במרס 1996, פורסמה ב"העין השביעית" (בתצורתו המודפסת) רשימה מופתית של כרמית גיא שכותרתה "לנווט פיגוע אל המיקרופון". גיא שיתפה בה את הקוראים בתחושותיה ובתובנותיה על סיקור פיגועי החבלה הרצחניים שביצעו פלסטינים ברחובות ישראל והובילה אותם למסקנתה שגם במצבים נסערים וקשים אלה מוטלת על העיתונאי והשדר המדווח החובה לנהוג באחריות, בריסון, בשיקוף מדויק של ההתרחשויות ובהימנעות מתיאורים גראפיים מדי של מראה הקורבנות וזירת הפיגוע המדממת.

מאמרה של גיא בא בעקבות דיון ציבורי שהתנהל באותם ימים על התנהלות התקשורת בתקופת האינתיפאדה הראשונה ובגלי ההדף הקטלניים שבאו בעקבותיה, והיה לו משקל סגולי מיוחד משום שהוא נכתב על ידי מגישת יומני החדשות הבכירה של קול ישראל (שהיתה גם חברת מערכת "העין השביעית") והסתמך על ניסיונה הרב ועל התנהלותה המוערכת כמתווכת המציאות לציבור הישראלי.

הדיון על המותר והאסור בסיקור פיגועים ואירועים קטלניים אחרים, שטורה של גיא היה חלק ממנו, הביא את מועצת העיתונות לתקן את כללי האתיקה המקצועית באופן שאוסר פרסום תצלומי תקריב של קורבנות, מטיל מגבלות על עיתוי פרסום פרטים מזהים שלהם, ומורה לעיתונאי לוודא שמשפחות קורבנות הפיגועים (או תאונות ואירועים קטלניים אחרים) עודכנו באסון לפני שהוא פונה אליהן.

מה שהיה נכון ומתבקש לפני 25 שנים אינו תקף ב-2022 ולכן אני מציע לחברות החדשות של ערוצי הטלוויזיה ולמנהליהם לא להתרגש יותר מדי מההתנפלות השוצפת עליהם ביומיים האחרונים בעקבות הסיקור הצמוד שהעניקו לפיגוע הקשה בדיזנגוף. ערוצי הטלוויזיה, בעיקר 12 ו-13, הואשמו במרדף פרוע אחר רייטינג, בניהול תחרות חסרת רסן אחר הרגע שבו יילכד הרוצח הפלסטיני, בסיקור הטרגדיה בנוסח משחקי ריאליטי, בסיכון לוחמים ובחשיפת סודות ביטחוניים. על המבקרים והמאשימים נמנו, בין השאר, ראש הממשלה, שר התקשורת, יו"ר ועדת הביקורת לביטחון הפנים של הכנסת, ואינסוף מומחי ביטחון ואישי ציבור ידועים.

כתב חדשות 12 גלעד שלמור מדווח מזירת הפיגוע בדיזנגוף, 7.4.2022

הביקורת נמתחה מקיר אל קיר והיא הקימה, בין השאר, קואליציה מוזרה של צה"ל, המשטרה, ושב"כ שפרסמו במשותף פנייה לכל מערכות כלי התקשורת שבה נאמר בין השאר: "הפיגוע הקשה שהתרחש ברחוב דיזינגוף והעובדה שזירת הפיגוע 'לא נסגרה' באופן מיידי, גרמה, לצערנו, להתנהלות תקשורתית שהזכירה מראות מתוכניות טלוויזיה שאין בינן ובין סיקור תקשורתי של אירוע ביטחוני כל קשר. חלק מערוצי התקשורת הפכו את המרדף אחרי המחבל לתוכנית ריאליטי של ממש, ללא צנזורה או ביקורת עצמית.

"לא יעלה על הדעת כי צוותי תקשורת יצרפו את עצמם ללא אישור לפעילותם של כוחות מיוחדים ומסווגים, לסריקות מדלת לדלת כשהם משדרים מעבר לכתפיהם של הלוחמים בזירה, תוך שהם מסכנים את הפעילות המבצעית ואת הכוחות עצמם. לצד זאת, היינו עדים גם לעלייה מדאיגה בהדהוד אינפורמציה לא מבוססת, חלקה אף מידע כוזב של ממש - מידע שיש בו כדי לזרוע בהלה בציבור ולפגוע בחוסנה של מדינת ישראל".

