ישבתי אתמול בלילה מול מסך הטלוויזיה, כשרגע לפני סיום עוד מהדורת חדשות סוערת, כמו אלו שמלוות אותנו כל יום ולאורך כל היום, לדאבוננו, התברר שהיו יריות ברחוב דיזנגוף בתל אביב. מאותו הרגע, כפי שנהוג במחוזותינו, השידורים התהפכו והחל אולפן פתוח. צפיתי בשידור הרץ בחדשות 12 מאמצע העיר הגדולה, וככל שנקפו הדקות הבנתי שמשהו נורא מתחולל לנגד עיני.

למרות שאנחנו, לצערנו, רגילים בפיגועים ובסבבי לחימה, ולצידם שידורים מרתוניים, אפשר היה להרגיש מיד שמשהו אחר קרה הפעם על המסך. משהו רע. לא רק הפיגוע הנורא, שבשלב זה טרם ידענו מה מחירו, אלא הפיגוע התקשורתי.

כבר מתחילת השידור אפשר היה להרגיש איך כולם באולפן איבדו שליטה, מהעורכים, דרך המגישים ועד הכתבים בשטח. אלו, שנפרשו מהר בזירה, כמו שכחו או רמסו את כל מה שלמדו וידעו עד כה בנוגע לשידור חדשותי מאיזור אסון מדמם. במקום שידור שצריך להיות רגיש ומדויק, אפשר היה לחוש את הזלזול בבני אדם ובחיי אדם, את הבוטות, את רמיסת האחדות שמציצה ברגעים שכאלו ונרמסה.

האירוע התרחש באמצע תל אביב, ביום חמישי בערב. הוא היה אירוע מתגלגל והוא גם הגיע אחרי סדרת פיגועים וקהות החושים שמתלווה אליה. אבל כל אלה יכולים להיות הסבר להפקרות התקשורתית, לא תירוץ. הכתבים כמו התחרו זה בזה כדי לתפוס פיסת שידור, העורכים נסחפו לתסריט הוליוודי זול וממכר.

מימין: מנכ"ל חדשות 13 אבירם אלעד, מנכ"ל חדשות 12 אבי וייס ומנהל חטיבת החדשות של כאן 11 ברוך שי (צילומים: פלאש 90, אורן פרסיקו ומיכל צוקר-בכור)

זפזוף לחדשות 13 הוכיח שאין מבוגר אחראי גם שם. כן יש אונס של הצופים ואני ביניהם. כך הרגשתי. ואפילו שאני הופך להיות שותף לפשע מעצם הצפייה. באותו הרגע, ולמרות שראיתי שהשידור בחדשות כאן 11 היה מתון יותר ואחראי הרבה יותר, החלטתי לעבור ולצפות במשהו אחר, גם אם לא יכולתי להתרכז ממש, ולהתעדכן באתרים השונים במשורה ולפי בחירה.

אני שואל את עצמי מאז ועד עכשיו, מה קרה שם הפעם שחצה את כל הגבולות והרגיז אותי, כמו גם צופות וצופים רבים, את מערכת הביטחון ואת נבחרי הציבור? מה גרם למועצת הרשות השנייה לקיים דיון מיוחד בעניין? מה נשתנה הלילה הזה?

לא צריך להיות מומחה בטחוני או תקשורתי כדי לזהות שנחצו אתמול בערב עוד ועוד קווים אדומים

לי נדמה שמה שייחד את השידורים אתמול הוא שתחושת הביחד, האחווה, הישראליות, נעלמו. פתאום אתה שומע כתב שצורח, בשידור חי, על דובר במשטרה שהוא עכשיו באמצע שידור חי והוא חייב עדכון, עכשיו! חייב לקבל משהו שיוכיח שהוא ניצח ויצליח לזעזע אותנו יותר; כתב אחר רץ אחרי המון כוחות הביטחון, מתאר לנו בפרטי פרטים את תורת הלחימה שמופעלת לנגד עינינו ועיניי אויבינו, כאשר הצלם שאיתו מתמקד בפנים החשופות של השוטרים והלוחמים עם הרובים והאקדחים השלופים, בלי לחשוב שגם האויב צופה בהם, שיש לאותם לוחמים שמחרפים נפשם ובאו לעשות את מה שצריך בשבילנו, בני משפחה מודאגים שרואים אותם עכשיו בלייב כפי שלא ראו אותם אף פעם. שבמקום לקרוא לציבור להתרחק מהזירות הרבות, לשמור על עצמם ולתת לכוחות בשטח לעשות את העבודה, הכתבים ביקשו לייצר יותר דרמה, אם בכלל אפשר, ממה שכבר קרה.

לא צריך להיות מומחה בטחוני או תקשורתי כדי לזהות שנחצו אתמול בערב עוד ועוד קווים אדומים. לא צריך להיות צופה זר מארץ רחוקה כדי להזדעזע מהיעדר הבושה. נדמה כי המחבל הנתעב הצליח אתמול לערער את כל היסודות הרעועים גם כך של שידורי החדשות המסחריים בישראל. והלוואי שהשידור הנורא יסמן נקודת מפנה, עד כאן ומכאן.