כל יום רביעי חוגגים בכנסת קרנבל. אחת-אחת עולות בקריאה טרומית הצעות חוק של ח"כים מהאופוזיציה, וחושפות כביכול את הצביעות של חברי הקואליציה שנאלצים להצביע נגדן. הסיקור העיתונאי של ההצבעות האלה מוסיף לאווירה הקרנבלית: יצרי, דרמטי ונטול הקשר.
זוכרים את ח"כ אביר קארה מימינה? באחד מערבי רביעי בתחילת אוקטובר הוא עלה לכותרות בעקבות הצעת חוק שביקשה להסדיר דמי אבטלה לעצמאים. רוב הסיקור התמקד בדמותו.
בחדשות 13 סיפרה הכותרת כי "חוק דמי אבטלה לעצמאים נפל - אביר קארה הצביע נגד", ובתוך הידיעה בלטו ציטוטים שליליים ארוכים של הח"כים מירי רגב מהליכוד ("מכר את השולמנים!") ומשה גפני מיהדות התורה ("איבדתם את הבושה, אנחנו מסתובבים עם חבורה של אנשים שאין ביניהם לאמת ולא כלום"). "מעריב" קידם את העקיצה של רגב לכותרת, והדגיש "עימות מילולי פרץ במליאת הכנסת בין סגן השר במשרד ראש הממשלה לבין חברי האופוזיציה". ב"וואלה" ציטטו צעקות של חברי הליכוד: "מכרת את העצמאים, סמרטוט".
אפילו ההודעה לעיתונות שהוציא דובר הכנסת כללה שתי פיסקאות עם חילופי הדברים בין חברי הכנסת (ינון אזולאי לקארה: "נהפכת לשונא הגדול של השולמנים"), אם כי קארה לא הוזכר בכותרת.
חולשת הכנסת והפיקוח הפרלמנטרי מעודדת ריבוי מופרך של הצעות חוק כושלות מראש, סיקור תקשורתי נטול הקשר וביקורת רק מחריף את התהליך
אבל הנה פרט שרוב הידיעות לא מסרו לקוראות ולקוראים, ויכול לספק להם הקשר מתבקש: ההצעה שנועדה להביך את חברי הקואליציה שהתנגדו - הייתה מביכה באותה מידה ליוזמיה ולחברי האופוזיציה. זאת משום שבעבר, הם עצמם התנגדו לה. חברי יהדות התורה שהיו חתומים על ההצעה הנוכחית - משה גפני, אורי מקלב, ינון אזולאי, יעקב אשר ויצחק פינדרוס – כבר הצביעו נגדה ביוני 2020, בכנסת ה-23. אגב מגישי ההצעה היו אז יאיר לפיד ומאיר כהן, מי שכעת הצביעו יחד עם קארה - נגדה.
בסך הכל היו 41 חברות וחברי כנסת שיחסם להצעה הזאת התהפך בין יוני 2020 לאוקטובר 2021. 28 מהם היו בקואליציה הקודמת, עם הליכוד והחרדים, ו-13 מהם מכהנים בקואליציה הנוכחית - מיש עתיד, מרצ, תקווה חדשה ורע"מ.
- כותרות אתרי החדשות על דחיית הצעת החוק לדמי אבטלה לעצמאים, 6.10.2021 (צילומי מסך)
הידיעה ב-ynet, באופן יוצא דופן, הפגינה מודעות והדגישה בכותרת שהצעת החוק לדמי אבטלה לעצמאים "נפלה בפעם ה-7 בחמש שנים". אבל גם ynet הקדיש את גוף הידיעה בעיקר להצבעה של קארה ולהתנצחות בין האופוזיציה לבינו, במקום לנצל את ההזדמנות ולהדגיש את חוסר הענייניות של כלל המצביעים.
בחודשים האחרונים ראינו עוד הרבה דוגמאות כאלה, כשחברי אופוזיציה הגישו הצעות חוק ממוחזרות כדי לאתגר את הקואליציה מימין. ההצעה לפוליטיזציה של הייעוץ המשפטי במשרדי הממשלה, למשל, הוגשה ונדחתה כמה פעמים בעבר, וכמוה ההצעה לספח את שטחי C.
גם ערוץ הכנסת מתפלש בצהוב
לא רק הכתבים הפרלמנטריים מעדיפים להדגיש את העימותים האישיים בין חברי הכנסת וממעטים לעסוק בהקשר הרחב. כמו שראינו, הנטייה הזאת קיימת גם בהודעות שיוצאות מטעם הכנסת, ובולטת במיוחד בפרסומים של ערוץ הכנסת בטוויטר ובטלגרם.
