יום חג לחובבי הז'אנר. כך הגדרתי בעבר את פרסום הסקר העיתי של לשכת הפרסום הממשלתית (לפ"מ), שבוחן את הרגלי צריכת התקשורת בחברה הערבית בישראל. השנה, חייבים להודות, את מקומן של החגיגות והחגיגיות החליפו סימני שאלה ותהיות בנוגע למהימנות הסקר והנתונים שהופיעו בו.

גם מבחינת היקף החומר, התוצאה מאכזבת. עד כה התרגלנו לראות סקרים מקיפים, שמחזיקים למעלה ממאה עמודים. הסקר הנוכחי נראה קליל יותר, שלא לומר דליל יותר, ומחזיק רק 44 עמודים. ידוע כי הכמות אינה ערובה לאיכות ולעיתים דווקא העומס ועודף הנתונים מבלבל. אולם ניכר כי הסקר פשוט צומצם הפעם והוא בעיקר מצביע על המובן מאליו (הצרכנים נמצאים באינטרנט ובסאם ג'אבר הוא מלך התקשורת בחברה הערבית). מובן מאליו ואפילו מובן מדי מאליו.

נראה שבגלל הצמצום הושמט מהסקר אחד מעמודי התווך שלו: מזרח ירושלים. עד שכבר היה לנו מקור מידע כלשהו על החור השחור המכונה מזרח ירושלים, שנתונים על אודותיו כמעט ולא מגיע לאוזנינו ועינינו, גם עליו החליטו לוותר? כנראה שחלקה המזרחי של העיר הוא רק רק תערובת של סבבי אלימות ושכיות חמדה תיירותיות וקולינריות, ללא חיים אזרחיים.

את מקומה של ירושלים תפס רכיב חדש בסקר – "הערים המעורבות". לכאורה עורכי הסקר חזו את העתיד, שכן הסקר בוצע בסוף שנת 2020 והערים המעורבות עלו לראש סדר היום החדשותי כחצי שנה לאחר מכן באירועי מאי 2021. ואכן, הרכיב החדש מעניין, אבל באותה מידה הוא מעלה את התהייה: האם ניתן להתייחס לכל הערים המעורבות כמקשה אחת? האם דין נוף הגליל (נצרת עילית לשעבר) וחיפה, שנחשבות ערים פתוחות ומתקדמות, כדין לוד ורמלה, שנתפסות כערים שמרניות וסגורות?

דלת הכניסה לרדיו נאס (צילום: אורן פרסיקו)

שני שינויים גדולים עברו על תחום הרדיו בשפה הערבית בישראל בשפה הערבית. ראשית, תחנה מסחרית חדשה – רדיו א-נאס – הצטרפה לזירה. שנית, תחנת הרדיו של תאגיד השידור הישראלי עברה מתיחת פנים. בשורה התחתונה, המאזין דובר הערבית יכול לבחור בין שלוש תחנות רדיו איכותיות ומעניינות, והתוצאה ניכרת גם בסקר. אבל האם באמת המגוון והתחרות תורמים להתחזקות הרדיו? אולי סקר מעמיק יותר היה עוזר לנו לענות על השאלה. כרגע נותרנו עם הנתון לפיו רק כ-40% מהנסקרים מאזינים לתחנות הרדיו הללו.

הסקר גם מערער, בפעם המי-יודע-כמה, את הטענה הישראלית-מזרחנית הידועה לפיה "כשדוברי הערבית רוצים לדעת את האמת, הם פונים לכלי תקשורת דובר עברית". לפי הסקר, הציבור הערבי לא מעדיף תחנות דוברות עברית על פני תחנות דוברות ערבית. אגב, עוד לפי הסקר, ככל שעולה ההשכלה עולה גם מידת ההאזנה לרדיו.

עבאס צדק

לאחר היוודע תוצאות סקרי יום הבחירות האחרונות לכנסת ובמשך שעות ארוכות שהתה הרשימה הערבית המאוחדת (רע"מ) מתחת לאחוז החסימה. ברור היה לכל הסוקרים והפרשנים הפוליטיים כי רע"מ לא תעבור את אחוז החסימה ומנסור עבאס יימחק מהמפה הפוליטית. האחרון היה איתן בדעתו ולכל אורך הדרך עד לפרסום תוצאות האמת הוא קבע חד-משמעית – רע"מ תעבור את אחוז החסימה בזכות הקולות מהדרום. לטענתו, הסורקים לא יודעים לפענח נכון את האוכלוסייה הבדואית ושם נמצא מאגר הקולות שלו. מנסור עבאס צדק.

עיון בנתוני הסקר של לפ"מ מעלה את התהייה אם גם הסוקרים ששכרו אולי לא יודעים לפענח נכון את תושבי הדרום. כך למשל, 25% מנהסקרים הדרומיים דיווחו כי הם קוראים את "פנורמה", השבועון של משפחת ג'אבר היוצא לאור בטייבה שבמשולש. יותר מתושבי הצפון והערים המעורבות וקרוב מאד לאחוז הקוראים באיזור המרכז, כור מחצבתה של משפחת ג'אבר.

ראיון עם נתניהו באתר "פאנט". המראיין: בסאם ג'אבר, מו"ל האתר

בהשוואה לעיתונים האחרים הנתון אפילו מתחדד, הואיל ואת יתר העיתונים בשפה הערבית קוראים אחוזים ספורים בלבד מהנסקרים בדרום. בהתחשב בעובדה כי רוב העיתונים הם בעלי אוריינטציה גיאוגרפית מובהקת למדי ורובם כמעט ולא מגיעים פיזית לדרום, חייבים לשאול מהיכן מגיעים המספרים הללו? אם מדובר בחשיפה לאפליקציות או לאתרי החדשות של כל אחד מהעיתונים, הרי שהנתון בדבר חשיפה לגרסת הדפוס הופך ללא מהימן ולא רלוונטי.

