הפיגוע בדולפינריום והאסון באולמי ורסאי המחישו מחדש את הבעייתיות של השידורים החיים בטלוויזיה. שוב עלו על המרקע מראות קשים שהיתה בהם פגיעה בצנעת הפרט, ושוב התעוררה שאלה עד כמה נוכחות הצלמים והשדרים מעצימה אירועים, אם לא יוצרת אותם ממש. מנגד הודגם פעם נוספת כוחם של המצלמה והמיקרופון להעביר לכל בית תיעוד מדויק ומיידי של אירועים בעלי חשיבות ממדרגה ראשונה.

"העין השביעית" ייחד בעבר מקום לא מבוטל לפרקטיקה של השידורים החיים ולשאלות שהיא מעוררת. לאחר פיגועי ההתאבדות המזעזעים של פברואר-מרץ 96’ הופיעו בכתב-עת זה כמה וכמה מאמרים שתקפו את האופן שבו סיקרו הערוץ הראשון והערוץ השני את הפיגועים ההם. גם בעיתונות היומית ניתן, פה ושם, ביטוי לדילמות שמעוררים שידורים חיים בתקופת חירום. בין השאר נשמעו אז קולות שקראו לכלי התקשורת להפעיל צנזורה עצמית, לא רק כדי להתחשב בכבודם של ההרוגים והפצועים אלא גם כדי לגונן על המורל הלאומי ולא לשחק לידיו של האויב.

מאז הופקו לקחים: השידורים החיים של האסונות והפיגועים האחרונים מצביעים, בדרך-כלל, על מגמה של ריסון בהצגת התמונות הקשות ועל מאמץ להתחשב בפרטיותם של הנפגעים. ובכל זאת, גם בשבועות האחרונים חזרה על עצמה התנהגות מקוממת של ערוצי החדשות בקטעים מסוימים של שידור המאורעות, שכמו לפני חמש שנים היתה, בעיקר, תולדה של תחרות פרועה, בהלתנות ורדיפה אחר ליבוי יצרים. השידורים החיים מהדולפינריום ומהבניין שקרס בשכונת תלפיות בירושלים היו ארוכים ללא צורך אמיתי ומוחזרו בהם ללא הצדקה קטעי תמונות מזעזעים רק כדי למלא זמן שידור הנפח השידורי שניתן להפגנה מול משרד הביטחון והסיקור הצמוד של ההתפרעות מול מסגד חסן בק יצרו, למעשה, את האירועים יותר מאשר שיקפו אותם. העורכים שהחליטו על מתכונת השידורים החיים במקרים האלה לא פעלו מתוך שיקול ענייני אלא הושפעו, במידה רבה, מהתנהגותם של מתחריהם. כך הפך החשש מפני החלטותיו של היריב המקצועי לגבי אופי הסיקור והיקפו לנבואה שהגשימה את עצמה, בלי שמישהו מהאחראים על החדשות בשני הערוצים יתעשת ויפסיק את המירוץ הנואל אחר תשומת לב הצופה, שממילא כבר שכב לישון.

תקופות של מצבי חירום, כמו זו הנוכחית, מעלות על פני השטח דילמות אתיות ומקצועיות לא פשוטות: האם ועד כמה מוצדק להתחשב במה שמוגדר אינטרס לאומי, האם ועד כמה יש לצפות מהתקשורת להפעיל צנזורה עצמית, כיצד נשמרת התקשורת לבל תאבד את צלמה המקצועי בתנאים של התלכדות לאומית, האם היא ודעת לא ליפול לפח הדמוניזציה העיוורת של האויב, כיצד היא מתנערת מהשפעות אידיאולוגיות פנים-ישראליות וכיצד היא שולטת על מהימנות הדיווחים שמקורם ברשות-הפלסטינית?

התקשורת האמריקאית ייחסה לשידורים החיים שהביאה ממלחמת וייטנם תפקיד מפתח בתהליך קבלת החלטות של הממשל שהוביל לסיומה. בדיעבד הוכיחו מחקרים כי היא התקשטה בנוצות לא לה. צריך לקוות שתפקודה של העיתונות הישראלית בחודשים אלה יעמוד בכבוד במחקרי העתיד של מדעני המדינה.

גיליון 33, יולי 2001