מעל גבי גרף עוגה בומבסטי הנמתח לרוחב שער גיליון סוף השבוע של "גלובס", מכריזה הכותרת הראשית כי "46% לא מאמינים לפרקליטות, לבתי המשפט, למשטרה", ומזמינה את הקוראים ל"פרויקט מיוחד". כותרת שכולה הטעיה אומללה, ופרויקט שמדגים כיצד יורים חץ (באמון הציבור בפרקליטות, בתי המשפט והמשטרה) ואז מדפיסים סביבו מטרה.
שקר הסקר מתחיל מהכותרת, שבושלה כדי להתאים לאג'נדה של מו"לית "גלובס" אחרי שתוצאות הסקר לא איששו אותה, ממשיך בכותרות הסקר בעמודים הפנימיים ובעובדה המדהימה שהפרויקט על אמון הציבור במערכת המשפט כל כך מיוחד, שאין בו כמעט אף מילה על תופעה שולית וזניחה כמו מלחמת החורמה שאסר נתניהו, אזרח ישראלי לא מוכר כל כך, נגד מערכת המשפט, מלחמה שפומפמה ללא הרף במכונת תעמולה אדירה שאחד האומים המרכזיים שלה הוא שמעון ריקלין, בן זוגה של מו"לית "גלובס".
נתחיל מהכותרת, שמכריזה כאמור כי 46% מהציבור לא מאמינים לפרקליטות, בתי המשפט והמשטרה. נעזוב את זה שאפשר היה ללכת על כותרת הפוכה: 46% כן מאמינים (ו-8% "לא יודעים"), ונלך לשאלת הסקר עצמה, ממנה נשאבה הכותרת. היא מופיעה בעמוד 3 של העיתון תחת הכותרת "כך בדקנו". האם השאלה היא "האם יש לך אמון בפרקליטות, בתי המשפט והמשטרה"? לא. אין שאלה כזו. השאלה שנשאלו הנסקרים היא "מבין מוסדות החוק הבאים, מי הגוף שיש לך אליו את מידת האמון הרבה ביותר". על השאלה הזו ענו 46% מבין הנשאלים "אף אחד מהם".
שער "גלובס". בשירות הקמפיין נגד מערכת המשפט
מניפולציה עדינה, אבל מניפולציה. קצת כמו ההבדל בין לשאול "האם אתה אוהב את אבא ואמא" לבין "את מי אתה אוהב יותר, את אבא או את אמא?". בקיצור, הסקר לא בדק את מידת האמון של הנסקרים במערכת המשפט, אלא את מידת האמון היחסית שלהם באגפים השונים של המערכת. הכותרת שהינדסה נעמה סיקולר עורכת "גלובס" מהתשובות היא פשוט זה: הינדוס תודעה. כן, אתם בטח מכירים את המושג הזה.
הפעולות ההנדסיות ממשיכות גם בפנים הגיליון. באותו עמוד 3 מוצג גרף נוסף תחת הכותרת "רק לרבע מהנשאלים יש אמון גבוה במערכת המשפט". אויה איך אבד האמון במערכת המרושעת! אבל הגרף מספר סיפור קצת אחר. לפי הגרף, שממש צמוד לכותרת, לא צריך אפילו לדפדף, ל-53% מהציבור - בפעם האחרונה שבדקתי מדובר ביותר מ-25% (ביותר מ-100%!) - יש אמון בינוני, גבוה או גבוה מאוד במערכת המשפט. רק 42% ענו שיש להם מעט אמון או אף אמון בכלל.
שמתם לב למילה "רק" שזרקתי כבדרך אגב? ככה זה עם סקרים ונתונים ועיתונאים. המספרים הם מספרים, אבל הסיפורים הם סיפורים. האם הסיפור הוא ש"רק" לרבע מהנשאלים יש אמון גבוה במערכת, ש"רק" 42% חשים אמון מועט או בכלל לא (אגב, למה הנתון הזה לא מפורט? האם ב"גלובס" הסתירו את המספר הנמוך של מי שאינם חשים אמון כלל במערכת?), או אולי של-53% יש אמון בינוני עד גבוה? בניגוד למניפולציה בכותרת הראשית, כאן שלוש הכותרות נכונות, הבחירה באחת מהן מלמדת על האג'נדה של מי שבחר בה. לא האג'נדה המתייפיפת המוצהרת אלא זו האמיתית.
