חילופי השלטון מזמינים את אהוד ברק לחולל שינוי חד ביחסן של מפלגות הקואליציה, ובראש וראשונה מפלגתו שלו, לרשות-השידור.

סוד גלוי הוא שבמוצאי יום הבחירות נמצאו בבניין הטלוויזיה אנשים שהדליפו לראשי ישראל-אחת את תוצאות המדגם של הערוץ הראשון. לאחר מכן החלה בחישה פוליטית במינוי מנהל הטלוויזיה. עובדים ברשות-השידור מספרים שח"כים ידועים מישראל-אחת כבר פונים אליהם בעניינם הנוגעים לניהול המוסד ולשיקולים מערכתיים של עיתונאיו.

את תחושת האדנות של עסקני מפלגת העבודה על רשות-השידור יש לעקור בעודה באבה. אהוד ברק זכה לתמיכת רוב הציבור משום שהבטיח לבער את קלקלות השלטון הקודם. מוטב שיכניס לפח האשפה גם את גישתו המעוותת של הליכוד לתקשורת בכלל ולעיתונאי רשות-השידור בפרט.

אפשר להצטער על כך שבתוך בנייני רשות-השידור נמצאים עדיין אנשים שרוקדים לחליליהם של הפוליטיקאים. מרגיז להיווכח שגם לאחר חמישים שנות שידור ויותר, יש בין עובדי קול-ישראל והערוץ הראשון עיתונאים שלא פיתחו תחושה מספקת של עצמאות ושל נחישות מקצועית. מהצד האחר, אין להתעלם מהסביבה שבה הם פועלים: כל שלטון אילץ אותם להסתגל לציפיותיו ולא היסס להתערב ברגל גסה בשיקולים מערכתיים ובמינויים בכירים.

ההרגל המגונה הזה חוזר על עצמו גם לאחר ה-17 במאי. עיתונאים ללא חוט שדרה ופוליטיקאים תוקפנים שוב מוצאים זה את זה ומאיימים להעכיר את השידור הציבורי בשיקולים זרים. אהוד ברק נקרא להפסיק זאת מיד.

גיליון 21, יולי 1999