משבר האקלים מכה במלוא עוזו גם בעיראק. מקורות המים שלה מתייבשים, מפלס נהרות הפרת והחידקל הולך ויורד, סופות חול מכות בערים במדינה כמעט יום-יום, המדבור הולך ונוגס במעט השטחים הירוקים, ואדמות חקלאיות פוריות הולכות ומצטמצמות.
לאחרונה התפרסמו במגזין המקוון "דרג'" שלוש כתבות פרי עטם של שלושה פובליציסטים עיראקים, הסוקרים, איש מנקודת מבטו, את פגעי משבר האקלים בעיראק. הם כותבים על התוכניות שהוצעו להתמודדות עם המשבר ועל כישלונן של ממשלות עיראק ביישומן ובצמצום הנזקים שכבר נגרמו. יחד מצטיירת משלוש הכתבות תמונת מצב מדאיגה וכואבת של מדינה מוכת מלחמות הניצבת בפני איום סביבתי שכבר החל להתממש.
הסהר כבר לא פורה
העיתונאי העיראקי מונתזר אל-ח'ורסאן סוקר בכתבתו את משבר המים חסר התקדים שמתחולל בימים אלה בעיראק, וצפוי להחמיר בשנים הקרובות. לעיראק נותרו כיום רק חצי מעתודות המים שהיו ברשותה לפני שנה, וכמה ממקורות המים הטבעיים שלה וממעיינותיה הולכים ומתייבשים. כתוצאה מכך הצטמצמו היבולים החקלאיים ברחבי המדינה. הבנק העולמי הזהיר בנובמבר 2021 כי עד שנת 2050 עיראק עלולה לאבד 20% ממשאבי המים המתוקים שלה בשל שינויי האקלים.
אחת הסיבות העיקריות לבעיה, לדברי אחד המומחים שאל-ח'ורסאן מראיין בכתבתו, היא שינויי האקלים שבאים לידי ביטוי בצניחה בכמות המשקעים השנתית בעיראק בשנים האחרונות. מיעוט הגשמים מעורר כאמור בעיות נוספות, כגון החרפת המדבור וריבוי סופות חול קשות.
ההנהגה העיראקית, מסביר אל-ח'ורסאן, מודעת לכך שמדובר במשבר לאומי. נשיא עיראק ברהום סאלח טען בציוץ בטוויטר כי שינוי האקלים הוא איום קיומי על עתידם של עיראק, האזור והעולם כולו, והתמודדות איתו צריכה להיחשב לאינטרס לאומי עיראקי ראשון במעלה. בתוך כך הביע סאלח את חששו ממחסור המים החמור שממנו תסבול עיראק בעשור וחצי הקרובים בשל ירידת מפלס הפרת והחידקל, אידוי מוגבר של מאגרי המים ב-19 הסכרים שהוקמו לאורכה של המדינה, והמשך השימוש בשיטות השקיה מיושנות.
גורם נוסף לדאגה בעיראק הם הסכרים שטורקיה ואיראן סיימו להקים בשטחן, וצמצמו מאוד את זרימת המים ביובלים של הנהרות פרת וחידקל. סוגיה זו נזכרת גם בכתבה השנייה, של העיתונאי העיראקי סייף אל-עובידי. לטענתו, ממשלותיה של עיראק גילו בשנים האחרונות אוזלת יד במישור הדיפלומטי בהתמודדות עם מצוקת המים של המדינה. הממשלה העיראקית כלל לא הגיבה לעובדה שטורקיה השלימה לאחרונה בניית סכרים חדשים על מקורות הפרת והחידקל, הנובעים בשטחה, ושאיראן, בדומה לה, עצרה את זרימתם של כל היובלים ופלגי המים שזורמים משטחה לתוך אדמת עיראק. המהלכים האלה מחריפים את מצוקת המים הקשה של עיראק.
אגם סאווה בעיראק (צילום: aziz1005, ויקיפדיה, נחלת הכלל)
כדוגמה לנזק שנגרם למקורות מים מגוונים ברחבי המדינה מביא אל-ח'ורסאן בכתבתו את סיפור התייבשותו של אגם סאווה. אגם ייחודי זה, ששטחו כחמישה קמ"ר, שוכן בלב המדבר ומתייחד בכך שמקורותיו היחידים הם נביעה טבעית של מי תהום. מימיו מלוחים מאוד ומכילים תרכובות כימיות וגופריתיות הבריאות לעור האדם, ועל כן הוא נחשב לאבן שואבת לתיירים, מבקרים וחוקרים מעיראק ומחוצה לה. כמו כן נחשב אגם סאווה לנקודת עצירה חשובה בנתיב מעופן של ציפורים נודדות החוצות את שמי עיראק. אולם מאז שנת 2014 הולך ומתייבש אותו אגם טבעי בן אלפי שנים, שכן מיעוט הגשמים משפיע ישירות על מפלס מי התהום.
