שיאנית הזיהום כיל (כימיקלים לישראל, כיום ICL) ממשיכה להצטיין ברכיבה על הגל הירוק כדי להסוות נזקים אדירים לסביבה. בכתבה בולטת וחיובית ב"דה-מרקר", תחת הכותרת "מהפכת המימן של כיל: שדה סולארי ענק במיליארד דולר בים המלח", סיפר לנו אתמול (3.10) יורם גביזון כי החברה "נחשבה במשך שנים ארוכות לאחת החברות המזהמות בישראל. מצב דברים זה עומד להשתנות מקצה לקצה, בעקבות השקעה ענקית שהיא מתכננת לבצע".
"נחשבה"? "שינוי מקצה לקצה"? אין קביעה פחות מדויקת ויותר מקוממת. הכתבה יודעת לספר שכיל מתכוונת להקים "שדה סולארי ענקי, שהספקו 1,000 מגה-ואט, באזור שבין בריכות אידוי האשלג לאגן הצפוני של ים המלח". החשמל ישמש, במישרין ובאמצעות הפקת מימן, להפעלת מתקני החברה שניזונים היום מגז טבעי. אבל שורה של עובדות שבעיתון נמנעו מלספק על היוזמה ה"ירוקה" של כיל (ולא בפעם הראשונה) הופכות את הדיווח הזה לחלק מוצלח בפעולת גרינווש, מה שהאקדמיה ללשון קוראת "התיירקקות".
נתחיל בזה שהתמונה הירוקה חלקית מאוד. נכון, השימוש בדלקים פוסיליים גורם נזקים אדירים בעולם, והיה אחראי לכ־85% מפליטות גזי החממה בעשור האחרון. אבל במקרה של כיל, מה שהחברה מעוללת לאקלים באמצעות צריכת אנרגיה בטל בשישים לעומת הנזק הבלתי הפיך שהיא מסבה לסביבה הטבעית באמצעות שני המפעלים שהיא שולטת בהם - מפעלי ים המלח וכיל רותם.
הנה רשימה חלקית: שאיבת יתר מהאגן הצפוני של ים המלח, שמביאה לירידת מפלס האגן בכ-40 ס"מ בשנה; יצירת שפכים תעשייתיים רעילים, שמדי כמה שנים מחוללים אסון סביבתי; זיהום אוויר בשל כרייה מאסיבית של פוספטים; הרס בלתי הפיך של הנוף. ההשקעה החדשה לא תשנה דבר בליבת הפעילות המזהמת הזאת של כיל. איך אפשר להגדיר אותה כ"מהפכה ירוקה"?
כריית הפצלים תימשך בשם אחר
הפסקה האחרונה של הכתבה הותירה אותי פעור פה: "כיל תסגור את מתקן פצלי השמן שלה ששימש את צרכי האנרגיה של מכרה הפוספט ברותם עד סוף 2022. הקבוצה גם העבירה את מרבית אתרי הייצור שלה באירופה לאנרגיה מתחדשת ב־2018–2020, ובכוונתה להעביר לאנרגיה מתחדשת גם את מתקני הייצור שלה בצפון אמריקה ובאמריקה הלטינית".
נניח לסיפא, שהיא יח"צ עילג לשיאנית הזיהום בישראל, ונתרכז ברישא. כיל אמנם מתכוננת לסגור את מפעל פצלי השמן הקיים, אבל זה אפילו לא חצי מהסיפור. ראשית, היא לא עושה זאת מטוב ליבה ומדאגה לסביבה, אלא בהוראת משרד האנרגיה ומשיקולי ריכוזיות: ועדת הריכוזיות אסרה עליה לכרות במישור רותם גם פוספטים וגם פצלי שמן. שנית, במקביל לסגירת המפעל חתמה כיל על הסכם לשיתוף פעולה עם שותפות רא"ם - שתשתמש באותו אתר עצמו כדי להפיק נפט מקרוב לשני מיליון טון של פצלי שמן בשנה. זו תיישם, ובגדול, את השיטה ההרסנית ביותר להפקת אנרגיה שקיימת עלי אדמות.
