוק את המקור של הפוסט שנתקל בו בפייסבוק או לבחון את התמונות הנלוות לכתבה. אבל לפתרונות האלה יש יעילות מוגבלת, כי כל אדם רוצה באופן לא-מודע לחזק את עמדותיו באמצעות מידע חיצוני שמאשש אותן - מה שמכונה במחקר "הטיית אישור". בין שהמידע מהימן ובין שלא, אומר שפירא, "אנחנו פשוט משתמשים בו כעוד כלי לחיזוק העמדות שלנו".

המאבק בהפצת פייק ניוז הוא אכן מאבק קשה, כי לא קל לשנות את תפיסותיהם של בני אדם, גם כשהן מסתמכות על מידע שגוי. אבל האם באמת אין לבני אדם אפשרות להתגונן מפני ידיעות כוזבות שמשקפות את דעותיהם? שני מחקרים שהתפרסמו בשנים האחרונות מראים שבנסיבות מסוימות, בני אדם יהיו מוכנים לא רק לבחון את המקורות שעמדותיהם מבוססות עליהם, אלא גם לאמץ מידע מהימן שלא עולה בקנה אחד עם תפיסת עולמם.

מחקר שהתפרסם ב-2015 בכתב העת British Journal of Political Science בחן את הנכונות של קוראים להאמין במידע בלתי מבוסס, באמצעות שמועה כוזבת שהופצה בארה"ב בימים שהנשיא ברק אובמה קידם רפורמה בשירותי הבריאות ("אובמה-קר"). לפי השמועה, שהחלה להתפשט בקיץ 2009, הרפורמה המתוכננת עמדה לתת לגורמי ממשל סמכות להחליט אם אזרחים ותיקים זכאים לקבל טיפול רפואי על בסיס רמת החיוניות שלהם לחברה. אזרחים כאלה גם יהיו מחויבים להיוועץ בצוות מומחים על האפשרויות לשים קץ לחייהם, למשל בהמתת חסד. הראשונה שסיפרה את הסיפור הזה הייתה סגנית מושל ניו יורק לשעבר, בטסי מקוהי (McCaughey), ופוליטיקאים רפובליקנים אחרים המשיכו להפיץ אותו. לצוותי המומחים הם הדביקו את הכינוי death panels.

הצגת השמועה בצירוף דברי ההסתייגות של הסנאטור הרפובליקני התגלתה כדרך היעילה ביותר לגרום למשתתפים לדחות אותה - לא רק בקרב תומכי המפלגה הדמוקרטית, אלא גם בקרב נשאלים רפובליקנים

החוקר, אדם ברינסקי, בדק באילו תנאים יהיו משתתפי הניסוי מוכנים לדחות את השמועה על ה-death panels. במסגרת המחקר נחשפו הנשאלים לשמועה בליווי מידע עובדתי מתקן, כשנשאלים שונים קיבלו מידע ממקורות שונים. אחד ממקורות המידע האלה היה הסנאטור הרפובליקני ג'וני אייזקסון, שהביע בשנת 2009 תמיכה באפשרות שחולים ידונו עם רופאיהם בדרכים לסיום חייהם. אייזקסון הדגיש שהזכות להחליט על סיום החיים שייכת לאדם עצמו ולא לממשלה.

ברינסקי מצא שצירוף דברי הסנאטור הרפובליקני לשמועה היה הדרך היעילה ביותר להגביר את נכונותם של המשתתפים לדחות אותה. השפעה זו התגלתה לא רק בקרב משתתפים תומכי המפלגה הדמוקרטית, שתמכו ברפורמה, אלא גם בקרב רפובליקנים - המחנה שבו רבים התנגדו ל"אובמה-קר".

מהמחקר אפשר להסיק שכאשר אנשים נחשפים למידע שסותר את תפיסת עולמם, אבל מגיע ממקורות שאיתם הם יכולים להזדהות (במקרה זה, הזדהות מפלגתית) - גדלים הסיכויים שהם בכל זאת יאמצו את המידע.

ברק אובמה נושא נאום בירושלים, 21.3.2013 (צילום: יונתן זינדל)

מחקר שני, שתוצאותיו התפרסמו השנה בכתב העת Information Systems Research (וכאן בגרסה מקוצרת) הדגים כיצד הצגת שאלה אחת מסוגלת לשנות את הדרך שבה בני אדם שופטים קביעות שהם נחשפים אליהן. במסגרת המחקר, שערכה קבוצת חוקרים מאוניברסיטת אוסטין שבטקסס, התבקשו המשתתפים לדרג את רמת האמינות של כותרות חדשותיות שהוצגו בפניהם. תוך כדי ביצוע המשימה התבקשו חלקם לענות על השאלה: "עד כמה אני מכיר את הנושא המדובר?".

סריקות אא"ג שבוצעו על הנסיינים הראו כי הצגת השאלה העלתה במידה ניכרת את המאמץ הקוגניטיבי של המשתתפים, כלומר גרמה להם לחשוב יותר על ההערכות שלהם. למעשה, השאלה העלתה את המודעות של הנשאלים לדרך שבה הם שופטים דברים מסוימים כאמיתיים או כשקריים. ההשפעה היתה כה חזקה עד שאותם משתתפים שהשאלה הוצגה להם המשיכו לקרוא מידע באופן ביקורתי גם לאחר מכן, כשלא התבקשו לעשות זאת.

הממצאים של שני המחקרים שהצגתי מעוררים אופטימיות זהירה: הם ממחישים שאפשר ללמד בני אדם לא רק להיות מודעים להטיית האישור שלהם, אלא אפילו לבחון את עמדותיהם הישנות ולערוך בהן שינויים לאור מידע מהימן

שפירא חושש שמערכת הבחירות החדשה שאנו נכנסים אליה תחריף את הנזק שגורם הפייק ניוז לחברה הישראלית, ועלולה להוביל אותה לסף קריסה. הממצאים של שני המחקרים שהצגתי מעוררים אופטימיות זהירה: הם ממחישים שאפשר ללמד בני אדם לא רק להיות מודעים להטיית האישור שלהם, אלא אפילו לבחון את עמדותיהם הישנות ולערוך בהן שינויים לאור מידע מהימן שהם נחשפים אליו.

כדי להקנות לבני אדם הרגלים ביקורתיים כאלה דרוש שיתוף פעולה בין ארגונים לבדיקת עובדות, האמונים על תיקון שמועות, לבין מערכת החינוך, שתקדם תוכניות לחיזוק האוריינות הדיגיטלית ותלמד אותם להבחין טוב יותר בין מידע אמיתי לשקרי באינטרנט. המאמץ עשוי להיות ארוך, ובוודאי לא יניב פירות בתקופה שנותרה עד ליום הבוחר - אך העדויות במחקר מתוות דרך ראשונית ללכת בה כדי להתמודד טוב יותר עם הפצת פייק ניוז.

אופיר בראל הוא חוקר בסדנת יובל נאמן למדע, טכנולוגיה וביטחון באוניברסיטת תל אביב