אל-ח'ורסאן מראיין בכתבתו את שר מקורות המים של ירדן, מהדי אל-חמדאני, המציין כי גורם נוסף שהוביל להתייבשות האגם ולניצול יתר של מי התהום באזור הוא פעילותם של התושבים המקומיים בעידוד השלטונות המקומיים. מאז שנת 2015 מתירות הרשויות האזוריות לתושבים המקומיים לחפור בארות כדי להאיץ את הפעילות החקלאית במחוז. כאלף בארות כבר נחפרו כתוצאה מכך במדבר א-סמאווה, שבו שוכן אגם סאווה, וגרמו להתייבשות בשטח של כ-6,000 קמ"ר. עיראק זקוקה לשלוש שנים גשומות כדי למלא מחדש את מאגרי מי התהום שלה, סיכם השר אל-חמדאני בצער.
חומת עצים נגד המדבר
אל-עובידי סוקר את המדבור המואץ שעיראק סובלת ממנו, וכותב על סופות החול הקשות שמכות כמעט מדי יום באחד ממחוזותיה. הוא מציין שההתמודדות עם תופעת המדבור אומנם נכללת בתוכנית האסטרטגית של עיראק לשנים 2030-2015, אלא ששבע שנים מהשקתה, ולמרות תוכניות ופתרונות שהוצעו, לא נראה כי ממשלות עיראק עשו הרבה לבלום את התופעה. פרשנים מסבירים כי בראש סדר העדיפויות של הממשלה עומדות סוגיות אחרות, בשדה המדיני, הכלכלי והבריאותי. נושאים סביבתיים נדחקים לשוליים, אף שבלימת המדבור יכולה להביא לפריחת החקלאות המקומית ולסייע בהנעת המשק והפחתת התלות בייבוא.
כתוצאה מרצף של שנים שחונות שידעה עיראק, מציין אל-עובידי, הריאות הירוקות של מדינה צחיחה זו הולכות ונסוגות מפני המדבר המתרחב. אחד המפגעים הנלווים למדבור הן סופות החול הקשות המכות בכל רחבי עיראק. על פי נתוני משרד הסביבה העיראקי, מספר הימים שבהם סובלת עיראק מסופות חול עלה מ-243 ימים בשנה ל-272, וההערכות מצביעות על כך שעד שנת 2050 יעלה המספר אף ל-300 ימים בשנה. סופות אלה יוצרות אובך חריף שגורם לתאונות דרכים, לסגירת בתי ספר ואוניברסיטאות ולהשבתתם של שדות תעופה ומוסדות ציבור. מאידך גיסא, בתי החולים נאלצים לעבוד במרץ כדי לקבל את אלפי הפונים הסובלים מסיבוכים של חנק ושל קוצר נשימה בעקבות סופות החול.
דובר משרד החקלאות של עיראק ציין כי אחת הדרכים לבלום את סופות החול היא לשתול לפחות 15 מיליארד עצים לאורכה ולרוחבה של המדינה, במענה להתכווצות הריאות הירוקות והשטחים החקלאיים במדינה. שיעור השטח המכוסה ביערות בעיראק הוא מהקטנים בעולם. כ-1.9% בלבד משטחה מכוסים בצמחייה, המקום ה-181 בעולם בשיעור הכיסוי, נתון נמוך במיוחד בהתחשב בכך ששני נהרות ענק זורמים לאורכה. סלאח חוסאם, מומחה לחקלאות שאל-עובידי מראיין בכתבתו, סבור שכדי ליצור מחסום בפני סופות האבק די אפילו ב-5% ממספר העצים האסטרונומי שהוצע לעיל, אולם לשם כך דרושה תוכנית לאומית עם תקציב ציבורי עצום.
סופת חול בעיראק, מאי 2022 (צילום: ערוץ היוטיוב של רויטרס)
ברם, גם אם יוקצה התקציב הדרוש, אין ודאות שהוא ינוצל לנטיעות. אל-עובידי מציין כי הגורם האחראי לנטיעות עצים אינם משרדי החקלאות והסביבה, כי אם הרשויות המקומיות בכל מחוז. רשויות אלה – שחלקן ממילא אינן מתפקדות כמעט זה כמה שנים – נדרשות להתמודד עם אתגרים קשים וחמורים בהרבה, בעיני האזרח הפשוט, מהנזקים לסביבה. קשה להאמין, מציין אל-עובידי, שתקציבים שיועברו לרשויות מקומיות אלה יוקצו לנטיעת עצים בשעה שעליהן לשקם את ההרס הרב שנגרם למשל משנות המלחמה הקשה נגד דאעש.