עידן עופר (צילום: משה שי)
בל נטעה: מאחורי המסגור הירוק של ההשקעה בשדה הסולארי עומדים אינטרסים כלכליים ברורים. ראשית, אנרגיה סולארית היא היום הצורה הזולה ביותר להפקת אנרגיה. סמנכ"ל כיל אומר בעצמו בכתבה כי "איפוס פליטת גזי החממה בייצור האשלג והברום יעניק לחברה הזדמנויות עסקיות ויתרון תחרותי בעתיד". מי שהשקיע באנרגיה מתחדשת לפני 20 שנה היה ירוק מבפנים וגם מבחוץ; היום הוא פשוט עושה 1+1.
שנית, כיל זקוקה לתחמושת במאבק על הארכת הזיכיון שלה בים המלח. היא לא תוותר עליו כל עוד תישאר טיפה לשאוב מהאגן הצפוני לדרומי. השקעה בשדה סולארי יכולה לקבוע עובדות בשטח, ועלולה להטות את הכף לטובת ענקית הזיהום, שתמשיך לקבל בשנים הבאות צ'ק פתוח לפעול כאוות נפשה באזור ים המלח.
טשטוש ירוק
העולם אוהב לדבר ירוק. למקרא הידיעות המטרידות על מצב כדור הארץ - מהיעלמות הקרח בקטבים עד גלי החום, מיער טרופי שעולה באש עד לאוקיינוסים מלאים בפסולת פלסטיק - כולנו מרגישים שייכות לכדור הארץ ואחריות לשמור על העולם בשבילנו ובשביל הדורות הבאים. כל זה מעורר בנו תשוקה לשמוע הבטחות ירוקות שמלוות בעשייה.
אבל בשביל חברות כמו כיל, התשוקה הזאת היא הזדמנות שיווקית נהדרת. נשמיע הבטחות ירוקות - אבל נמשיך לפגוע בסביבה. נדבר ירוק דווקא כדי לטשטש את העוולות הסביבתיות שלנו. ובגרסה המתקדמת: נעשה צעדים ירוקים כדי להסיט את הזרקור הציבורי מהעיסוק העיקרי של החברה בפעילות מזהמת.
את השיטה אימצו החברות הכי מזהמות בעולם – חברות נפט, גידול בקר, אגרוכימיה, משקאות וקמעונאות. כולן מספרות כמה חשובה להן איכות הסביבה, כמה הן משקיעות וכמה הן קשובות ומשתפרות. אתרי הבית של התאגידים מציגים תמונה ירוקה ונעימה: "המחויבות שלנו לקיימות", נכתב בראש האתר של קונצרן האגרוכימיה באייר־מונסנטו; "אריזות מקיימות", מספרים ללא עכבות בקוקה-קולה, שאמנם משתמשת קצת בפלסטיק ממוחזר אבל במקביל מכשילה חוקי פיקדון ברחבי העולם.
אבל אם תרצו לדעת על הנזקים האמיתיים שהחברות האלה מסבות לסביבה, תצטרכו לקרוא בין השורות, או לעקוב אחרי הדו"חות של גרינפיס וארגונים דומים בעולם. איך בכל זאת אפשר להבדיל בין יוזמה תאגידית ירוקה משמעותית עם כיסוי או בסתם גרינווש ומתק שפתיים? תשאלו את עצמכם מהו עיקר הפעילות המזהמת של החברה, ואם היוזמה החדשה מסייעת בהפחתתה.
ח"כ לשעבר דב חנין, מצטיין הכנסת בעשייה סביבתית במשך עשור, אמר פעם: "בענייני סביבה הכאילו הוא האויב של הטוב". בעידן של משבר אקלימי ואקולוגי, העולם זקוק לעשייה סביבתית אמיתית. לא לכאילו.
ד"ר יונתן אייקנבאום הוא מנהל גרינפיס ישראל