בשיא המאבק הלוחמני של המתמחים לקיצור המשמרות פורסמה (12.10) באתר ynet כתבת פרופיל על יו"ר ארגון המתמחים "מרשם", ד"ר ריי ביטון. לכאורה, הכתבה נועדה לשפוך אור על הפנים שמאחורי אחד המאבקים הבולטים של התקופה. בפועל, היא הייתה מלאה בציטוטים מדוברים עלומי-שם שתיארו את ביטון כ"אופורטוניסטית", "לא פועלת בתום לב", "פוגעת בדמות הרופא" ו"מנצלת את הסיטואציה לקידום שאיפות קרייריסטיות ואפילו פוליטיות עתידיות".
מי היו אותם דוברים עלומי שם? הכתב אדיר ינקו הציג אותם כגורמים רפואיים וגורמים במערכת הבריאות. במילים אחרות, אלה שנגדם מכוון מאבק המתמחים. ומה היו הטענות נגד ביטון? שיש לה קליניקה לטיפולים אסתטיים והיא מרוויחה יפה; שהיא עצמה כבר לא מתמחה וכבר לא סובלת מהתורנויות שנגדן היא נאבקת; והשיא - שהאופי שלה עוקצני ומתריס (!). כהוכחה הובא בכתבה פוסט שכתבה ד"ר ביטון עם סיום לימודיה על כל אלה שלא האמינו בה - אותו פוסט עצמו שכמה שנים לפני כן תואר במגזין "לאישה" - אגב, גם הוא מקבוצת "ידיעות אחרונות" - כ"פוסט מרגש".
כעבור ימים אחדים, שר האוצר אביגדור ליברמן חזר על כמה מהטענות שצוטטו בכתבה, מעל במה אחרת - בראיון לרינה מצליח בכנס לשכת יועצי המס.
אביגדור ליברמן מדבר על ריי ביטון, מובילת מאבק המתמחים, בראיון לרינה מצליח בכנס לשכת יועצי המס, 17.10.2021 (צילום מסך מחדשות 12)
הטיעון שביטון לא ראויה לייצג מתמחים ברפואה כי יש לה קליניקה פרטית לרפואה אסתטית מגוחך במיוחד כשמביאים בחשבון שאת המשא ומתן לקיצור התורנויות ניהלה הממשלה מול הסתדרות הרופאים, גוף שחברים בו מנהלי המחלקות שמעסיקים את המתמחים, ולכן נמצאים בניגוד אינטרסים חריף הרבה יותר. יתר על כן, אפילו בכתבה ב-ynet צוין שביטון השלימה את ההתמחות לפני כמה חודשים בלבד, כלומר במהלך המאבק הנוכחי.
מה מניע עיתונאים להתגייס למתקפה כזאת נגד מובילה של מאבק עובדים שקוראת תיגר על הרעבת מערכת הבריאות ועל תנאי העבודה הירודים?
המובן מאליו כ"מופע בלהות"
את המניעים של שר האוצר להשתלח בביטון קל להבין. קל לראות גם שהמאבק מביך מאוד, בעיתוי הנוכחי, את משרד הבריאות ואת השר ניצן הורביץ. הרי מפלגת מרצ שהוא עומד בראשה הבטיחה לתומכיה שהממשלה שהיא נכנסת אליה תמשוך לכיוון "יותר סוציאל דמוקרטי", אבל בפועל עשתה יד אחת עם ליברמן ועם רה"מ נפתלי בנט נגד דרישות המתמחים. לשני המשרדים יש אפוא אינטרס מובהק להסיט את תשומת הלב מהדרישות המוצדקות של המתמחים לשאלות לא רלבנטיות על מובילת המאבק.
מו"ל "ידיעות אחרונות" ארנון (נוני) מוזס (צילום: פלאש 90)
אבל למה העיתונאים ב-ynet צריכים לדברר את טענות משרדי האוצר והבריאות? מה רלבנטי יותר לציבור כרגע? עיסוקיה של ד"ר ריי ביטון, או העדפת משרד האוצר להשאיר את מערכת הבריאות מיובשת ומורעבת על סף אי-ספיקה במקום לתקצב אותה?