המראות הקשים מרחוב דיזנגוף היו מגיעים לכל בית גם ללא ערוצי הטלוויזיה: הרשתות החברתיות היו עושות זאת ממילא

לא זו בלבד אלא שמועצת הרשות השניה, גוף נרפה בדרך כלל, נענתה מיד לדרישתו של שר התקשורת והתכנסה לדיון בהול ב"סיקור התקשורתי החריג והפוגעני במהלך הפיגוע אמש", ושהסתיים בפרסום הודעה שקבעה, בין השאר כי ב"סיקור שנראה כי היה בו כדי להקשות, לשבש ואף לסכן את פעילות כוחות הביטחון וחשף לכאורה מידע בטחוני רגיש העלול לסכן את ביטחונם של אזרחים ואנשי כוחות הביטחון". על פי דיווח ב ynet, במהלך הישיבה הדגישו חברי המועצה כי הסיקור הטלוויזיוני "חצה קווים אדומים תוך חשש ממשי לשיבוש ולפגיעה בפעילות גורמי הביטחון, כולל חשיפות מידעים ותדרוכים מבצעיים בזמן אמת וזהויות של יחידות ולוחמים. מדובר בפעולות שעלולות לפגוע בפעולות גורמי הביטחון לניטרול הסכנה המיידית לחיי אדם ואף לסכנם בעתיד".

נוכח העליהום הגורף הזה מתבקש להזכיר שבאפריל 2022 לכל איש יש טלפון חכם שנתנה לו חברת תקשורת תמורת תשלום ושבאמצעותו הוא מתעד את המתרחש סביבו על פי רצונו ונטיות לבו. המראות הקשים מרחוב דיזנגוף היו מגיעים לכל בית גם ללא ערוצי הטלוויזיה: הרשתות החברתיות היו עושות זאת ממילא.

כתב חדשות 12 ברהנו טגניה מדווח מזירת הפיגוע בדיזנגוף, 7.4.2022

יש, אפוא, לא מעט מן ההתחסדות בהתנפלות על תפקוד ערוצי הטלוויזיה בעת הפיגוע בתל אביב ביום חמישי בלילה. הסיקור החי, הצמוד, הספונטני, היה בלתי נמנע בנסיבות האירוע. הגם שכמה מן הטענות צודקות (הפרת כללי ביטחון שדה, התחרות הפרועה והמגוחכת בין הערוצים) לא ניתן להימנע מהן בזירת ההתרחשות הרחבה והממושכת ובתרבות התקשורתית הרווחת.

ההתקפה על ערוצי הטלוויזיה נתפסת כמהלך הפחדה שנועד לסתום פיות ולאלף את העיתונאים להסתיר כשלים וחולשות בטיפול בפיגועים

יתירה מכך, קשה שלא לחשוד שהממסד הביטחוני תוקף את ערוצי הטלוויזיה משום שהוא נחשף בחדלונו בטיפול בפיגוע. הכאוס ששרר בדיזנגוף שיקף אובדן עצות, בלבול ומבוכה מצד כוחות הביטחון (הקביעה הזו אינה באה להפחית מהכרת התודה והכבוד שחש האזרח מן השורה ללוחמים המחרפים את נפשם כדי לגונן עליו). בדרך כלל רגילות זרועות הביטחון לשלוט על הסיקור שמעניקים לביצועיהן הכתבים הצבאיים והביטחוניים; הפעם נקלעו הסוקרים והמסוקרים לנסיבות שבהן יחסי הכוחות המוכרים ביניהם שוב לא היו בתוקף.

מוצע לראשי צה"ל, השב"כ והמשטרה להפנים את מה שיודע היום כל דרדק בשירות הציבורי: בעידן של רשתות חברתיות וטלפונים חכמים לא ניתן לשלוט על הסיקור. דיווח סימולטני הוא מרכיב קבוע במחזור הדם של ניהול ענייני המדינה. ההתקפה על ערוצי הטלוויזיה נתפסת כמהלך הפחדה שנועד לסתום פיות ולאלף את העיתונאים להיענות להבא לציפיות הממסד הביטחוני להסתיר מהציבור כשלים וחולשות בטיפולו בפיגועים המתרחשים בזירות אזרחיות. לצפות לסגנון הסיקור שעליו המליצה כרמית גיא לפני 27 שנים זה כמו להתגעגע לטלפון חוגה ולמהדורות חדשות שאורכן חצי שעה, פעם ביום.