גם בזירת הרדיו מופיע נתון מספרי שלא מסייע בהורדת הגבה: שתי תחנות הרדיו "א-שמס" ו"א-נאס" זוכות לנתוני האזנה יפים ומרשימים בדרום – 18% כל אחת. כמעט כפול ממספר המאזינים לרדיו מכאן של התאגיד, שבשידוריו משולבות תוכניות יעודיות לדרום. אולם רדיו "א-נאס" ורדיו "א-שמס" הן תחנות צפוניות, שכלל לא אמורות להיקלט דרומית לכפר קאסם.

מה הסיבה למספרים הללו? היתכן ומדובר בהאזנה לאפליקציה או לתווך אינטרנטי כלשהו כמו פייסבוק או אתר התחנה? זו בדיוק התשובה של אנשי לפ"מ בתגובה לפניית "העין השביעית". ברם בסקר עולה כי רוב מוחלט של הנסקרים (89%) מאזינים לרדיו ברכבם. אולי תושבי הדרום אוהבים לנסוע הרבה לצפון להאזין לרדיו?

שכחו אותם בבית

בדומה לרדיו, גם שידורי הטלוויזיה של התאגיד עברו מתיחת פנים והתוצאה מרשימה ואיכותית. אולם מעשה שטן, גם בתחום הטלוויזיה בולטת נוכחותו של בסאם ג'אבר, עם "הלא טי.וי". על פי הנתונים, רוב הנסקרים שצופים בטלוויזיה, צופים ב"הלא טי.וי". אם כי, שוב מופיעה הכוכבית הקטנה, בדומה לנתון שעלה בתחום הרדיו, לפיו רוב הנסקרים (כ-60%) לא צופים בתחנות שנסקרו.

בכל אופן, בשלולית הקטנה הזאת בסאם ג'אבר הוא הלווייתן. אין מנוס מהשאלה – איך הוא מצליח? כיצד הוא מותיר מאחור את שידורי התאגיד בערבית, שידורים איכותיים ומושקעים, שעולים ברמתם ואיכותם על תוצרי "הלא טי.וי"? אגב, דווקא בדרום, "הלא טי.וי" זוכה ל-0% צפייה. בדרום הערוץ הכי נצפה הוא ערוץ 24. לאללה פתרונים מהיכן הגיע הנתון הזה. היתכן והבדואים אוהבים עד כדי כך מוסיקה?

תחום הטלוויזיה בסקר לפ"מ סובל גם מכך שהוא כלל לא כולל שני שחקנים חשובים ומעניינים: הערוצים "מוסאווא" ו"אחנא טי.וי"

תחום הטלוויזיה בסקר לפ"מ סובל גם מכך שהוא כלל לא כולל שני שחקנים חשובים ומעניינים: הערוצים "מוסאווא" ו"אחנא טי.וי". בעוד הראשון הופיע בעבר בסקרי לפ"מ, הרי שהאחרון נעדר מהם מעולם. מדובר בשני ערוצי טלוויזיה שלא משדרים בפלטפורמות המקובלות: "מוסאווא" הוא ערוץ לווייני שמשודר בערוצי הלוויין הפלסטיניים ואילו "אחנא טי.וי" הוא ערוץ טלוויזיה אינטרנטי, שבנוסף מועבר בערוץ הלוויין של סוכנות הידיעות הפלסטינית מַעַן ואפליקציית wazcam (שזוכה לנתונים מרשימים בסקציית האפליקציות בסקר).

כלומר, אי אפשר לסקור את שתי התחנות הללו בטכניקות הקלאסיות המוכרות. אלא שדווקא בתחנות הללו נמצא כוח אדם איכותי ו"רעב". בעברית מדוברת: מייצרים שם תכנים אקטואליים ומעניינים. מוחמד מג'אדלה, הכוכב החדש של חדשות 12, החל את דרכו בערוץ "מוסאווא". חשיבותן נובעת מעובדה נוספת: כל אחת נחשבת כ"תחנת הבית" של אחד מהכוחות הפוליטיים המרכזיים בחברה הערבית היום; "מוסאווא" נתפסת כתחנה אוהדת לרשימה המשותפת ו"אחנא טי.וי" לתחנה של רע"מ.

טעות תהיה לפטור את שתי התחנות הללו כלא חשובות וחסרות ערך. אפילו משרד הבריאות מוצא לנכון לפרסם באופן קבוע ב"אחנא טי.וי" פרסומות למאבק בקורונה.

על פי הגדרתו, הסקר של לפ"מ אמור ללמד אותנו על הרגלי צריכת המדיה בחברה הערבית בישראל. כותביו מציינים כי הנתונים מתבססים על ראיונות פנים אל פנים, קרי, הייתה כאן הזדמנות לשיחות ארוכות ולבחינה עמוקה של הנתונים. לטעמי, ההזדמנות הזאת פוספסה. אולי הגיע הזמן להעמיק את הסקר כדי להכיר טוב יותר את החברה הערבית, ולא רק לסמן וי בקובייה – בדקנו את הרגלי הצריכה. כולם באינטרנט ובסאם ג'אבר שולטטטתתת. את שני הנתונים הללו אנחנו מכירים.