"הנה מה שלא גרם לאש בהרי ירושלים: משבר האקלים". זו הכותרת היעני-פרובוקטיבית שנבחרה לטור שפירסמה הבוקר החזאית שרון וכסלר באתר כאן 11. וכסלר טועה כמובן, אבל הטעויות בטור, שתיכף נפרט אותן, הן לא הדבר הכי מעניין כאן. אמנם מפתיע שחזאית ותיקה - שאינה מכחישת אקלים קלאסית, ולא עובדת בערוצים המסחריים שבבעלות תאגידים שפעילותם גורמת למשבר האקלים - טורחת לפרסם טור כזה, אבל הסיבה לכך אינה הדבר הכי חשוב כאן.

מה שהכי חשוב ומעניין בטור של וכסלר הוא חוסר ההבנה הבסיסי שהיא מפגינה בהבדל בין מזג האוויר ואקלים, בלבול שעומד בבסיס חלק גדול מתופעת הכחשת המשבר, והכשל הלוגי שהיא מציגה.

אבל נתחיל בהתחלה: השריפה, ועל זה אין מחלוקת, לא החלה באופן טבעי אלא בידי אדם, בין אם כתוצאה מרשלנות או מהצתה מכוונת. אבל מה שהפך אותה לשריפת ענק מסוכנת שפותחת מהדורות לא קשור לאופן בו התחילה אלא למצב הסביבה, שגם הוא מעשה ידי אדם: היובש הגדול של הצמחייה והאדמה. יובש שנגרם בשל שינויי האקלים, שבין השאר משנים את פיזור הגשמים בחורף ומביאים להתחממות הולכת וגוברת בקיץ. שינויי אקלים שנגרמו ונגרמים בשל פליטת גזי חממה של תעשיות אנושיות שונות.

וכסלר, משום מה, לא הכירה את העובדה הפשוטה הזו, או חמור יותר - בחרה להתעלם ממנה. "אין ספק שאירועי הקיצון יתרבו ויקצינו, ובראשם גלי חום, בצורות ושריפות", היא כותבת, "קליפורניה, סיביר, טורקיה, יוון – כל אלה הן דוגמאות חיות שמתרחשות ממש לנגד עינינו. יחד עם זאת, אי אפשר לייחס את השריפה הקשה בהרי ירושלים, שנמשכה 52 שעות, למשבר האקלים!" (סימן הקריאה במקור).

"השבועיים האחרונים היו לגמרי רגילים לעונה", מסבירה וכסלר, "30 מעלות בירושלים זו הטמפרטורה הממוצעת לעונה. אפילו אחוזי הלחות בהרי ירושלים לא היו נמוכים בשבועיים האחרונים. מי שגר באזור הזה יודע שבקיץ תמיד הרוח קצת מתחזקת אחר הצהריים. זה היתרון של האזור הזה, שגם בקיץ בשעות הערב נעים".

שרון וכסלר מדווחת על תום השרב ב-9 באוגוסט, ועל צפי למזג אוויר חם מהממוצע

שרון וכסלר מדווחת על תום השרב ב-9 באוגוסט, ועל צפי למזג אוויר חם מהממוצע

קודם כל, הנתונים שוכסלר זורקת כלאחר יד, פשוט אינם נכונים. זה ממש מוזר כי היא עצמה דיווחה רק בשבוע שעבר על סיומו של גל חום, ועל כך שמזג האוויר צפוי להיות חם במעלה מהממוצע. כלומר, לא "שבועיים רגילים לעונה", אלא גל חום קיצוני שהסתיים שבוע לפני שפרצה השריפה, ושבוע "רגיל" של "מעלה מעל הממוצע". כאילו יש משמעות לדיבור על "רגיל" ו"ממוצע" כשממוצע הטמפרטורות מטפס בהדרגה מדי כמה שנים כבר יותר מחצי מאה.

"לא היה גל חום, הלחות לא הייתה נמוכה, היה קיץ סטנדרטי לחלוטין", כותבת וכסלר, ועל סמך הנתונים (השגויים) הללו, קובעת שהשריפה בירושלים היתה שונה לחלוטין מכל השריפות האחרות ברחבי העולם, שדווקא כן נגרמו בגלל משבר האקלים. קביעה נמהרת ולו בשל העובדה הפשוטה, שוכסלר לא מציגה שום נתונים לגבי מזג האוויר בקליפורניה, סיביר, טורקיה או יוון. אולי גם שם היה "קיץ סטנדרטי" בזמן שהשתוללו השריפות?

אבל אפילו אם וכסלר היתה טורחת לבדוק, ואפילו אם הנתונים שזרקה כלאחר יד היו נכונים, זה לא היה משנה את העובדה שהמסקנה שלה שגויה. משום שמה שמשפיע על היובש של העצים ושל הצמחיה שמתחת להם אינה הטמפרטורה בשבועיים מסויימים אלא זו שמתקיימת לאורך שבועות וחודשי הקיץ, ועוד לפני כן - כמות הגשמים ואופי הפיזור שלהם בחורף שלפני.

