בשבועיים האחרונים יכולנו לראות על מסכי הטלוויזיה שלנו כמה צוותי חדשות מתלווים לכוחות שיטור, חקירה ואכיפה ואפילו לצבא בשטח. שתיים מהדוגמאות שייכות לחדשות 12: אתמול (22.5) יצא גלעד שלמור עם כוחות צה"ל לעצור מבוקשים, יצא ונכנס איתם לביתו של מבוקש ואף שהה בתוכו עם משפחתו. מוקדם יותר באותו ערוץ (9.5) התלוותה כתבת "תכנית חיסכון" יולן כהן לצוותים של משרד הבריאות שערכו ביקורות פתע בסניפי רשתות מזון המוכרות סושי, בשעה שעל המסך מוקרנים ממצאי הביקורות האלה.
לכאורה, עבודת שטח עיתונאית היא דבר שיש להשתבח ולהתגאות בו. ואכן, מבחינת הצופים, מראות וקולות מהשטח נותנים לדיווח ערך מוסף ומציגים תמונת מציאות אמינה. הציבור יכול להתרשם לא רק ממצב הדברים במסעדות ובבתי העסק שבהם מתבצעות פעולות הביקורת, אלא גם לחזות באופן שבו משרד הבריאות עורך אותן – כלומר להתרשם ממבצעי הביקורת וממידת מקצועיותם.
אף על פי כן, מתכונת הכתבות האלה והגורמים המעורבים ביצירתן מעוררים בעיות לא פשוטות, העלולות להפוך את המוצר העיתונאי הזה לסכנה קולינרית ככל שהדברים נוגעים למזון המוגש לצופים.
הסוגיה הראשונה שכדאי להתעכב עליה היא שאלת ההסכמה. כאשר עיתונאים מתלווים לכוחות אכיפה, חקירה ושיטור ונכנסים איתם ובחסותם למקומות פרטיים, נשאלת השאלה אם אין מדובר בהשגת גבול לא רצויה, בפגיעה בלתי מידתית בפרטיות ובהפרת האוטונומיה של המצולמים, המתועדים לעתים קרובות בהפתעה ובלי הכנה מוקדמת.
בראשית ימי הערוץ השני ליווה צוות תוכניתו של חיים יבין כוח משטרה שבישר למשפחת עולים על פציעתו הקשה של האב בתאונת אופניים. בית הדין לאתיקה קבע שהעיתונאים גרמו פגיעה לא רצויה בפרטיות המשפחה
אחת הפרשות המפורסמות בהקשר זה, שנדונה בבית הדין לאתיקה של מועצת העיתונות, נוגעת לכתבה ששודרה אי-אז בימיו הראשונים של הערוץ השני, בתכנית התחקירים של חיים יבין "הערב החמישי" בשידורי קשת. צוות התכנית ליווה כוח משטרה שבא לבשר למשפחת עולים חדשים שאינם דוברי עברית על פציעתו הקשה של אב המשפחה המבוגר בתאונת דרכים בשעה שרכב על אופניים. הצוות תיעד את שיחת השוטר עם בני המשפחה כשקיבלו לראשונה את הבשורה הקשה. בעקבות השידור הוגשה תלונה לבית הדין, וזה קבע שהעיתונאים גרמו לפגיעה לא רצויה בפרטיות המשפחה.
האם אפשר לגזור מכאן גזרה שווה למקרים שבהם עיתונאים מתלווים לצוותי אכיפה ופיקוח במתחם שמתבצעות בו לכאורה פעולות בניגוד לחוק או לתקנות, או שנמצאים בו אנשים שעברו לכאורה על החוק?
מי שיפשפש בזכרונו יעלה במוחו גם את תמונות המעצר של ראש עיריית בת ים שלומי לחיאני, ואם יתקשה בכך יוכל למצוא אותן עד היום ברשת. גם זכויות חשודים, חזקת החפות שלהם, שמם הטוב ופרטיותם הם שיקולים שעיתונאים אמורים להביא בחשבון בשעת התיעוד אחריו, ומחובתם לאזן בין זכות הציבור לדעת לבין אותן זכויות. האם לגיטימי שלפני שאדם מורשע, או לפני שנקבע כי הוא אמנם הפר את תקנות הבריאות והמזון, יוקרן התיעוד לציבור רחב?
