בפעם השנייה בתוך שבועות ספורים דחה בית-המשפט תביעת דיבה שהגיש שגיב קורן נגד אדם שכינה אותו "נוכל". קורן, לשעבר מנכ"ל חברת מיי-סמארטי וכיום מי שמוצג באתר חברת טודובום כמנכ"ל החברה, דרש פיצוי בסך עשרות אלפי שקלים בגין הכינוי "נוכל" ואחרים, אך ייאלץ לשלם לנתבע הוצאות בסך אלפי שקלים.

קורן והחברות שבהן הוא מעורב הגישו בשנים האחרונות תביעות דיבה רבות נגד מי שביקרו את התנהלותם. בקיץ האחרון, בכתב הגנה שהגיש תאגיד השידור הישראלי במענה לתביעה שהגישה נגדו חברת טודובום, נטען כי "התובעת [חברת טודובום] ואנשיה מוכרים בהיותם 'תובעים סדרתיים' המרבים להגיש תביעות דיבה כנגד כל מי ש'מעז' להעביר ביקורת על דרך התנהלותם". חברת מיי-סמארטי (סמארט וואי קלאב ישראל), הגישה בעבר בין היתר תביעת דיבה גם נגד "העין השביעית". התביעה נמחקה בתום דיון של כרבע שעה.

לפני כשלושה חודשים נדחתה תביעה של קורן נגד אדם שכינה אותו "נוכל", זאת תוך שבית המשפט מקבל את טענות הנתבע, ביניהן הגנת "אמת דיברתי". במקרה הנוכחי, בית-המשפט קבע כי הכינוי "נוכל" ואחרים שהופנו כלפי קורן, היו "הכרזות בעלמא" ולא אמירות עובדתיות.

גיא בר, עורך-דינו של שגיב 'קורן (צילום: אורן פרסיקו)

התביעה הנוכחית הוגשה לפני כשנה וחצי בגין תגובות שפורסמו בפוסט פייסבוק של קורן עצמו מנובמבר 2019 ובו התייחס למוצר של חברת מיי-סמארטי. מיכאל בושקוב הגיב לפוסט ובין היתר כתב: "נוכל זה השגיב קורן הזה, גם עזבו שהוא נוכל והזין הזה מוחק תגובות שליליות" וכן "נוכלים" ו"בן אדם רע אתה קורן". בנוסף כתב: "תפסיק לעקוץ לחיילים את המענק ומקשישים את הפנסיה חתיכת אילומינט מסריח".

בעקבות התגובות הללו הגיש קורן, באמצעות עו"ד גיא בר, תביעה בסך 75 אלף שקלים נגד בושקוב. לדבריו, בושקוב פרסם עליו לשון הרע. בושקוב, מצדו, טען באמצעות עו"ד אדוארד יגודאב כי התביעה של קורן היא "תביעת השתקה". לדברי הנתבע, הוא השתמש בשפה "מכבדת ומכובדת" כדי להביע את מורת רוחו. לחלופין טען להגנות התום לב ואמת בפרסום והוסיף וטען כי מדובר בזוטי דברים שאינם מקימים עילה לתביעה.

השופטת רונית אופיר דחתה את התביעה. "רוב הפרסומים בהם מדובר בתביעה זו הם גידופים וכינויי גנאי מצד הנתבע כלפי התובע", כתבה בפסק-הדין. "[...] אומנם קללה כלפי עם ועדה, עלולים לבזות מאד ולהוות לשון הרע, אולם לא כל קללה ולא בכל הנסיבות יקימו עילת תביעה".

לפי השופטת אופיר, "על אף לשונן הבוטה של התגובות, המבחן הינו מבחן אובייקטיבי – כיצד הקורא הסביר מבין תגובות אלו". במקרה הזה, הוסיפה, "בחינת התגובות בעין אובייקטיבית אינה מותירה את הרושם כי אכן מדובר באמיתות. לא ניתן ללמוד מתגובות אלו כי אכן מדובר ב'נוכל' או ב'עושק קשישות'. הרושם שתגובות אלו מעוררות בקורא הוא כי מדובר בהכרזות בעלמא, שאינן נתמכות בכל דוגמא קונקרטית או אסמכתא כלשהי"

"[...] המסקנה המתבקשת מקריאת התגובות בהקשר בו הן הופיעו היא כי אלו נכתבו על ידי גולש זועם, אשר זעמו גלש אל המקלדת כתגובה על פרסום התובע. כפי שגם היה. בחינת התגובות בהקשר בו הם נכתבו מעניק להם משקל זעום, שאינו עולה כדי לשון הרע אלא כמעשה של מה בכך או זוטי דברים".

בנוסף כתבה השופטת כי "לא ניתן להתעלם מהאפשרויות העומדות בידי התובע כדי להתמודד עם תגובות אלו, שאינן בדרך של תביעת לשון הרע". במקום לתבוע, הוסיפה, קורן יכול היה להגיב לפרסומים של בושקוב ולהכחישם, ודאי לאור "הכשרתו ומקצועו", שכן הוא "שימש במשך כשלוש שנים כיועץ שיווק של חברת מיי סמרטי, חברה שהקימה אפליקציה המיועדת לבעלי עסקים, ומשמש כיום כמנכ"ל בחברה אחרת". במקום זאת הגיש תביעה בסך 75 אלף שקלים, וזאת אף מבלי שפנה קודם לכן אל בושקוב, כפי שלדברי השופטת ראוי היה שייעשה במקרה זה.

לפיכך התביעה נדחתה והשופטת הטילה על קורן הוצאות בסך 10,000 שקלים.

63143-07-20

* * *

להורדת הקובץ (PDF, 405KB)