סקר "גלובס" על מערכת המשפט: הגרף הראשון בפרויקט
או למשל הכותרת בעמוד 2 של העיתון, הגרף הראשון שמוצג במסגרת הפרויקט: "השפעת האירועים בשנה האחרונה על אמון הציבור" במערכת המשפט. אילו אירועים נבחרו? "תיקי נתניהו עצמם" (מה?), "פרשת אפי נווה, האזנות הסתר ופרשת אתי כרייף", "ההתמודדות עם הפשיעה בחברה הערבית", "המגעים להסדר טיעון בתיקי נתניהו", "הבריחה מכלא מגידו", "פרשת האזנות הסתר של NSO" ו"אסון מירון". מה הקשר בין אמון הציבור במערכת המשפט לבין אסון מירון? כלא מגידו? הפשיעה בחברה הערבית? ובעיקר: איפה בדיוק נמצא הקמפיין הביביסטי נגד מערכת המשפט? איך אפשר להתעלם מעדר הממותות שבאולם?
אבל נעזוב את תעתועי הסקרים. כמו שכל צרכן תקשורת מתחיל יודע, סקרים הם כחומר ביד היוצר, ומזמין סקרים חכם יכול לקבל כל תוצאה שירצה. זה לא ממש מעניין, והעובדה שיש בעית אמון ציבורית במוסדות הדמוקרטיים, כולל העיתונות אגב, היא בעיה אמיתית. "גלובס" שהשתחרר מלפיתת פישמן ועוזריו, מגולן עד ציפורי, הוא עיתון חשוב שעושה דברים חשובים, במיוחד הדגש המבורך ויוצא הדופן שהוא שם על נושאי סביבה, במובן הרחב והמשמעותי. אבל ההחלטה האסטרטגית של בר-און לפזול ימינה, מתוך מחשבה, מעט משונה, שהדבר יוביל לעלייה במספר המנויים, מולידה עיוותים כמו "הפרויקט המיוחד" הנוכחי.
סקר "גלובס" על מערכת המשפט: הגרף השני בפרויקט
דווקא בגלל שאובדן האמון במוסדות הוא תופעה שחשוב לעסוק בה, הטיפול שמעניק לה "גלובס" מאכזב כל כך. האינטרס של כולנו הוא להבין מדוע נפגע האמון ואיך אפשר לשקם אותו, אבל האינטרס של כותרות מהסוג ש"גלובס" מפמפם הוא להעמיק את חוסר האמון. כי את מי משרת הסקר באופן שבו הוא מוצג כיום? את מי שחרדים לביטחון המדינה או את הקמפיין הביביסטי שמערכת המשפט רקובה לבלי תקנה? קמפיין שחלקים בתקשורת משקפים בשמחה, ושב"גלובס", כאמור, הצליחו לא לשמוע עליו.
הרי אפשר היה להוציא מהסקר תובנות מורכבות ומעניינות באמת, למשל, מדוע הפער החד ביותר בין מי שהאמון שלהם עלה או ירד נמצא בסקציה של "פרשת אפי נווה, האזנות הסתר ופרשת אפי כרייף"? שיעור הנסקרים שלא בחרו באף מוסד ככזה שהם מאמינים בו עלה מ-34% ל-46% בסקר של "גלובס", אבל מבט מעמיק יותר מגלה שאחוז הנסקרים שכלל לא מאמין במערכת, כמעט ולא השתנה (15% ב-2019, 17% כיום). ואגב, מבט מעמיק יותר, היה מגלה שהתזוזה מבחינת המחנות הפוליטיים היא לאו דווקא זו שהייתם מצפים לה.
וכך אנחנו נשארים עם "תמונה מטרידה מאוד", שתפומפם בראיונות הפולו-אפ ואם דימוי חזק של פאי אדום-ורוד משער העיתון. בלי הקשר, ובלי נתניהו.
אגב, במקביל מתפרסם היום סקר נוסף, במוסף פרסומי של "כנס ירושלים" של "עיתון בשבע" (בניגוד לסקר ב"גלובס", הסקר ב"בשבע" הוא סקר אפרטהייד, ליהודים בלבד). בשאלה על מידת האמון במוסדות השונים, בית המשפט העליון מקבל ציון לא משהו, 5.3 מתוך 10, נמוך מנשיא המדינה ומצה"ל, אבל עדיין גבוה יותר משלושה מוסדות אחרים שנבדקו: הרבנות הראשית (4.6), פוליטיקאים (3.7), וכן - אמצעי התקשורת (3.8).