פול איז (נוט) דד
ההופעה (ההיסטורית! המדהימה!! הבלתי נשכחת!!!) של פול מקרטני אתמול בתל-אביב מככבת היום על שערי העיתונים (לאחר שזכתה לסיקור אינסופי גם בטלוויזיה וברדיו). את מה שנכתב על ההופעה אפשר לסכם בשורה מהידיעה שכתב רז שכניק ב"ידיעות אחרונות": "...אבל כשהצלילים של 'דה לונג אנד ויינדינג רוד' מתחילים להתנגן, הם מפרקים כל בועת ציניות באזור". מצד שני, כשעל שער "סופשבוע" מככבת מאיה בוסקילה, כשב"גלריה" מתארים את יהונתן גפן ("מוציא ספר בישול עם השף יותם גבעול, ומקדם חברה סלולרית") כ"מתריסן שאוהב לצאת נגד", לא צריך את פול מקרטני קשישא בשביל להבין שהציניות מתה, והתחלפה במשהו גרוע הרבה יותר.
מטורף בודד
הנושא השני על שערי העיתונים הוא הפגיעה בפרופ' זאב שטרנהל. שטרנהל, שקיבל לאחרונה את פרס ישראל, ידוע בדעותיו השמאלניות החד-משמעיות ובאמירותיו הבוטות כלפי אנשי הימין והמתנחלים. שלשום הופעל מטען נפץ קטן בפתח דירתו וגרם לפציעה קלה ברגליו. באזור מגוריו נמצאו כרוזים הקוראים לפגוע באנשי שמאל. המשטרה והשב"כ, אם לסמוך על הדיווח התקשורתי, נסערים, ומדברים על "ארגון יהודי קיצוני" שמנסה לפגוע באנשי שמאל. שטרנהל הוציא הודעה לעיתונות ובה הוא כותב: "אם המעשה אינו של מטורף בודד אלא של גורם מייצג זרם פוליטי או ציבורי, זו תחילת הדרך להתפרקות הדמוקרטיה". אנשי ימין שמתראיינים היום לעיתונים טוענים כי מעשים דומים התגלו בעבר כפרובוקציות של השב"כ.
פרוש הדרדס החביב
במקומון "ידיעות ירושלים" כותבת ציפי מלכוב על הקמפיין של המועמד החרדי לראשות העיר, מאיר פרוש: במקום להציג את תמונתו של המועמד, משתמשים מארגני הקמפיין "בדמות קומיקס של סבא זקן", כהגדרת הכתבת, עם הסלוגן המתחסד/מצטנע/מאיים: "ירושלים תאהב את פרוש". מלכוב מזכירה כי אסטרטגיה של הסתרת דמותו של המועמד החרדי ננקטה גם בבחירות הקודמות במטה של אורי לופוליאנסקי, שנבחר. "מקורביו של פרוש" אומרים למלכוב כי "אנחנו מנסים להרגיע את הציבור שלא מדובר באדם מפחיד, אלא במעין דרדס חביב". האם אסטרטגיה כה פשטנית ומעליבת אינטליגנציה יכולה להצליח? תשאלו את המעליבנים מ"פורום החווה".
נמצאו עוד אשמים
סבר פלוצקר מוצא עוד אשמים בהטעיית ציבור המשקיעים ובהרדמתו נוסף לעיתונות. ב"טור שישי" שלו במוסף "ממון" של "ידיעות אחרונות" מתייחס פלוצקר לאמירה של ידין ענתבי, הממונה על שוק ההון והחיסכון באוצר. ענתבי אמר: "זה מאוד לא אחראי לבצע משיכה מקופת הגמל בלי להתייעץ קודם עם גורם מקצועי", על סמך "שיחת שישי" או מאמר בעיתון. פלוצקר עושה צחוק מהאמירה: "להתייעץ בגורם מקצועי בשוק ההון, מר ענתבי, זו פעולה רצינית? להיוועץ באותו הגורם המקצועי שהעריך אך לפני חודשים ספורים שאין דבר בטוח ויציב יותר מאיגרת חוב של אפריקה-ישראל ומניה של ליהמן ברדרס, למשל? [...] אם יש ציבור שיוקרתו נרמסה השנה לגמרי, ונרמסה בצדק, הם בדיוק אותם 'גורמים מקצועיים' בשוק ההון". אלא שגם פלוצקר מסכים לזלזול שהפגין ענתבי בעיתונות הכלכלית: "הם", הוא כותב על "הגורמים המקצועיים" שכשלו בתפקידם, "זורקים אותנו לשיחת חברים של יום שישי ולמאמר בעיתון כמקור להחלטה".
הנושא המרכזי של טורו של פלוצקר הוא תרחיש "אימים" שלפיו פשיטת רגל של אחד מה"טייקונים" הישראלים תזעזע את המשק כולו. גם "דה-מרקר" מצטרף לחגיגה ומצטט מדיון בוועדה המייעצת של בנק ישראל ("לפי מקורב לוועדה"): "אם אחד הלווים הגדולים לא יוכל להחזיר חוב – ייווצר כדור שלג שיסכן את המשק".
