החרדים מאז ומתמיד היו מעוררי סקרנות. כתבות, ספרים, ומחקרים רבים נעשו עליהם, וגם תעשיית הבידור הישראלית לדורותיה השתמשה לא מעט בדמויות של חרדים. עם זאת, בשונה מהעבר בו הדמויות החרדיות היו בעיקר נלעגות, כיום מחליפות אותן דמויות יותר מדויקות ורגישות לניואנסים - את קונילמל הנבער והמגמגם של שנות השישים תופסת כיום דמותו המרשימה של שולם שטיסל. אצל היוצרים כיום ניכרת ההבנה שאותנטיות היא שם המשחק.

על פניו נראה שהשינוי הזה חיובי. עבור מי שהיכרותו עם החברה החרדית מוגבלת ניתנת הזדמנות להציץ לתוך מוחם וליבם של החרדים, ולעתים אף להזדהות מסוימת עם הדמויות. ומהצד השני, השינוי הזה יכול להיתפס כשירות מעולה עבור החברה החרדית – כאשר דמות החרדי מוצגת באור אותנטי ואנושי, וכתוצאה מכך האיבה כלפי החרדים – שלרוב מונעת מהיעדר היכרות – שוככת. לכאורה, כולם אמורים להיות מרוצים.

אבל, במבט מעמיק יותר, יש בהנגשה הזאת משהו בעייתי, היא נותנת לישראלים רבים את התחושה כאילו "כעת אנחנו מכירים אותם". אך הם טועים. חרדים נתקלים לפעמים באמירות כמו "הסדרות על חרדים יוצרות היכרות טובה יותר", ומתקשים להסתיר את הגיחוך האינסטינקטיבי המתלווה אליהן. הקונספציה בה שבויים יוצרים רבים כאילו מבלי שיתבלו את הסדרות על חרדים ברומנטיקה ודרמה הלקוחות מהעולם החילוני - הצופים ישתעממו וינטשו - מביאה אותם ליצור אמנם סדרות קסומות ומלאת תובנות, אך היא גם נותנת לאנשים להתבוסס בשגיאה כי הם מכירים באמצעותן את הדעה החרדית ואת אורח חייהם השונה.

שונים הם יוצרי הסדרה "סליחה על השאלה" שהוכיחו שניתן לעשות טלוויזיה איכותית על חרדים ובהשתתפות חרדים אותנטיים ללא כל צורך "לחלן" אותם.

בפרק ששודר בשבוע שעבר בכאן 11 התייצבו חרדים וחרדיות מול המצלמה (גילוי נאות: גם אני ביניהם) והשיבו בכנות ובישירות לסדרת שאלות מרתקות וגם קשות שמסקרנות חילונים רבים. כך, בלי התערבות של מתווך חילוני או יצירת עלילה מלאכותית, נחשפו הצופים ל"רומנטיקה החרדית" בתוך מענה לשאלה "כיצד ניתן להתחתן עם מישהו שלא מכירים" ולצד זה נחשפו גם לצד הפחות סימפטי של גירושין בחברה החרדית.

את הדרמה סיפקו האמירות הלא קלות לעיכול ואולי אפילו מקוממות על היחס החרדי לצפירה בימי הזיכרון או ללימודים במוסדות התורניים בניגוד להנחיות הקורונה, כאשר לצידן נשמעה גם אמירה מפתיעה משהו של מרואיין שהודה שאילו היה חילוני סביר להניח שהיה שונא חרדים.

והקהל אהב את זה; מעל ל-300 אלף איש כבר צפו בפרק הזה, כאשר מספר הצופים ממשיך לטפס בהתמדה. ברשתות החברתיות מתנהל סביבו שיח ער בהשתתפות אלפי אנשים שחשו צורך להביע דעתם עליו.

הפרק צריך לשמש כתמרור ליתר היוצרים שאת המענה לסקרנות כלפי החרדים ניתן לספק באמצעות הפקות אותנטיות, ללא התערבות חילונית, ולזכות בתמורה לרייטינג חלומי.