בית-המשפט דחה תביעת דיבה שהגיש שגיב קורן נגד אדם שכינה אותו "נוכל". קורן, לשעבר מנכ"ל חברת מיי-סמארטי וכיום מי שמוצג באתר חברת טודובום כמנכ"ל החברה, דרש פיצוי בסך עשרות אלפי שקלים בגין הכינוי "נוכל" אך השופטת שרון הינדה מבית-משפט השלום בת"א-יפו מצאה כי עומדת לנתבע הגנות אמת הפרסום ותום הלב וחייבה את קורן בהוצאות משפט.
קורן והחברות שבהן הוא מעורב הגישו בשנים האחרונות תביעות דיבה רבות נגד מי שביקרו את התנהלותם. רק לאחרונה, בכתב הגנה שהגיש תאגיד השידור הישראלי במענה לתביעה שהגישה נגדו חברת טודובום, נטען כי "התובעת [חברת טודובום] ואנשיה מוכרים בהיותם 'תובעים סדרתיים' המרבים להגיש תביעות דיבה כנגד כל מי ש'מעז' להעביר ביקורת על דרך התנהלותם". חברת מיי-סמארטי (סמארט וואי קלאב ישראל), הגישה בעבר בין היתר תביעת דיבה גם נגד "העין השביעית". התביעה נמחקה בתום דיון של כרבע שעה.
התביעה הנוכחית הוגשה על ידי קורן וחברת מיי סמארטי ישראל בע"מ נגד צחי פנטון, בגין חמישה פרסומים משנת 2018, כולם בפייסבוק.
בפרסום הראשון, בקבוצת הפייסבוק "מייסמארטי - מוציאים את העוקץ", כתב פנטון על קורן "מדובר בנוכל, אז מה הפלא?". בפרסום השני, בהמשך לשיתוף של אותו דף פייסבוק, כתב פנטון "זהירות נוכלות נוספת של שגיב קורן" וכן "זהירות שגיב קורן, הינו נוכל". הפרסום השלישי הופיע בעמוד העסקי של קורן ובו כתב פנטון בין היתר "שימו לב - נוכל בשם 'שגיב קורן'". בפרסום הרביעי, בתגובה לפוסט שפורסם בקבוצת "מייסמארטי - מוציאים את העוקץ", כתב פנטון "זהירות, מדובר בנוכל סדרתי, שגיב" וכן "זהירות. מדובר בנוכל". הפרסום האחרון הופיע גם הוא בעמוד העסקי של קורן ובו כתב פנטון "זהירות נוכלות נוספת של שגיב קורן".
שגיב קורן (צילום מסך)
בגין חמשת הפרסומים האלה תבעו קורן וחברת מיי סמארטי פיצוי בסך 75 אלף שקלים, זאת באמצעות עו"ד גיא בר. לטענתם מדובר בלשון הרע שאינה מוגנת בהגנות הקבועות בחוק איסור לשון הרע ופורסמה בכוונת מכוון לפגוע בקורן ובחברה שניהל.
פנטון טען להגנתו, באמצעות עו"ד סער שפירא, כי פרסומיו לא כוונו כלפי חברת מיי סמארטי ולכן אין לה עילת תביעה נגדו. אשר לקורן, פנטון הגן על פרסומיו בטענה כי הוא כתב את אשר כתב על סמך נסיונו האישי.
השופטת הינדה קיבלה את עמדת פנטון.
ראשית קבעה כי לחברת מיי סמארטי אין עילת תביעה נגדו. קורן העיד כי הוא בעלים של 10% ממניות החברה ובעבר היה המנכ"ל שלה, אולם לחברה כ-140 בעלי מניות ולפי פסק הדין "לא עלה בידיו להשיב מי חתום על ייפוי הכוח או להציג החלטה המייפה את כוחו להגיש התביעה". השופטת הינדה אף מציינת כי "תשובותיו של התובע בעניין זה מעוררות תהייה", אולם היא אינה נדרשת לכך משום שממילא הגיעה למסקנה כי דין תביעת החברה נגד פנטון להידחות בהיעדר עילה.