ביום רביעי שחל לפני שבועיים, למשל, עלתה להצבעה הצעת החוק להנצחת זכרם של קורבנות הטבח בכפר קאסם. זו הצעה שכמה חברי כנסת מעלים לציון הטבח מדי שנה. בהיעדר תמיכה בקואליציה שתגבר על ההתנגדות בתוך האופוזיציה, ההצעה נידונה לכישלון. הסיקור העמיד אפוא במרכז את היחסים בתוך קבוצת חברי וחברות הכנסת מהחברה הערבית, ואת המתח שיצרה ההצעה בתוך הקואליציה. זו הייתה רוח הכותרות ב"מקור ראשון" ("הצעת החוק להכרה בטבח בכפר קאסם: מחלוקות בקואליציה פנימה") וב"ישראל היום" ("בעקבות פניית מרצ - נדחה הדיון בחוק ציון הטבח בכפר קאסם"). בפתח הודעה לעיתונות של אתר הכנסת נכתב כי "השר פריג' השיב בסערת רגשות: 'אתם רוצים לעשות מהכאב שלנו פוליטיקה פנימית'".
- כותרות אתרי החדשות על דחיית הצעת החוק להנצחת טבח כפר קאסם, 27.10.2021 (צילומי מסך)
כמה מכלי התקשורת אמנם ציינו שהצעות דומות הוגשו לכנסת בעבר. כך עשה למשל "הארץ", שהוסיף רקע על טבח כפר קאסם עצמו. אבל אפילו "הארץ" לא הזכיר איך הצביעו חברי הכנסת בפעמים הקודמות, ובפרט, לא נאמר שכמה מחברי יש-עתיד שהתנגדו להצעה הנוכחית הצביעו בעד הצעה דומה בכנסת הקודמת, כשהיו באופוזיציה.
לפחות בשלושה מקרים קודמים, יוזמי ההצעה להנצחת הטבח בכפר קאסם הסכימו למשוך אותה בתמורה לדיון בנושא בוועדת החינוך. זה קרה ב-2013, ושוב ב-2017 וב-2018. בשתי הפעמים האחרונות אפילו הישיבה המובטחת לא התקיימה.
זה לא אישי, זה משטרי
יש סיבות עמוקות לכך שההצבעות בקריאה הטרומית בימי רביעי נהפכו לקרנבל תקשורתי. אופן הפעולה של הכנסת, ושליטת הממשלה בה, מונעים כל אפשרות לפעולה עצמאית של הפרלמנט הישראלי.
אחד ההיבטים של השליטה הזאת הוא ההגבלה של חקיקה חברתית-כלכלית למסגרת התקציב. מאחר שצמצום הגירעון נחשב ליעד מקודש, יוזמות כמו דמי אבטלה לעצמאיים, שלכאורה יש להן רוב בכנסת, לא יכולות להתקדם. במקום הזה הן משמשות כלי ניגוח בין אופוזיציה וקואליציה, כשהשחקנים השונים רק מתחלפים ביניהם.
שליטת הממשלה בכנסת ניכרת גם ברמה הממסדית: הממשלה, באמצעות ועדת השרים לחקיקה, מכתיבה לקואליציה איך להצביע בכנסת. גם אם במציאות הפרלמנטרית שלנו יש הצדקה מסוימת למנגנון הזה, המשמעת הקואליציונית הגורפת בהתאם לעמדות הוועדה הופכת את הכנסת לחותמת גומי של הממשלה.
החולשה של הכנסת ביחס לממשלה, וחולשת כלי הפיקוח הפרלמנטריים, מעודדות את הח"כים להגיש יותר מדי הצעות חוק, הרבה יותר מכל דמוקרטיה פרלמנטרית אחרת. הכל כדי לזכות בכמה שניות של תהילה. ח"כים שלפני שנייה נמצאו בתפקידים הפוכים מקצינים את המסרים שהם מטיחים זה בזה. סיקור תקשורתי נטול הקשר וביקורת רק מחריף את התהליך.
הארכיון לא שוכח
הצבעות יום רביעי במליאה לא חייבות להיות קרנבל. זה יכול וצריך להיות אחרת. סיקור ביקורתי שנותן הקשר רחב להצעות עשוי לתרום לשינוי בהתייחסות להצבעות במליאה בקריאה טרומית.
מה אפשר לשנות? הרוב הגדול של הצבעות יום רביעי כלל אינן עוסקות בהצבעות חדשות, ולכלי התקשורת יש לעתים קרובות חומרי ארכיון בעניינן. הכנסת עצמה עושה בשנים האחרונות עבודה מצוינת בהנגשת מאגרי המידע על חקיקה בכנסת והצבעות במליאה. המאגרים עדיין לא מושלמים, ונתוני ההצבעות עולים למאגר באיחור, ועדיין מדובר בשינוי עצום.
עד שמכסת החקיקה של חברי הכנסת תצומצם באופן משמעותי, סיקור ביקורתי של קרנבל יום רביעי יכול להכניס את ההצבעות בקריאה טרומית לפרופורציה הראויה להן.
חובב ינאי הוא יועץ לקידום מדיניות בשתיל - הקרן החדשה לישראל