לדברי אל-עובידי, פרויקט נטיעות לאומי עלה על הפרק בתקופת כהונתו של שר משאבי המים לשעבר חסן אל-ג'נאבי (2018-2016). זה השיק תוכנית לאומית בשם "הרצועה הירוקה הלאומית" (الحزام الوطني الأخضر), שאותה תיאר כ"קו ההגנה הראשון" במאבק במדבור ממערב לנהר הפרת. יישום מלא של הפרויקט היה מצריך לפי הערכות 5 עד 10 שנים, ובסיומו אמורה הייתה להימתח רצועה של עצים ושיחים באורך של כ-1,000 ק"מ, וברוחב של 5-1 ק"מ, ממוסול שבצפון עיראק ועד בצרה שבדרום. העלות המוערכת של הפרויקט נאמדה בכמיליארד דולר לשתילת 220 מיליון עצים, ועוד סכום שנע בין 600 מיליון ל-1.6 מיליארד דולר לשם התקנת מערכות השקיה מתקדמות לכל אורך הרצועה.
העיתונאי ח'אלד סולימאן, שחיבר את הכתבה השלישית בנושא, טוען כי תוכנית זו יכולה לשפר את מצבן של האדמות שסבלו מסחיפה מוגברת ולסייע בשיקום הנזק שנגרם להן. לעומת זאת, החוקר והאקטיביסט העיראקי יוסף אלאושייקר, שאל-עובידי מראיין בכתבתו, סבור שגם אם רצועות ירוקות של עצים יוכלו לסייע בעצירת תהליכי המדבור (ובהעלאת רמות החמצן והלחות שבאוויר), לא די בהן לבלום סופות חול רציניות. סופת חול היא תופעה גיאולוגית חוצת גבולות ויבשות, ומושפעת באופן בלעדי כמעט מכמות המשקעים העונתית בעיראק ובמדינות שסביבה. "הואיל וכמות המשקעים שנרשמה בשנה החולפת בעיראק וסביבתה הייתה הנמוכה ביותר זה 40 שנה, לא מפתיע שמספר הסופות שאנו חווים בימים אלה הוא הגבוה ביותר שנרשם פה אי פעם", הוא מסכם. לכן כל שאפשר לעשות, לטענתו, הוא לשפר את אמצעי החיזוי של הסופות ומסלולן ולהגביר את ההיערכות לקראתן בבתים, בבתי החולים ובכל המוסדות הציבוריים במדינה בכל האמצעים הקיימים.
החקלאות בסכנה
בכתבה השלישית מראיין ח'אלד סולימאן, עיתונאי המתמחה בענייני סביבה ואקלים, שורה של מומחים עירקאים לסביבה. הוא דן עימם בנתון המדאיג שלפיו יותר מחצי מאדמותיה החקלאיות הפוריות של עיראק ניצבות בפני סכנה קיומית בשל סחיפה והמלחת קרקע שהחריפו במיוחד בשנים האחרונות.
הן הסחיפה והן ההמלחה החריפו במידה רבה בעקבות שינויי האקלים והתמעטות המשקעים. אולם גם פעילות האדם תורמת להן: שימוש בשיטות חקלאיות לא-מתאימות, ניהול קלוקל של משאבי המים במדינה, ושנים רצופות של מלחמה ושל קרבות שניטשו על הקרקעות החוליות של מערב עיראק ושל מזרח סוריה, כולם גרמו לקרקעות רבות להתפורר לחלקיקים שהתאבכו באוויר.
סולימאן עומד גם הוא על כישלונן של ממשלת עיראק וממשלות המדינות השכנות בהתמודדות עם פגעי משבר האקלים, וטוען כי נחוץ שיתוף פעולה אזורי כדי למצוא פתרונות למשבר הסביבתי העובר על המזרח התיכון. ניסיונות בכיוון זה כבר נעשו, לדבריו, הן ברמה האזורית והן בעיראק פנימה. בשנת 2010 פרסמו ממשלות עיראק, איראן, טורקיה, סוריה וקטאר הצהרה משותפת כי בכוונתן לפעול לצמצום הנזקים הסביבתיים שהאזור סובל מהם, נזקים שנגרמו משינויי האקלים. ממשלת עיראק עצמה הקימה ועדות ומועצות לאומיות בין-משרדיות להתמודדות עם משבר האקלים.
אולם כפי שתעיד ההחמרה שנרשמה בשנים האחרונות בפגעים הסביבתיים, המאמצים הללו לא הועילו במאום. התמונה העגומה שמציירות שלוש הכתבות רומזת ששנות הסבל והצער שפקדו את מיליוני תושבי עיראק בשני עשורים של מלחמות וטלטלות עדיין רחוקות מלהסתיים.
און דגן הוא מתרגם וכותב בצוות פרויקט אופק, מבית מכון ון ליר והפורום לחשיבה אזורית. הפרויקט מנגיש לקהל קוראי העברית תוכן מאתרי תקשורת, מגזינים, בלוגים, מרכזי מחקר ומידע וכתבי עת אקדמיים בערבית. חלק מהמאמרים מתורגם במלואו ומתפרסם בשיתוף פעולה עם מרכז אעלאם לתקשורת הערבית. לאתר הפורום לחשיבה אזורית