למשמע שאלתי הוא צחק, ניענע את ראשו מצד לצד, השפיל טיפה את מבטו בבלי דעת אבל מיד תפס את עצמו, הישיר אליי מבט מחייך ואמר: "לא. את המיליונים בלוס אנג'לס לא עשיתי מהייטק".
אחרי שאיפת אוויר כמעט בלתי מורגשת, הוסיף: "עשיתי אותם מחברה לפינוי אשפה. מזבל".
"אתה מבין", הוא המשיך, אחרי שהניח לתדהמה שלי לשקוע, "זמן קצר אחרי שהגעתי לקליפורניה הבנתי שאף אחד לא רוצה להתעסק בזה. אף אחד לא רוצה אפילו לדבר על פסולת. זה פשוט עסק מסריח, אבל תמיד יהיה זבל ולכן צריך מישהו שיפנה אותו". החיוך הממזרי התחלף בארשת פנים רצינית. "קליפורניה מובילה את העולם במיחזור. היינו הראשונים להטיל פיקדון על בקבוקים. קונספט מהפכני: משלמים לאנשים תמורת זבל. אבל עם כל הקידמה והחדשנות, תמיד תהיה הרבה פסולת להטמין".
והחיוך חזר אליו: "יש בזה גם היבטים הייטקיים. יש אתר של ה-state שבו אפשר לראות לגבי כל עיר ומחוז איזה אחוז מהזבל הולך למיחזור ואיזה להטמנה, ולאיזה מטמנה בדיוק הוא נשלח. כל משאית זבל נמצאת במעקב".
6 שרות ושרים, 12 שנים, מיליארדי שקלים רבים, ועדיין רוב העיתונות מתעלמת - למרות הסבל האישי והנזק הבריאותי שנגרם משריפות פסולת ומאזלת היד של המשרד להגנת הסביבה
השיחה הזו, שהתרחשה לפני מספר שנים, צפה בזיכרוני כשקראתי את כתבתה של שני אשכנזי בגלובס: "רק 14 פקחים על 14,199 אירועים". אשכנזי אינה מהססת וצוללת לנושא הפסולת, שהתקשורת הישראלית ברובה מעדיפה להדחיק. מדי כמה שנים ממחזרים הודעה לעיתונות של המשרד להגנת הסביבה על מפעל מיחזור חדש או על תוכנית חדשה לטיפול בפסולת שיזמו השר או השרה הנכנסים, ומספרים כמה מאות מיליונים היא תעלה.
6 שרות ושרים, 12 שנים, מיליארדי שקלים רבים, ועדיין רוב העיתונות מתעלמת. והיא מתעלמת למרות הסבל האישי והנזק הבריאותי שנגרם משריפות פסולת ומאזלת היד של המשרד, שפסולת וזיהום אוויר אמורים להיות בלב אחריותו.
אפקט הקוברה
כתבתה הממצה של אשכנזי נקראת כפרק מבוא הסוקר את התחום כולו כמעט מכל היבט אפשרי. ברגישות רבה היא מצליחה לתאר את תסכולה של מעיין, אמא צעירה מברקן, שאיבדה אמון ביכולתן של רשויות המדינה להבטיח לילדיה את המוצר הציבורי הבסיסי ביותר: אוויר לנשימה. הרחק משם, ב"פריפריה" הצפונית, אזרח בשם ראיק זועק מול העשן המיתמר מהר הפסולת הסמוך לכפר הדרוזי ג'ת. גם שם נאלצים התושבים לסבול מדי יום את הריחות והנזקים הבריאותיים.
כדי שלא נטעה חלילה לחשוב שמדובר בבעיה שרק תושבי התנחלויות או "המגזר" סובלים ממנה, מביאה אשכנזי גם את סיפורו של יניב מכפר סבא, אשר נאלץ לשאוף את ריח הגומי השרוף מדי ערב, וסבור שהבעיה בכלל גדולה מדי על כתפיו של המשרד להגנת הסביבה.