ובינתיים, מחירי הנדל"ן בבת-ים נוסקים, בנתניה כבר אי-אפשר למצוא דירה, והיום אפשר לקרוא על שער "דה-מרקר" כי "מאזן ההגירה הגבוה ביותר הוא דווקא לפתח-תקווה". מי היה מאמין שהמקום האפרפר הזה יופיע בכתבה שכותרתה היא "העיר המבוקשת בישראל" (זו, כמובן, תל-אביב). אולי פעם יגיע השגשוג גם לחיפה ולבאר-שבע. ובינתיים: "לא זה הזמן לרכוש דירה", מכריז שער מוסף הנדל"ן של "דה-מרקר".
גאידמניה
ציפי מלכוב מדווחת ב"ידיעות ירושלים" כי "למרות כל הפרסומים, במטה האוליגרך יוצאים לדרך". האוליגרך הוא ארקדי גאידמק, והדרך היא זו העולה לעיריית ירושלים. כזכור, לפני כשבועיים פירסם "הארץ" כותרת ראשית שטענה כי גאידמק לא יתמודד על ראשות העיר, בניגוד להכרזותיו המפורשות. האם לילי גלילי, שהיתה חתומה על הידיעה ההיא, צריכה לאכול עכשיו את הכובע? לא בטוח. גם מלכוב כותבת כי "היציאה לדרך" אינה כל-כך חלקה: רשימת המועמדים למועצת העירייה אינה מוכנה, והקמפיין נדחה עד לאחר ראש השנה. מי נמצא ברשימה? סגנו של גאידמק הוא יגאל עמדי, עסקן ירושלמי שליהטט בין הליכוד לקדימה עד שנחת אצל גאידמק. ומה יכלול הקמפיין? עיתון פרסומי שייצא פעם בשבוע ב-120 אלף עותקים.
ומה עושה גאידמק כשהוא לא ממסמס את השאיפות הפוליטיות שלו עצמו? מחרב את עסקיו. כך לפחות טוענת הכותרת הראשית של "דה-מרקר": "רגע לפני המעקלים: גאידמק מכר את אוסיף לעורך-דינו". כן כן, אתם זוכרים את החבר החדש של גאידמק, עו"ד יוסי שגב, שחבר לעסקיו של הגביר, ובראיון עיתונאי טען כי מדובר באדם נאיבי ששותפיו עובדים עליו כל הזמן? ובכן, הוא שרכש כעת את חברת הנדל"ן מידי מרשו: "עסקים בשיטת גאידמק: שנה וחצי לאחר שרכש את חברת הנדל"ן אוסיף ב-600 מיליון שקל, הוא מוכר אותה בהפסד של חצי מיליארד דולר לעורך-דינו יוסי שגב". וכותרת המשנה על שער "דה-מרקר" ממשיכה: "במקביל, הטיל בית-המשפט עיקולים על נכסי גאידמק בהיקף של 105 מיליון שקל, לטובת לוי קושניר, צבי ויליגר ואורי שני. שגב: לא ידענו על העיקולים. קניתי כי חששתי ממקרה נוסף של חפציבה". כותרות טורי הפרשנות בכפולה הפותחת של העיתון, המוקדשת לקריסתו הכלכלית המסתמנת של גאידמק, הן: "לפני שהמעקלים מגיעים" ו"איך מפסידים 500 מיליון שקל בשנה וחצי". האם קריסה אפשרית של עסקי גאידמק תביא לכדור שלג של התרסקויות, כמו התחזית הכללית של "ממון" ו"דה-מרקר"? נראה שלא, מאחר שיש די שותפים בהווה ולשעבר שמוכנים לרכוש לעצמם את השאריות במחיר מציאה או להשתלט עליהן מכוח צו בית-משפט.
ענייני תקשורת
כתבת השער של מוסף "הארץ" היא ראיון של מפכ"ל המשטרה דודי כהן עם ארי שביט. "כהן עצמו מודה בכך שנכשל בניהולה של המערכה התקשורתית", כותב שביט. לפי שביט, התדמית הגרועה של המשטרה בתקשורת אינה נובעת מאלימות השוטרים, השתוללות הפשע המאורגן או פריחת עבירות הרכוש והאלימות, אלא מ"אופוזיציה פנים משטרתית" ו"התנגדות פנימית" ל"רפורמות מרחיקות לכת" שיישם כהן. כששביט שואל את המפכ"ל אם הופעלו עליו לחצים בעניין חקירות אולמרט, אומר כהן שלא הופעלו לחצים עליו, על ראש אגף החקירות או על החוקרים עצמם, ומוסיף: "אבל כולנו פותחים עיתונים בבוקר וקציני משטרה לוקחים ללב את מה שכתוב בעיתון. אתה לא יודע עד כמה הם לוקחים ללב. כל עיתון קבע את האג'נדה שלו, שהיתה אג'נדה תקשורתית מאוד ברורה". כהן גם מכחיש מכל וכל כי הדלפות תמלילי החקירה באו מכיוונה של המשטרה וחוזר על הטענה כי התקשורת התגייסה לצדו של ניצב אורי בר-לב, שכהן פיטר. ויש גם גאידמק: "גאידמק אינו מסוגל לאיים על המשטרה. המשטרה יציבה וחזקה ויכולה לעמוד מול האיומים של בעל הון כזה או אחר. לא גאידמק מטריד אותי".
במוסף השבת של "ידיעות אחרונות" כותב נחום ברנע על הראיון עם מפכ"ל המשטרה במוסף "הארץ", ויוצא נגד אמירות של כהן שלפיהן הירשזון ואולמרט אשמים בעבירות המיוחסות להן. השניים, מזכיר ברנע, בחזקת חפים מפשע. תנו לבית-המשפט להחליט.