הכתבת יולן כהן וד"ר דיאנה זילברמן, רופאה וטרינרית עירונית, בכתבת "תוכנית חיסכון" בחדשות 12, 9.5.2022
מחדשות 12 מסרו ל"עין השביעית" את התגובה הבאה: "צוות 'תוכנית חיסכון', הכתבת יולן כהן ותחקירן המערכת, התלוו למספר ביקורות שערכו משרד הבריאות ווטרינרים עירוניים וחלק מהביקורות נערכו ע"י משרד הבריאות בלבד. בכל סניף שבו התבקש צוות החדשות לא להיכנס - כך למשל בסניף ג'פניקה קניון מודיעין - צוות 'תוכנית חיסכון' יצא החוצה".
לפי תגובת חדשות 12, צוות התוכנית הזדהה ככזה וניתנה לנבדקים האפשרות לסרב לכניסת העיתונאים. אך האם מדובר בבחירה חופשית באמת? כאשר העיתונאי וגורם האכיפה המוסמך מגיעים שלובי זרועות לשטח, האין הדבר משדר מסר למושאי הבדיקות ופעולות האכיפה? האם מישהו מעלה על דעתו שכאשר צוות צילום מלווה את חיילי צה"ל בחיפוש מבוקשים במחנה פליטים כלשהו, בני ביתו של המבוקש יעצרו את הכוח ויעמדו על כך שהעיתונאים יישארו בחוץ? נדמה שהתשובה לכך ברורה.
אלא שכאן לא תמו השאלות. מעבר לזכויות הנבדקים והחשודים לפרטיות, מתעוררת תהייה אם נוכחות העיתונאים לא מביאה לשיבוש ההליך ולפגיעה בתקינותו. שידור מה שהוא לכאורה חומרי חקירה לפני תום החקירה עלול להביא לפגיעה בהליכי החקירה, ולשיבוש הליכי המשפט אם יתקיים, ויכול לסייע בהעלמת ראיות, בתיאום גרסאות וב"זיהום" הממצאים.
למעשה, קיימת בישראל הוראת חוק (סעיף 13 לחוק סדר הדין הפלילי (חקירת חשודים), התשס"ב-2002), הקובעת כי "המפרסם תיעוד חזותי או קולי של חקירה, כולו או חלקו, בלא רשות בית משפט, דינו – מאסר שנה". בשל הוראה זו נדרשים כלי התקשורת לבקש רשות לפני שידור צילומים והקלטות מתוך חדרי חקירה, כפי שעשו לאחרונה באשר לחקירתו במשטרה של ניר חפץ בפרשת 4000 (הבקשה נדחתה), וכפי שעשו באשר לחקירתו של שעיה סגל המנוח ששודרה לבסוף בתוכנית "המקור", אך רק אחרי ערעור לעליון.
שעיה סגל מספר על בני הזוג נתניהו בעדותו במשטרה (צילוך מסך מתוך חשבון הטוויטר של חדשות 13)
במקרה שלפנינו, כפי שנמסר מחדשות 12 וממשרד הבריאות, תיעוד הביקורות התברואתיות נעשה בידי צוות הצילום של חדשות; אך ניתן להניח כי היה גם תיעוד מקביל של הפקחים עצמם, שבו הופיעו הממצאים התברואתיים. האין זה אפוא בגדר שידור חומרי חקירה?
על פי אתר משרד הבריאות, הגורם המפקח על מסעדות, עסקי אירוח, מטבחים מוסדיים במפעלים, ועוד שורה ארוכה של מקומות העוסקים במזון, היא המחלקה לבריאות הסביבה במשרד. עיקר פעילותה מוקדשת לפיקוח תברואי בעסקים השונים, ולבדיקה שהם פועלים בהתאם לתנאי תברואה נאותים, כגון היגיינה, שימוש בחומרי גלם ממקור בטוח, הפרדה בין מזון גולמי למוכן, שמירה על טמפרטורה מתאימה ועוד.
ההוראות הנוגעות למסעדות, למשל, מעוגנות בתקנות רישוי עסקים (תנאי תברואה נאותים לבתי אוכל), התשמ"ג-1983. פעולות הפיקוח האלה יכולות להוביל לא רק לקנסות, אלא אפילו להליכים פליליים במקרים החמורים. האם שידור של תיעוד מצולם מפעולות פיקוח כאלה, שבעקבותיהן הוטלו קנסות או הוגשו כתבי אישום, אינו מצריך אישורים ככל "תיעוד חזותי או קולי של חקירה"?