אשר לתביעה האישית של קורן נגד פנטון, מפרטת השופטת הינדה את טענותיו של הנתבע. לדבריו, בעבר התקשר באמצעות קורן עם חברה בשם תעשייה פרסום וטלוויזיה בע"מ במטרה לרשום את בתו לתכנית הטלוויזיה "כלוב הזהב" ומשם שאב את התרשמותו לגבי האיש. פנטון טען כי נדרש לשלם 3,750 שקלים, סירב, ואז קיבל מקורן הצעה לשלם 2,100 שקלים בלבד. פנטון סירב בשנית אך קורן "הפעיל עליו לחץ מניפולטיבי לתת לו את פרטי כרטיס האשראי כבטחון", וזאת "תוך אמירה מפורשת שימתין מספר ימים עד לקבלת תשובה סופית".
פנטון נתן לקורן את פרטי כרטיס האשראי שלו אולם לדבריו לאחר שחזר לביתו גילה באינטרנט פרסומים רבים המתריעים מפני החברה וקורן וביקש לבטל את ההסכם. ללא הועיל. הכסף נגבה מחשבונו ולא הושב לו. "עדותו של הנתבע לגבי ניהול המשא ומתן עם התובע לא נסתרה", קובעת השופטת בפסק-דינה ומוסיפה כי "הנתבע העיד כי לא הסתמך על שמועות, אלא הפרסומים שלו הסתמכו על ניסיונו".
קורן, כך לפי פסק הדין, לא הגיש כתב תשובה במענה לטענות אלו ובעדותו טען כי היה עובד של חברת התעשייה פרסום וטלוויזיה ועל כן אינו אחראי למעשיה. לדבריו הוא הציע לפנטון פיצוי בסך 1,200 שקלים אך זה סירב. עוד העיד קורן כי כשנכנס לחברת התעשייה חשב שהיא לגיטימית וברגע שהבין כי ההתנהלות שם אינה תקינה עזב אותה.
השופטת הינדה פסקה כי עדותו של קורן בעניין ההסכם מול פנטון "היתה מתחמקת". לפי פסק-הדין, "אמנם נטל ההוכחה אינו מוטל על התובע אך הוא אינו יכול להסתפק באמירה כי אינו זוכר. והנה, בהמשך עדותו זכר כי הפנה את הנתבע אל החברה וכי הוצע לו פיצוי". עוד כותבת השופטת כי "עדותו של התובע לגבי אי תקינות ההתנהלות של החברה, ללא מענה קונקרטי לגבי הטענות הספציפיות של הנתבע, גם היא מאששת בצורה מסוימת כי היה חלק מהתנהלות לא תקינה זו".
לפיכך קובעת השופטת כי "באיזון האינטרסים בין זכותו של התובע שלא יפגע שמו אל מול זכות חופש הביטוי של הנתבע ומתוך הבנה כי קיים רצון לעודד שיח חופשי המבקר או מזהיר מפני נוכלים, אני סבורה כי די בעדותו של הנתבע אשר גובתה כאמור בראיות ונמצא לה חיזוק בעדותו של התובע, ביחד עם הסכמת הצדדים בדבר העניין הציבורי בפרסומים, כדי להקים לנתבע את הבסיס הנדרש להוכחת הגנת אמת הפרסום".
מעבר לנדרש מצאה השופטת כי פנטון זכאי גם להגנת תום הלב שכן "משמדובר בחוויה שהנתבע חווה באופן אישי והביא ראיות להוכחתה, ובהיעדר סתירה לגרסת הנתבע אני סבורה כי במקרה זה די בראיות שהובאו להעמיד הנתבע בבחינת מי שהאמין באמיתות דבריו".
השופטת הינדה דחתה את התביעה וחייבה את קורן לשלם לפנטון הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך 7,500 שקלים.
46159-03-19