השרה להגנת הסביבה תמר זנדברג (אילוסטרציה, צילום מקורי: פלאש 90)
עדות נוספת לכך שהבעיה היא מכת מדינה ופוגעת ביישובים רבים מספק ציטוט חשוב מפי אמיר כוכבי - ראש עיריית הוד השרון, העיר הכי "מיינסטרימית" בארץ. כמי שמחובר להלכי הרוח בקרב תושביו, כוכבי צופה כי "אנחנו לא רחוקים מהתפרצות זעם ציבורי בנושא". הוא גם לא מהסס לקרוא לילד בשמו: "זהו מפגע סביבתי בריאותי שהוא רוצח". לדברי כוכבי, "מי שצריך להתעסק עם ארוע עברייני בסדר גודל כזה הוא כוח משימה לאומי בסדר גודל של 433 - ולא המשרד להגנת הסביבה לבדו".
ניכר שאשכנזי דיברה עם מומחים רבים בתחום. בכתבה היא מתארת לעומק את הזווית הסביבתית של הזיהום ואת הסכנה הבריאותית שנשקפת ממנו, וגם מביאה תיאורים מפי בעלי תפקידים במשרד להגנת הסביבה, שמבינים לעומק את הסיבות הכלכליות לבעיה. הקושי, שזכה כאן לכינוי "אפקט הקוברה", נעוץ בכך שטיפול חוקי בפסולת והעברתה למטמנה מסודרת עולה יותר מעשרת אלפים שקל למשאית. הקבלנים, בהשלכת הפסולת לאתרים פיראטיים והעלמת העדויות באמצעות הצתתה, חוסכים מאות אלפי שקלים בחודש.
למרות הדגש ששם המשרד להגנת הסביבה על הטיפול בפסולת בחברה הערבית, טפסר דקלו, מפקד תחנת מכבי האש בחדרה, מתאר בכתבה כיצד מוזמנים כוחותיו מדי יום ביומו לכבות שריפות אשפה בישובי ואדי ערה ולאורך כביש שש - ושם, להפתעתם, מוצאים פסולת שהכיתוב על שרידיה הלא-מאוכלים מעיד שחלקה הגיע מיישובים יהודיים: מהרצליה דרך תל אביב ועד מודיעין.
שני שליש מהמסרטנים
בפן הבריאותי, ניכר כי עדיין לא נאסף די מידע בתחום. אשכנזי מביאה אמנם את דברי פרופ' איילון על הנזק שידוע כי שריפות גורמות לו באופן כללי, אבל עדויות ספציפיות או נתונים סטטיסטיים על קיומה של בעיה בריאותית - אין. זה מצב תמוה, מפני שאשכנזי הצליחה לשים ידה על נתון רשמי ומוסמך הקובע כי 62% מפליטות המסרטנים לאוויר במדינה כולה מקורן בשריפות הפסולת.
תמוה שאין עדיין עדויות או נתונים סטטיסטיים על קיומה של בעיה בריאותית, שכן אשכנזי הצליחה לשים ידה על נתון רשמי ומוסמך הקובע כי 62% מפליטות המסרטנים לאוויר במדינה כולה מקורן בשריפות הפסולת
אם נוסיף לנתון זה את פרסומי המשרד להגנת הסביבה כי 4% מהמסרטנים נפלטים מתנורי קמין עץ, שעשירי הארץ משתמשים בהם לחימום בתיהם בחורף, נגיע למסקנה מדהימה: שני שליש מהחומרים המסרטנים שנושמים אזרחי ישראל נובעים משריפות של אשפה ועץ שאינם בגדר "דלקים פוסיליים".
המשמעות היא שגם אם נחבר יחד את הפליטות ממנועי המכוניות; האוטובוסים; המשאיות; ארובות המפעלים; התעשיות הפטרוכימיות במפרץ חיפה ובאזורי התעשייה של אשדוד ואשקלון; הפליטות מתחנות הכוח הפחמיות והגזיות; הדליפות מצנרת הולכה - גם אז נמצא שפליטת המסרטנים משריפות כפולה מזו של כל הגורמים האחרים גם-יחד.
טוב עשתה שני אשכנזי, ושאפו ענק למערכת "גלובס", אשר פתחו בפני הקורא הישראלי צוהר קטן לנושא המטריד כיום ישראלים רבים. לצערנו הרב, שריפות הפסולת הפיראטית ימשיכו להשפיע במידה ניכרת על בריאות ילדינו כל זמן שהתקשורת תמשיך לטאטא את הסירחון המסרטן מתחת לשטיח.
אייל עופר היה יועץ השר להגנת הסביבה אבי גבאי ממאי 2015 ועד יוני 2016