עצים שרופים בהרי ירושלים, 17.8.21 (צילום: יונתן זינדל)

עצים שרופים בהרי ירושלים, 17.8.21 (צילום: יונתן זינדל)

וכאן מגיע החלק המעניין: מזג אוויר אינו אקלים. זה אולי הפער הגדול ביותר שמאפשר לכל המכחישים מיניהם לנסות בכל זאת לזרוע ספק בממשיות הבלתי ניתנת להכחשה של המשבר. וכסלר מדקדקת - כאמור, בלי שום הוכחות ועם נתונים שגויים - שהשריפה אצלנו שונה מיוון, מסיביר או מקליפורניה. אבל אם היא שונה, היא שונה בהשפעה המקומית של מזג האוויר, ולא כל כך שונה במונחי אקלים. נסביר.

"מזג האוויר" מתאר את המצב המשתנה של האוויר, המים והחום באטמוספירה הקרובה לפני כדור הארץ, ומתייחס לתופעות כמו טמפרטורה, לחות, עננות ומשקעים. הוא מתייחס לטווח הקצר, שבין שעות לימים. "אקלים", לעומת זאת, מתייחס למכלול התנאים המטאורולוגיים המאפיינים אזור מסוים לאורך השנים. המונח "שינויי האקלים" מתייחס לשינויים לטווח הרחוק, בעבר ובעתיד, של עשרות ומאות שנים. ובקיצור, לקבוע שמשבר האקלים לא גרם לשריפה בירושלים משום שבמשך שבועיים היה מזג אוויר כזה או אחר, מעיד על חוסר הבנה מהו "אקלים".

אבל חוץ מהטעויות המפתיעות והבלבול בין מזג אוויר לאקלים, הטור של חזאית כאן 11 מכיל גם כשל לוגי ששווה לשים אליו לב. בסיומו של הטור היא מסבירה כי חשוב לה להדגיש שהשריפה שהשתוללה בהרי ירושלים אינה קשורה למשבר האקלים, משום שהיא חוששת שהקישור הזה יוביל לכך ששירותי הכיבוי והיערנות לא ייערכו כראוי למשבר אלא ישתמשו כתירוץ, משל היתה זו גזרה משמיים.

כבאים נלחמים בשריפת הענק בהרי ירושלים, גבעת יערים, 16.8.21 (צילום: אוליביה פיטוסי)

כן כן, כך היא כותבת: "למה אני מדגישה את זה? כי אתמול בתוכנית ערב ערב, אורי לוי ואני ראיינו יערן מקק"ל שמיד יצא בהסבר על השריפה שכלל את משבר האקלים. ורוח הדברים עלתה גם בראיונות עם גורמי כבאות והצלה לגבי השריפה הזאת. והעניין הזה מטריד. מטריד כי זה גורם לחשוב שמישהו לא עשה את עבודתו נאמנה ולא נערך כראוי, ואם זה המצב וצריך לעשות חושבים, כדי לעשות את זה עכשיו – לפני שיגיעו גלי החום הגדולים והתכופים, שיאפשרו התפתחות של שריפות שעלולות להיות קשות אף יותר".

כלומר, וכסלר מזהירה מגופים ציבוריים שלא נערכו בהתאם לסכנות השריפה המתגברות בשל שינויי האקלים, וחוששת שהכבאים ואנשי קק"ל לא מבינים את חומרת המצב ואת הצפוי בעתיד. זו אזהרה חשובה וחשש מוצדק, אבל במקום להדגיש את חומרת המשבר ואת הסכנה שבשינויי האקלים, כדי להתריע ולעודד את הרשויות להתכונן כראוי, וכסלר עושה בדיוק את ההיפך וקובעת בנחרצות שלמשבר האקלים אין קשר לשריפה. פשוט עולם הפוך.

במקום להתחכם ולחפש כותרת פרובקטיבית, מדוע וכסלר לא היתה יכולה לכתוב פשוט, ישר ולעניין, שמדינת ישראל לא ערוכה למשבר האקלים, ושהאשמת המשבר אינה יכולה לשמש כתירוץ לחפות על כשלונותיה המתמשכים? איך קרה שדווקא היא, שמדברת על המשבר בכל הזדמנות (כפי שהיא מעידה על עצמה בתחילת הטור שכתבה), לא רק מתעלמת ממנו אלה גם משתמשת בו בצורה הפוכה? באחת השורות בטור שלה כותבת וכסלר: "האם בעתיד קיים חשש אמיתי מיותר שריפות בשל ריבוי גלי החום, כן". שמישהו יספר לוכסלר: העתיד כבר כאן.