זאת בהחלט לא הפעם הראשונה שהעיתונות הממסדית מדבררת את האינטרסים של האוצר באמצעות השתלחות אישית במנהיגי ומנהיגות עובדים. גם יו"ר הסתדרות המורים יפה בן דוד "זכתה" לסיקור מוטה שכזה. בראיון ליונית לוי ב"חדשות 12" לפני שנה וחצי היא הצהירה את המובן מאליו לכל מובילת איגוד מקצועי: שהעובדים שהאיגוד מייצג לא יעבדו בחינם. הראיון זכה במדורי הדעות לכינוי "מופע האימים/הבלהות של יפה בן דוד". במקום להתעמת עם הטענות שהעלתה בן דוד על כך שמשרד האוצר משתמש במשבר הקורונה על מנת להפר את ההסכמים הקיבוציים עם המורות, ובמקום לעמוד על השלכות הצעד הדרקוני הזה על הזכויות של כלל העובדים והעובדות במשק - כמעט כל כלי התקשורת התגייסו לדברר את טיעוני האוצר, שגרס שדווקא המורות צריכות לתרום את משכורתן המדולדלת לטובת "חילוץ המשק".
אבל הדוגמה הבולטת ביותר לסיקור פוגעני היא כנראה הסיקור שקיבלה יו"ר ועד עובדי הרכבת, גילה אדרעי. ב-2011 הובילה אדרעי מאבק נחוש נגד הפרטת חלקים מרכבת ישראל לחברת בומברדייה, שהמנכ"ל שלה בישראל היה חבר אישי של מנכ"ל הרכבת דאז, אורי יוגב. במקום לעסוק ברקורד הבעייתי של חברת בומברדייה, במשמעות של הפרטת תשתית חשובה כמו הרכבת ובקשרי ההון-שלטון שעמדו בבסיס המהלך - הסיקור התקשורתי התמקד באופן פוגעני וחסר פרופורציה בדמותה של אדרעי ובהרגליה האישיים.
ארבע שנים אחרי מאבק העובדים ההירואי קבע מבקר המדינה שהפרטת הרכבת נכשלה בכל קנה מידה אפשרי. במילים אחרות, בעוד התקשורת הממסדית דיבררה את טענות האוצר - הטענות של הוועד היו מוצדקות ביסודן.
האינטרס המעמדי של המו"לים
ממשלת ה"שינוי" מנסה כעת, כחודש לפני אישור תקציב המדינה, לדחות ככל האפשר את פתיחת הסכמי השכר במגזר הציבורי כדי להימנע ממאבקים ו"לא להרעיד את הספינה". אלא שלרצון להימנע ממאבקים ומהוצאות ציבוריות שותפים מי שמחזיקים בידיהם את כלי התקשורת הגדולים בישראל - כמו למשל משפחת הטייקונים מוזס המחזיקה באתר ynet. דרישות כמו קיצור משמרות המתמחים, שיפור תנאי העבודה של נהגי האוטובוסים וביטול הפינויים מהדיור הציבורי ומגבעת עמל, עומדות בניגוד חריף לאינטרס המעמדי של בעלי השליטה בכלי התקשורת האלה. את כל זה חייבים לזכור כשבוחנים את הסיקור של המאבקים ושל מוביליהם.
מאבק המתמחים מעלה שורה של שאלות כלכליות רחבות: האם באמת דחיית פתיחת הסכמי השכר (בהסכמת יו"ר ההסתדרות) מחויבת המציאות? האם נכונה האקסיומה ש"אין כסף בעקבות משבר הקורונה"? מדוע ישראל היא בין המדינות היחידות ב-OECD שלא העלתה את מיסוי ההון בתגובה לגירעונות שיצר משבר הקורונה? האם מיסוי על טייקונים והלאמת משאבי טבע לא יהיו חלופה מוצלחת יותר להגדלת הגירעון? אבל את הדיון התקשורתי בשאלות האלו מובילים לעתים קרובות גורמים שאין להם שום אינטרס בהגדלת ההוצאה הציבורית, ובוודאי לא המיסוי על ההון.
נטע מוסט היא פעילה בתנועת מאבק סוציאליסטי