משבר האקלים פותח לאחרונה מהדורות חדשות בכל העולם והפך לנושא חם בכותרות העיתונים. יותר ויותר גופי תקשורת מסקרים את המשבר בהרחבה ובהעמקה, על היבטיו הגלובליים והמקומיים, מציבים אותו בהקשר הצרכני, הכלכלי, הביטחוני והבריאותי, ומעסיקים כתבים ייעודיים בתחום. 

לא שיש להם ברירה: שינויי מזג האוויר הפכו כבר מזמן לחדשות ממשיות. שריפות, שיטפונות, הצפות, ואיתן פגיעה במגוון הביולוגי, בבריאות האדם ובתשתיות, ומופעי מזג אוויר קיצוני, אלה נחזים בכל רחבי הגלובוס בתכיפות הולכת וגדלה ובעוצמות גוברות. לכך יש להוסיף גם את המחקרים והדו"חות המדעיים שמתפרסמים חדשות לבקרים, ומציגים עוד ועוד עובדות ואזהרות על חומרת המשבר; את העיסוק הפוליטי במשבר, לרבות בוועידות בינלאומיות; ואת ההתעוררות הציבורית והמחאות בעולם כולו.

בימי הפסגה בגלזגו, כלי התקשורת כאן ובעולם יהיו קשובים יותר למשבר האקלים ויעסקו בו ביתר שאת. לתקשורת הישראלית זו הזדמנות מצוינת לעלות מדרגה בסיקור התקשורתי בתחום

התעוררות תקשורתית מבורכת ניכרת גם בישראל. בשנים האחרונות קראנו לכלי התקשורת, מעל במה זו, להכיר בגודל האירוע ולהביא את משבר האקלים לכל בית ובית. ואכן, דומה שנפח הסיקור האקלימי בישראל רשם עלייה אקספוננציאלית, וגם הנראות והמיקום של הכתבות טובים יותר. עדיין יש מקום לשיפור, בעיקר במהדורות המרכזיות בערוצי הטלוויזיה המרכזיים. אבל עכשיו, כשהשעון מתקתק, והמשבר הוא לא עוד אירוע דיסטופי רחוק, צריך לסמן יעדים חדשים.

יעד א': לשדר נגישות ודחיפות

הדבר החשוב ביותר הוא להנגיש ולהדגיש שמשבר האקלים הוא כבר לא תרחיש עתידי, אלא נמצא כאן ועכשיו. יתרה מכך, לשנים הקרובות נודעת חשיבות מכרעת באפשרות למתן את המשבר, ולכן צריך לפעול כעת, ברמה האישית, המקומית, הלאומית והגלובלית.

הדיווח צריך להיות אפוא כמותי ולא רק איכותי. יש לפרוט לפרטים את ההשפעה האקלימית של כל פעולה שאנחנו עושים, ושל כל מוצר ושירות שאנחנו רוכשים, ולהסביר איך אנחנו יכולים להשפיע על תאגידים, מפעלים וממשלות כדי שיובילו מהלכים נרחבים להפחתת פליטות. 

במקביל חייבים לדבר על אחריות אישית, על שינוי הרגלים, על הפחתה במקור, על חיסכון בחשמל ובצריכה בכלל, על בזבוז פחות מזון ועל השלכת פחות פסולת. וחייבים לדבר על חלופות ידידותיות לסביבה: לקנות כחול לבן, לנסוע בתחבורה ציבורית, ללכת ברגל, ועוד ועוד.

יעד ב': לחבר בין המקומי לגלובלי

אמצעי התקשורת חייבים לעשות את החיבור בין ההצפות והשריפות בחו"ל לאלו שכאן, ולהציג את השפעת המשבר על חיי היומיום של אזרחי ישראל. משבר האקלים הוא משבר גלובלי, ובמקרה זה החיבור בין המקומי לגלובלי הוא משמעותי ודו-כיווני. 

ראשית, הפחתת הפליטות שלנו, ככל שתהיה זעירה במונחים גלובליים, היא הכרחית. היא הכרחית לא רק כי אנחנו חייבים לתרום למאמץ הבינלאומי, אלא כי אם לא נפחית פליטות ונטיל עליהן מס פחמן ריאלי, המשק הישראלי יהיה הרבה פחות תחרותי מבחינה עולמית. 

שנית, משבר האקלים משפיע וישפיע על מדינת ישראל הרבה מעבר לממוצע העולמי. הוא יביא לגלי חום ולטמפרטורות מרקיעות שחקים, לירידה בכמות המשקעים ולהצפות בחורף, לסופות חול, לפגיעה במערכות אקולוגיות ובמגוון הביולוגי, להתרבות מינים פולשים, לתנועת פליטים ועוד.

משבר האקלים קשור ישירות גם לחוסן הלאומי והאישי, לביטחון בזירה המקומית ולחשבון הבנק של המדינה ושל כל אחת ואחד מאיתנו.

יעד ג': להבהיר את אחריותנו למשבר

אם יש משהו שחייבים להבהיר שוב ושוב, הוא שמשבר האקלים הוא תוצר של פעילות האדם: צרכנות, תחבורה, שימוש בחשמל. הפעילות במגזרי האנרגיה, התחבורה, החקלאות והתעשייה פולטת מזהמים רבים לאוויר, ליבשה ולמקורות המים בצורת חומרי פסולת, שפכים, גזים וחלקיקים שנפלטים אוויר. 

הפחתה במקור והתייעלות, מעבר מדלקים פוסיליים לאנרגיות מתחדשות ומתחבורה מבוססת מנועי בעירה פנימית לתחבורה ציבורית וחשמלית, הפחתת השימוש במזון מהחי ובזבוז המזון - כל אלה ישפיעו בו-זמנית גם על פליטת גזי החממה וגם על המזהמים למיניהם.

יעד ד': די להכרזות ולקרדיטים

עם פריחת עיתונות הסביבה והאקלים בישראל תפח גם מספר האייטמים שעוסקים בהכרזות של פוליטיקאים ושל חברות מסחריות בדבר הצבת יעדים, פרסום תוכניות, חתימה על אמנות וכיוצא באלה. הגיע הזמן לשנות גישה. עדיף להטיל ספק, להוסיף פרשנות, ואפילו לוותר על הפרסום. בוודאי שאין לתת קרדיט לכל אלה שעושים שימוש ציני בתקשורת ובמשבר כדי להפריח הצהרות ללא כיסוי. צריך לדרוש עשייה והוכחות בשטח, תוכניות שכוללות לא רק יעדים אלא גם מתווה ליישומם, תקציבים ומנגנוני פיקוח ובקרה. 

שרת האנרגיה קארין אלהרר (מימין) והשרה להגנת הסביבה תמר זנדברג (צילומים: פלאש 90)

פסגת האקלים של האו"ם שתיפתח בגלזגו החודש היא נקודת ציון חשובה בהתייחסות של האנושות כולה למשבר האקלים. מדינת ישראל מגיעה לפסגה עם הרבה דיבורים, אבל כמעט ללא מעשים, כפי שאפשר לקרוא בדו"ח הנרחב שמפרסם מבקר המדינה בימים אלה.

אין ספק שבימי הפסגה בגלזגו, כלי התקשורת כאן ובעולם יהיו קשובים יותר למשבר האקלים ויעסקו בו ביתר שאת. לתקשורת הישראלית זו הזדמנות מצוינת לעלות מדרגה בסיקור התקשורתי בתחום: לדרוש יותר, לתת יותר, ובעיקר לקבל אחריות.