בניגוד לארצות-הברית, שבה הושתק קולו המנסר של דונלד טראמפ מיד לאחר פרישתו מהבית הלבן, בנימין נתניהו מוסיף למלא את החלל בטרטוריו הצורמים. הקומפרסור לא נדם. בשבוע שעבר (21 ביולי) הפיץ סרטון היסטרי שבו קרא לממשלה להזדרז ולרכוש מיליוני מנות חיסן נוספות "כדי להציל חיים". התקשורת, משום מה, מוסיפה לשתף פעולה עם האיש שהיתל בה במשך שנים וניצל אותה להפצת שקרים וגרסאות כזב.
נתניהו לא שינה ממנהגו והוא מוסיף להפיץ בדותות באמצעות כלי התקשורת גם במעמדו הנוכחי. הוא האשים את ממשלת בנט בהתפרצות הגל הנוכחי של הקורונה וקבע שהיא "איבדה שליטה במאבק נגדה". "הדבר היחיד שיש לכם זה סלפי וציוצים", אמר נתניהו בנאום בכנסת ב-12 בחודש, "במקום להוביל ולקדם החלטות של ממש אתם יודעים לעשות דבר אחד: לצייץ ולהצטלם". כך אמר האיש שאץ לנתב"ג כדי להצטלם ליד כל משלוח של חיסונים שהגיעו ארצה (ביוזמתו המבורכת, יש להדגיש) לפני שבעה חודשים.
בהופעותיו הפומביות הראשונות כראש האופוזיציה תיאר נתניהו את ההתפרצות החדשה של הקורונה כנשורת של המגיפה הקודמת שהממשלה החדשה אינה יודעת כיצד להתמודד אתה, בעוד שבפועל היא מופע של זן חדש, התוקף את כל מדינות העולם, ומחייב גיבוש שיטות התגוננות מעודכנות.
בהיותו ראש האופוזיציה זכאי נתניהו לפתחון פה בלתי מוגבל אבל העיקרון הזה מציב לעיתונאים דילמה: האם בשם חופש הביטוי עליהם לתת יד גם להפצת שקרים וגרסאות מופרכות?
התקשורת, ברובה הגדול, מניחה לנתניהו להוסיף ולתעתע בציבור ולהיחשף לתמונת המצב הכוזבת שהוא מייצר. זה אכן מבחן מקצועי לא פשוט: בהיותו ראש האופוזיציה זכאי נתניהו לפתחון פה בלתי מוגבל אבל העיקרון הזה מציב לעיתונאים דילמה: האם בשם חופש הביטוי עליהם לתת יד גם להפצת שקרים וגרסאות מופרכות? הסוגיה הזו העסיקה את התקשורת בתקופת כהונתו האחרונה של נתניהו בראשות הממשלה וזו מצאה לה מענה חלקי בלבד (פרסום עובדות בדוקות סמוך ככל האפשר למופעיו, הצמדת תגובות לדבריו, קיצור שידוריו החיים). התנהלותו התקשורתית הבעייתית של נתניהו עולה מחדש עתה כשהוא ראש האופוזיציה.
נתניהו ראוי ליחס מחמיר מצד התקשורת: הוא רכש שם של פוליטיקאי שאין לסמוך על מילתו ושיש לבחון היטב את אמירותיו לפני שנותנים להן פומבי. הגישה הפורמליסטית הגורסת שמתפקידה של התקשורת לאפשר לכל פוליטיקאי להפיץ את מסריו, יהיו מה שיהיו, אינה צריכה לתפוס במקרה הזה: נתניהו הוא שור מועד – אדם שהתפרסם כמי שאין לסמוך על דבריו ומסיבה זו על התקשורת להתייחס אליהם בקפידה. נפח הסיקור שלו צומצם אמנם באופן משמעותי כפי שמתבקש מחילופי המשמרות בהנהגת המדינה אך הוא מוסיף למגנט אליו שימת לב תקשורתית ומה שיותר מאכזב - דבריו מובאים ללא עימותם עם העובדות.
רק עיתונאים ספורים מתייחסים לדברי נתניהו בחשדנות הראויה: עמוס הראל הזים ב"הארץ" (15.7) את ההאשמה שהטיח נתניהו בבנט כאילו הוא מקצה מים חינם לירדן וכאילו איראן זקוקה לנפט מירדן. הראל הפריך גם את טענת נתניהו (שפורסמה במאמר בולט ב"ישראל היום") לפיה ממשלת בנט מפקירה את זירת המאבק בתוכנית ההתגרענות האיראנית.
יוסי ורטר ("הארץ", 16.7) הזכיר לקוראים כי בהיותו ראש הממשלה התאמץ נתניהו מאוד לשכנע את טראמפ לכרות ברית הגנה עם ישראל שאחד מסעיפיה המרכזיים הוא התחייבות שלא להפתיע את בן הברית – הסכמה שסותרת את מתקפתו הנוכחית על בנט כאילו הוא מפקיר את ביטחון המדינה בנכונות שמנהיג הליכוד מייחס לו שלא להפתיע את הממשל האמריקאי במסגרת מאבקה של ישראל בהיערכות הגרעינית של טהרן.
