משרד האנרגיה ורשות החשמל פרסמו היום את הנתונים הרשמים על ייצור חשמל בישראל בשנת 2021. כמה חשמל אנחנו מייצרים כיום באמצעות אנרגיות מתחדשות, ובפרט באנרגיה סולארית? ובכן, למרות ההצהרות והכותרות שמלוות אותנו בשנים האחרונות מטעם משרד האנרגיה והעומדים בראשו, ולמרות הצורך הדחוף במעבר לאנרגיות מתחדשות כדי להפחית את פליטות גזי החממה ומזהמי האוויר, ולמרות השמש שיש לנו בשפע - התשובה היא מעט. למעשה, מעט מאוד.

מה היו היעדים? בתחילת 2009 ושוב ב-2011 אישרה הממשלה החלטות על יעדי ייצור חשמל מאנרגיה מתחדשת "בהיקף של 10% מצורכי החשמל של המדינה לשנת 2020". במסגרת התחייבויות המדינה בהסכם האקלים שנחתם בוועידת האקלים של האו"ם בפריז בשנת 2015, התחייבות שעוגנה בהחלטת ממשלה נוספת, התחייבה המדינה להגיע לשיעור של 17% אנרגיות מתחדשות בייצור חשמל עד 2030. אך בשל המחאה הציבורית, ובשל העובדה שמדינות אחרות הציבו יעדים חדשים וגבוהים יותר, קבע שר האנרגיה לשעבר, יובל שטייניץ, יעד חדש של 30% מתחדשות עד 2030. גם היעד הזה אושר בהחלטת ממשלה. בכל המקרים נקבע היעד כשיעור מסוים מהצריכה המשקית באותה השנה.

ומה עם המספרים בפועל? בעוד שהיעדים הממשלתיים מלכתחילה לא היו גבוהים במיוחד, הביצועים היו חלשים עוד יותר. למרות אין ספור הכרזות והצהרות של שטייניץ ושל מנכ"ל משרדו, אודי אדירי, שלפיהן עמדנו ביעד של 10% אנרגיות מתחדשות ב-2020, התוצאות בשטח מראות שלא רק שלא עמדנו ביעד אלא היינו רחוקים ממנו. למעשה, גם היום, לפי סיכום נתוני 2021, אנחנו לא עומדים ביעד ההוא. שרת האנרגיה קארין אלהרר הצהירה עם כניסתה לתפקיד ביוני 2021 כי תלמד את הנושא, אבל טענה שישראל תתקשה לעמוד גם ביעד החדש, 30% אנרגיות מתחדשות בשנת 2030.

בראיון שנתנה אלהרר כעבור חצי שנה לבן כספית ולינון מגל ב-FM103, היא טענה כי "כיום יש למדינת ישראל 9% אנרגיות מתחדשות". על המספר הזה היא חזרה אחר כך פה ושם. האם זה המספר האמיתי? על כך יש מחלוקת. ליתר דיוק, מסתובבים בשטח כל מיני מספרים וחישובים.

יובל שטייניץ, שר האנרגיה היוצא, וקארין אלהרר, שרת האנרגיה הנוכחית (צילומים: פלאש 90)

יובל שטייניץ, שר האנרגיה היוצא, וקארין אלהרר, שרת האנרגיה הנוכחית (צילומים: פלאש 90)

הנתונים הרשמיים לשנת 2021 שפרסמו היום משרד האנרגיה ורשות החשמל כוללים, תופתעו לשמוע, שני מספרים שונים. האחד, "שיעור הצריכה בפועל", עומד על 8.1%, והוא מחושב ככמות הייצור השנתית מאנרגיות מתחדשות, בניכוי איבודים ברשת, חלקי הביקוש השנתי; ובלשון הדו"ח: "כמות האנרגיה בפועל בשנה מסוימת שנצרכה מאנרגיות מתחדשות ועל כן גם משקף את כמות הפליטות שנחסכו באותה השנה".

השני, "פוטנציאל מתוך צריכה", עומד על 9.1%, והוא מחושב כהספק המותקן, כפול שעות הייצור הצפויות, בניכוי האיבודים, חלקי הביקוש השנתי הנוכחי ועוד הביקוש השנתי החזוי חלקי שתיים - גם אתם התבלבלתם? – ובלשון הדו"ח: "כמות האנרגיה השנתית הצפויה להיצרך מההספק המותקן שמשולב בפועל ברשת בנקודת זמן נתונה, ביחס לצריכה שנתית ממוצעת".

אפשר לראות ששני החישובים לא מביאים את המשרד ליעד הנשגב - יעד שצריך היה להתממש לפני שנה, והוא ממילא, כאמור, נמוך מאוד. אבל מתברר שבמדד שיעור הצריכה בפועל, זה שעל פיו יש לקבוע אם עמדנו ביעדים הממשלתיים, גם נעשו השנה מניפולציות. הוא מחושב לפי סך הייצור במקום לפי הצריכה בפועל, ולכן מביא בחשבון גם ייצור של רזרבות שלא נצרכו.

לפי הערכת פירמת הייעוץ  BDO, המבוססת "על נתוני מנהל מערכת החשמל המציג בכל שעה סך ייצור משקי וסך ייצור מתחדשות", שיעור החשמל שיוצר בישראל מאנרגיות מתחדשות בשנת 2021 הוא 7% בלבד

אם מחשבים נכון, כלומר מתבססים על צריכה בפועל ולא על ייצור, מקבלים שיעור נמוך יותר מ-8.1%, הנתון שפרסמו רשות החשמל ומשרד האנרגיה. לפי בכיר ברשות החשמל, שדבריו הובאו כבר לפני שבוע בדיווח של ענת רואה ב"כלכליסט", המספר עומד על 7%-7.5%. לפי הערכה של פירמת הייעוץ  BDO שציטטה שני אשכנזי ב"גלובס", ומבוססת "על נתוני מנהל מערכת החשמל (נגה) המציג בכל שעה סך ייצור משקי וסך ייצור מתחדשות", השיעור עומד על 7% בלבד.

מה משמעות המספרים האלה? מרוב מספרים לא רואים את היעד, אז אני מתנצל על הבלבול. אבל המשמעות הנקודתית ברורה: שוב לא עמדנו ביעד הממשלתי, ועובדה זו משקפת את כישלון ממשלות ישראל לדורותיהן בקידום המעבר לאנרגיות מתחדשות. החישובים המגוונים והמניפולציות שנעשות בניסיון לעמוד ביעדים רק מלמדים שלמשרד האנרגיה חשוב יותר לקלוע לדעת הקהל מאשר לקדם בפועל את האנרגיות המתחדשות, ושאנחנו עדיין שבויים במדיניות של העדפת הגז הטבעי.

והמשמעות הכללית והקשה, לא חשוב איך נחשב את המספרים, היא שהביקוש לחשמל הולך ועולה, הצריכה גוברת, ורק משרד האנרגיה ממשיך לתכנן ולאשר תחנות כוח מונעות בגז, מזהמות ופולטות גזי חממה.

עדי וולפסון הוא פעיל סביבה, מומחה לקיימות, פרופסור להנדסה כימית ומחבר הספר "צריך לקיים" (פרדס, 2016)