כאן אנחנו מגיעים לנקודה השלישית. הצוותים העיתונאיים אינם מגיעים למקומות האלה סתם כך, בזכות מעקב סמוי אחרי החיילים, השוטרים או הפקחים. בדרך כלל הם פועלים בתיאום ובשיתוף פעולה. הצוות העיתונאי מלווה באופן מסודר את הכוחות המקצועיים. גם דפוס הפעולה הזה יוצר קשיים לא מבוטלים הנוגעים לעיצוב דמותו של המוצר העיתונאי הסופי.
הכתב גלעד שלמור מציג ב"מהדורה המרכזית" בחדשות 12 פרויקט תיעוד שעשה ביחידה שבה שירת, דובדבן, 22.5.2022 (צילום מסך מאתר N12)
הקושי הראשון נעוץ בכך שהליווי התקשורתי כפוף בדרך כלל להסדר בלעדיות עם הגורם המקצועי וזרוע הדוברות שלו, בין שמדובר במשרד הבריאות, במשטרה או בצה"ל. הגורם המקצועי "מרוויח" שליטה במסגור האירוע, וכלי התקשורת נהנה מגישה בלעדית לסיפור שטח טוב. לעיתים אפילו הצילומים עצמם נערכים בידי הגורם המקצועי (לעיתים אף במצלמה נסתרת), וכך יש לאותו גורם שליטה מלאה באופי ובמהות החומרים שיונגשו לצופים.
הסדרי בלעדיות כוללים לעתים גם הבנות לגבי גבולות הגזרה העיתונאית: מה אסור לשאול, מה אסור להראות במה אסור לגעת. קשה להיזכר בכתבות מהסוג הזה שנסתיימו בביקורת על גורמי האכיפה
הסדרי בלעדיות כוללים לעתים גם הבנות לגבי גבולות הגזרה העיתונאית: מה אסור לשאול, מה אסור להראות במה אסור לגעת. קשה להיזכר בכתבות מהסוג הזה שנסתיימו בביקורת על גורמי האכיפה, בתוצאה שלא החמיאה להם או בקביעה שכשלו בכשל מקצועי. האין הגבלה כזו של החופש העיתונאי המלא טעונה גילוי במסגרת הדיווח עצמו? והאין היא פוגעת בלגיטימיות של כתבות מסוג זה? גם אלו שאלות טובות.
משרד הבריאות, בתשובה לשאלת "העין השביעית", מסר כי הוא משתף פעולה עם כלי התקשורת הן בפרויקטים יזומים שלו והן לבקשת מערכות תקשורת. שיתוף הפעולה נעשה כדי להביא את מירב המידע לציבור ולתרום לבריאותו. "במקרה המדובר, שיתוף הפעולה התבצע בעקבות פניית הכתבת. בעבר, כאמור, התבצעו מספר שיתופי פעולה עם מערכות תקשורות שונות ובנושאים שונים".
עוד נמסר ממשרד הבריאות כי "כלל הפעילות המשותפת לוותה בייעוץ ובאישור משפטי, כמקובל. בהתאם לכך, על הכתבת חלה החובה להציג את השתייכותה לגוף תקשורת. החומרים ששודרו הם צילומים של הכתבת ולא הועברו לכתבת דוחות או צילומים של הבקרות. חשוב לציין כי במקרה זה לא נעשו בדיקות מעבדה ועל כן לא היה צורך בתשלום כלשהו. המשרד ימשיך לפעול בצורות שונות ובפלטפורמות מגוונות על מנת להעביר לציבור את מלוא המידע".
נוכח התגובה הזאת של משרד הבריאות, אין אלא לתמוה שמא לא מהל מישהו את הצורך ליידע את הציבור בהפרת התקנות על ייצור ומכירת מזון, בנוזל יחסי ציבור המקדם את תדמית המשרד ומעניק לו חשיפה חיובית – באמצעות הבטחת ליווי בלעדי לגופי התקשורת, כל גוף בתורו. רוצה לומר, ייתכן שהביקורת העלתה חשד לעוד קלקול אפשרי, הפעם בצד של המפקחים.