אורי זוהר גידל בשעתו זקן ופאות והתהדר בחזרתו בתשובה. אך בעניין אחד הוא לא חזר בו: מהתרומה שתרם בסרטיו לכך שהמוני צעירים יתמכרו לסיגריות, וימותו בגללן. היו אנשי קולנוע שפרסמו דברי חרטה והתנצלות, ואף הזהירו מסצינות העישון שכללו בסרטיהם. זוהר לא היה אחד מהם.
בסרטיו של זוהר, שהבולטים שבהם היו "מציצים" "ועיניים גדולות", העישון מוצג כתופעה רווחת ומקובלת, ובוודאי לא ראויה לגינוי. לא זו בלבד שהעישון אצל זוהר מקובל: הוא מופיע ככרטיס כניסה לעולם המבוגרים, בדומה לביקורו של אלטמן הקטן אצל זונה ב"מציצים", והוא מצטייר כתחביב של ספורטאים ב"עיניים גדולות". הדימוי החיובי של העישון בסרטים האלה ברור לחלוטין.
הקשר בין עישון בסרטים לבין התחלת העישון אצל צעירים ובני נוער הוא ברור והוכח במחקרים רבים. בארה"ב יש הנוהגים לסווג סרטים לצפיית נוער לפי רמת העישון בכל סרט. הסיווג נשען על עצם נוכחותו של העישון בסרט, ולא על ההקשר המסוים שבו הוא מוצג, אלא אם הוא מופיע בסרט לשם שלילתו (ולא זה המקרה של זוהר). מטעמים דומים נחקק בישראל חוק האוסר על הצגת מוצרי עישון בפומבי לשם מכירתם, והמחייב לארוז אותם באריזות אחידות, ללא לוגו (סמליל) צבעוני. הכל כדי למנוע את הפיכת העישון למשהו מקובל ורווח בציבור – שזה בדיוק מה שעשה זוהר בסרטיו. אמנם לפני שנים, אך הוא מעולם לא הביע כל חרטה או הסתייגות.
אחד מכל שניים
בני נוער צפו בסרטים של זוהר במשך עשרות שנים, וזוהר ידע זאת היטב. עד היום מושכים סרטי העבר האלה צופים רבים, כולל צעירים וילדים. בכתבה בחדשות כאן 11 במוצאי השבועות (5.6) הופיעו צעירים שצפו בסרטים כאלה 70-60 פעמים. זו תופעה רווחת. ערוצי הטלוויזיה מרבים להקרין את הסרטים האלה בחגים, ולשדר קטעים מהם בהקשרים שונים. מאחר שבסרטים האלה נוצרת "תרבות ישראלית חדשה", כפי שאמר אחד ממומחי הקולנוע שהתראיינו לכתבה, העישון הרווח נעשה לחלק אינטגרלי של התרבות הזו.
סרטי העבר גרמו אפוא לדור שלם, וכנראה ליותר מדור אחד, לגדול על העישון כהרגל נפוץ וחיובי, ובכך יצרו נזק חברתי ובריאותי לעשרות שנים.
מתוך הסרט "מציצים" (צילום: ערוץ היוטיוב ChannelIsraeli)
העישון ממכר. רבים המנסים להפסיק ואינם מצליחים. נערים ונערות שהחלו לעשן בגיל צעיר נתקלים אחר כך בקשיי גמילה עצומים.
לפי נתוני ארגון הבריאות העולמי, העישון הורג אחד מכל שני משתמשים העושים זאת בדרך שהיצרן התכוון אליה. דהיינו, הם לא מתים כי סטו מאופן השימוש המומלץ של היצרנים, אלא כי השתמשו בסיגריות לפי ההתוויה, ומותם קרה כצפוי וכמתוכנן. בזה שונה העישון מגורמי תמותה אחרים. תאונות דרכים נגרמות כשמשהו איננו מתבצע כנדרש: הנהג נהג ברשלנות, הכביש היה משובש, נהג אחר התרשל, הרכב היה פגום או סבל מבעיית תחזוקה. מוות מנשק חם מתרחש או משום שהיורה התכוון לכך, או בגלל רשלנות מצידו. ואילו בסיגריות - המעשן נוהג בסיגריה בדיוק בדרך שהיצרן ציפה ממנו: הוא לוקח את הסיגריה, מדליק אותה, שואף את העשן, ובתוך כמה שניות הוא מגיע אל מוחו.