אחת התופעות המשעשעות בהתנהלותו התקשורתית הנוכחית של נתניהו היא שיטת הגזור והדבק שהוא עושה בפגמים שנמצאו בו ומחיל אותם עכשיו על יריביו
אחת התופעות המשעשעות בהתנהלותו התקשורתית הנוכחית של נתניהו היא שיטת הגזור והדבק שהוא עושה בפגמים שנמצאו בו ומחיל אותם עכשיו על יריביו. בנאומו בכנסת במעמד כינון ממשלת בנט ( 13 ביוני), זעק בהתרגשות מעושה: "איך אפשר לתת אמון בידי מי שהונה את בוחריו בהונאה שכמוה לא ראינו בתולדות המדינה... אתם הכנסתם את ישראל לסחרור פוליטי של דורות".
באותו נאום תקף גם את החוק הנורבגי, שבו אכן עושה ממשלת בנט שימוש ניכר, כשהוא מציג אותו כתעלול אנטי דמוקרטי – בעוד שהוא עצמו הגה במנגנון הזה כאשר חתר להקים ממשלה. בבנט הטיח: "אתה מוכן לעשות הכל, אבל הכל, כדי להיות ראש ממשלה עם שבעה מנדטים" (מסיבת עיתונאים 21 באפריל). מיקי זוהר, לשונו הארוכה של מנהיג הליכוד, תקף את ראשי הקואליציה החדשה: "בנט פועל ממניע אופורטוניסטי להיות ראש ממשלה בכל מצב, וסער פועל מתוך נקמנות אישית, ילדותית וקטנונית" (ראיון ל"סרוגים", 7.6).
כך מדבר מי שהפר את הסכם הרוטציה עם בני גנץ; שהכניס את ישראל לסחרור פוליטי ממושך בגלל סירובו לקבל את הכרעת הבוחר שלא נתן לו את הרוב הדרוש להקים ממשלה; שגילה נכונות להסכים לכל קומבינה פרלמנטרית הזויה ובלבד שיישאר בשלטון; שנצמד לבלפור כמו לסם; ושכרה לעצמו קבר פוליטי (היריבות עם גדעון סער) אך ורק בגלל שהונע מנקמנות אישית קטנונית.
מפליא להיווכח עד כמה חסר מעוף המסע התקשורתי שניהל עד כה נתניהו נגד הממשלה וראשה. בשבוע שעבר גילה יצירתיות: הוא פרסם סרטון שבו דיווח על מהלך שביצע מאחורי גבו של בנט: הוא צילצל למנכ"ל פייזר, אלברט בורלא , "ידידי", ולמנכ"ל מודרנה, סטפן בנסל, ומהם למד שניתן לשנע מיד מיליוני מנות חיסון לישראל.
בנימין נתניהו מקבל חיסון קורונה, 9.1.21 (צילום: מרים אלסטר)
מתי אדם מגדיר את זולתו כ"ידיד"? בדרך כלל, כאשר מתפתחת ביחסיהם מידה של אינטימיות. זה קורה, על פי רוב, כתוצאה מהיכרות אישית מתמשכת. נתניהו לא נפגש מעולם עם בורלא. הוא ניהל אתו כשלושים שיחות טלפוניות (ועל כך הוא ראוי לשבח והוקרה) שעילתן ואופיין ציבורי-עסקי: רכישת מנות חיסון ושינוען ארצה במהירות המרבית האפשרית. לא שמענו שגם בורלא מכנה אותו "ידידי" (הוא דווקא הגדיר אותו "אובססיבי"). נתניהו נוקט במינוח הזה כדי לטעת את הרושם שהוא ניחן ביכולות יוצאות דופן בניהול יחסים בינאישיים, שיש לו יתרון מובהק על פני בנט בתחזוק הקשר עם חברת פייזר, שהוא אדם רב יוקרה גם בהיותו ראש האופוזיציה.
יוזמתו זו של נתניהו היא חידוש בזירה הפוליטית הישראלית וראוי לתת עליה את הדעת. רק לפני חודשיים קרא להנהגת שיטת בחירות אישיות לראשות הממשלה ולשינוי אופי המשטר בנוסח הדגם האמריקאי. עכשיו הוא מבצע תפנית חדה ופועל במתכונת השיטה הפרלמנטרית הבריטית המכילה את מעמדה של ממשלת הצללים. אלא שבניגוד למזג הבריטי הג'נטלמני המכיר בזכותה של האופוזיציה לכונן ממשלה חילופית ערטילאית, העוקבת אחר תפקוד הממשלה המכהנת ומגישה מדי פעם תוכניות פעולה חילופיות לזו שמקדמת הממשלה, נתניהו פולש ברגל גסה למרחב פעולתה של ממשלת בנט ומסכן בדרך זו את תקינות תפקודה.
לאופוזיציה הישראלית לדורותיה לא היתה מעולם החוצפה להתייצב מול בני שיחה הבינלאומיים של הממשלה המכהנת ולנהל אתם שיג ושיח מעשי ולבוא לציבור בזמן אמת ולהציג לו, על סמך המו"מ החשאי הזה, הצעות פעולה חלופיות. הפרקטיקה הזו היא מרשם לטרפוד מהלכיה של הממשלה. ראוי, לפיכך, שהתקשורת תעמיד את נתניהו במקומו, תדווח על מהלכיו הבלתי לגיטימיים כעל קוריוז, במקום לרדוף אחר הסקופ הגלום כביכול בשיחות שניהל עם מנהלי שתי חברות התרופות הענקיות.