במבט ראשון הכותרת למאמר של מירב ארלוזורוב ב"דה-מרקר" נראית כה מופרכת שכלל אינה שווה התייחסות: "יקר לכם מדי לקנות דירה? תתחילו לשלם יותר ארנונה למגורים". קוראת חדת עין נזכרה מיד במאמר דומה של אותה מחברת, שבו הציעה להדביק את כולם כדי למנוע מגיפה: "שהילדים יידבקו מיד, ושידביקו גם את האחים ואת ההורים". לאחרים, הזכירה הכותרת של ארלוזורוב את טיעוני הטייקונים והשטייניץ שלהם למען מחירי גז גבוהים: אם תשלמו מחיר גז גבוה - תרוויחו כי המס "יחזור לציבור".
בהצעות הכלכליות הללו של ארלוזורוב, עובר כחוט השני רעיון קבוע: הציבור מטומטם ולכן הציבור משלם - אך הכל לטובה כי התשלום חוזר למטומטמים. ידוע לכל, עוד מימי מנחם מנדל גיבורו של שלום עליכם, כי זו הסיבה שיש בכל זוג מכנסיים שני כיסים. מדוע, תהה מנחם מנדל, שנעביר כסף ישירות מכיס אחד למשנהו, אם אנו יכולים לתת אותו תחילה לטייקון או לעירייה, שבטוב ליבם ויעילותם הידועה הם אלו שיעבירו את כספנו שלנו לכיס השני. אחרי שישאירו אצלם עמלה זעומה כמובן.
טיעון זה היה יכול להישאר עוד מאמר מופרך של מירב ארלוזורוב, אלמלא הפך שבועיים לאחר פירסומו למדיניות הרשמית של שר האוצר החדש אביגדור ליברמן. אין ספק שארלוזורוב מוכיחה כאן יכולת אדפטציה ולוליינות מרשימה: מלהיות הגיטרה המלווה את טיעוני שטייניץ, לשופר המבשר את הגעתו של המשיח ליברמן.
מירב ארלוזורוב (צילום מסך)
ארלוזורוב וליברמן, בתיאום מופלא, משל היו פרד אסטר הרוקד סטפס עם ג'ינג'ר רוג'רס, מציעים כי האזרחים ישלמו יותר כסף לעירייה ולרשויות המקומיות (שהן כידוע מופת להתנהלות נקייה ונטולת כל שחיתות) ומן הצד השני יוענקו הנחות מפליגות בארנונה לחברות הגדולות והמונופולים במשק. וכך, לפי שיטת ליברמן, ייפתר "משבר הדיור". זה מה שיפה: הממשלות מתחלפות אבל הדאגה לאזרח נותרת תמיד בראש.
הטיעונים המופרכים של הצמד ארלוזורוב וליברמן היו צריכים להילמד בבית הספר לעבודה על הציבור, וצייצנים בטוויטר כבר עמדו למרוט שערות ראשיהם כדי להתמודד עם ההטעיות של הצמד - אלא שאז, במפתיע, קרתה לנו ישועה גדולה ממקום לא צפוי: כבר באותו יום שבו התפרסם מאמרה של ארלוזורוב על מדיניותו החדשה של ליברמן, רואיין בפודקאסט הנפלא של "דה-מרקר" ראש עיריית הוד השרון אמיר כוכבי אשר הפתיע את המראיינים איתן אבריאל וסמי פרץ באמירה המדויקת: "העלאת הארנונה למגורים והורדתה למשרדים לא תוסיף אף דירה".
180 אלף דירות ריקות
אך לפני שנאזין לכוכבי (בכלל פודקאסטים הם דבר מומלץ) צריך לצלול לבסיס הטיעון של ארלוזורוב וליברמן: ההתייחסות ל"משבר הדיור" כבעיה של מחסור בדירות בישראל. זוהי הטעייה קלאסית אשר בה משתמשים גם הקבלנים הגדולים: דורשים מהמדינה "לשחרר קרקעות", לאחר שהעבירו את הקרקע מידי המדינה (זה אנחנו. האזרחים) דוגרים עליה עד להגדלת זכויות הדיור (זכויות שאנו האזרחים מעניקים לקבלן), מה שכמובן נעשה תוך הסתייעות במאעכרים ושחיתות (כל קשר לדמויות עבר במפלגתו של שר האוצר הינו פרי דמיונם של הקוראים), ואז ומוכרים את הקרקע ברווח לקבלן הבא, שמתחיל את הסיפור מחדש.
אם מירב ארלוזורוב בכל זאת סבורה שחסרות במדינה דירות, היא יכולה לבדוק את נתוני הלמ"ס על דירות ריקות - כ-180 אלף דירות ריקות ששקולות לכארבע שנות בנייה תמימות. ואם עדיין היא חושבת שהבעיה היא שלא בונים מספיק מהר - הנה הצעה רצינית להחשת קצב הבנייה: להטיל מס שווי קרקע המבוסס על רעיונותיו של הכלכלן הנרי ג'ורג, אותם הציג גיא רולניק במאמרו "בועת הנדל"ן של לפיד - מכונה ליצור עבדים".
דירות ריקות בישראל (מקור: נתוני הלמ"ס, עיבוד: אלדד סיטבון)
לפי שיטת הנרי ג'ורג צריך למנוע החזקת קרקע מבלי שבונים עליה, ולא לאפשר לאי בנייה לייצר רווח לקבלן. אם על כל קבלן המחזיק בקרקע פרטית מאושרת לבנייה, שאינו מסיים את הבנייה תוך זמן סביר, יוטל מס שנתי של 10% מערך הקרקע - נראה את הקבלנים מסיימים את הבנייה תוך שלוש-ארבע שנים במקום 12 כיום.
אבל אם אין מחסור בדירות - מה גורם למשבר? המשבר הוא משבר של מחירי הדירות, לא של מחסור בהן. ועליות המחירים נובעות מכך שמשקיעים יוצרים עודף ביקוש, מתחרים בזוגות הזקוקים לדיור והללו נאלצים לשכור את אותן הדירות מדי אותם משקיעים. אם האוצר ובנק ישראל היו מסלקים מהשוק את המשקיעים - למשל: מיסוי דירה שלישית; איסור על מתן משכנתא לדירות להשקעה; מיסוי דירות להשקעה שעומדות ריקות - המשבר היה נעלם בבת אחת: הדירות העודפות והריקות היו יוצאות לשוק במחירים אטרקטיבים, כי המשקיע היה מעדיף למכור או להשכיר - העיקר שלא לשלם עליהן כל שנה מיסוי כבד בגלל היותן ריקות.