כך בדיוק ילכו לעולמם מחצית מן המשתמשים בטרם הגיעם לגיל 65, בדרך צפויה וידועה, אחרי התמכרות קשה ושלל מחלות שהעישון גורם להן בדרך זו או אחרת.
מיהו בעל תשובה
כאשר אדם חוזר בתשובה, הוא אמור להבין שמשהו במעשיו הקודמים לא היה כראוי. כמאמר ההלכה על יום כיפור, תשובה הנעשית כלפי הקב"ה בלבד אין די בה. על האדם לחזור בו במיוחד מחטאים שחטא לאחיו בני האדם.
זוהר, למיטב ידיעתי, לא פרסם התנצלות ואפילו לא הסתייגות. גם בקטעים שנכתבו בחיבה עליו ועל עברו לא נמצא מילת ביקורת על השילוב המסיבי והחיובי של העישון בסרטיו. ניתן אפוא לשאול לפי קני המידה ההלכתיים עצמם: האם יש לזוהר חלק בעולם הבא?
בניגוד לזוהר, מפורסמת חזרתו בתשובה של התסריטאי ג'ו אסתרהאז, יוצר הסרט "אינסטינקט בסיסי". סיגריה ממלאת תפקיד חשוב בסצנה המפורסמת בסרט, שבה מפתה שרון סטון את השוטר החוקר אותה, מייקל דגלאס. אסתרהאז, בהיותו על ערש דווי, פרסם ב"ניו-יורק טיימס" חרטה והתנצלות פומבית ארוכה על הקישור שעשה בין עישון ובין הסצנה הסקסית.
שרון סטון בסרט "אינסטינקט בסיסי" (צילום: ערוץ היוטיוב StudioCanalUK)
בהתנצלותו כותב אסתרהאז כי יצרני הסיגריות היו כה מרוצים מהשפעת הקטע שהוכנס לסרט, עד שהוציאו לשוק מותג סיגריות שנקרא "בייסיק". הוא מתוודה ששילוב הסצנה היה כמו איום ברובה על ילד בן 14-12. אסתרהאז עצמו לקה בסרטן הגרון, שהוא תוצאה אופיינית של עישון. במאמר החרטה, שמומלץ לקרוא במלואו, הוא קרא למפיקי הוליווד להימנע מללכת בדרך פסולה זו.
אסתרהאז קיבל עליו אחריות, ועשה זאת במאמר בולט בעיתון אמריקאי מוביל. הוא ביקש סליחה, פנה לצופים, וביקש מתסריטאים להימנע מהכנסת העישון לעלילות הסרטים. אורי זוהר לא עשה כן, לא לפני ולא אחרי שנעשה חרדי. גם אילו היה נשאר חילוני למהדרין, היה ראוי שיחזור בו מהאדרת העישון בסרטיו, אחרת כאילו לא עשה דבר לתקן את תוצאות מעשיו. כאדם בעל השפעה בחייו – גם בתחילתם בחוגים החילוניים וגם בסופם בחוגים חרדיים – ראוי היה שינצל את כוחו לשכנע צעירים שלא ללכת בדרכו המסוכנת והממכרת. התיקון הזה לא נעשה.
לאחרונה קראנו שאנשי אפל TV, המפיקים את פרקי ההמשך של הסדרה "טהרן", הורו שלא לשלב בה סצנות עישון. תוצאה זו תגן על חייהם של כל צופי הסדרה, בישראל ומחוצה לה.
עו"ד עמוס האוזנר הוא יו"ר המועצה הישראלית למניעת עישון