המאבק על הקמת ועדת חקירה ממלכתית לבירור "תיק 3000", הידוע גם כפרשת הצוללות וכלי השיט, נמשך כבר חודשים ארוכים. עד כה הוא לא הניב פירות, אף שלוקחים בו חלק גורמים חברתיים, פוליטיים ותקשורתיים.

לוז הפרשה טמון בהיבט הבטחוני שלה: יש הטוענים שהיא מהפרשיות הבטחוניות החמורות בתולדות המדינה, אם לא החמורה שבהן. היבט אחר שקשור בה הוא פוליטי בטבעו, והוא למעשה נגזרת מוויכוח ציבורי נוקב על טוהר המידות של ראש הממשלה לשעבר, בנימין נתניהו, ומקורביו. דווקא משום כך ראוי שמי שדורשים את הקמתה של ועדת חקירה ממלכתית לא ישגו באשליות לגבי יכולתה של ועדה כזאת לפשר בין הניצים.

אדרבא, מקיפה, נשכנית וחסרת פניות ככל שתהיה, חקירה ממלכתית עשויה להשאיר את הדיון הציבורי על הפרשה בנקודת ההתחלה שלו, או אף להחמיר את הקיטוב הציבורי שמאפיין אותו. לוועדת חקירה ממלכתית אכן יש כלים לקיים חקירה מעמיקה ולברר עובדות שקשורות בנושאים סבוכים. מי שחותר להקמת ועדה ממלכתית לחקר "תיק 3000" בשם הקריאה לחשיפת האמת, תהא אשר תהא, עשוי אפוא לקצור פירות.

הדברים אמורים בעיקר לאור כך שנתניהו הוחרג מכתבי האישום שהוגשו בפרשה. הדעת נותנת שלצורך מיצוי העדויות, ועדת חקירה תזמן לעדות גם אותו, שכן יש לו לכאורה יכולת לשפוך אור על שורה של שאלות ליבה בפרשה. למשל, השאלות האלה: מה היו המניעים שעמדו ברקע ההחלטה לרכוש מתאגיד תיסנקרופ כלי שיט יקרים חרף התנגדותם של גורמים בצה"ל? האם הסכם הרכש כלל ויתור על אינטרסים בטחוניים של ישראל (אגב האישור למכירת צוללות מתקדמות למצרים)? כיצד ועל-ידי מי התקבלה ההחלטה לרכוש צוללת שישית לחיל הים?

היריעה שוועדת חקירה ממלכתית תציג בפני הציבור עשויה אפוא להיות רחבה ומקיפה יותר מזו שיציג בית-המשפט. הסיבה לכך נעוצה בכך שבית-המשפט מראש לא נדרש ללבן את הפרשה באופן כללי, כי אם לבוא חשבון עם שורת נאשמים שלכאורה קשורים אליה.

בנוסף, ועדת חקירה תוכל ללבן ספיחים של הפרשה, דוגמת ההחלטה השנויה במחלוקת של פרקליט המדינה שלא להגיש כתב אישום נגד נתניהו או אפילו לחקור אותו. ייתכן שהפרטים שהיא תחשוף אף ישנו את התמונה העגומה שמצטיירת בתקשורת בחודשים האחרונים.

לוועדה ממלכתית אין בהכרח את הכלים ליישב את המחלוקת הפוליטית שמרחפת מעל הנושא, והיא אף יכולה להחריף אותה

מכל מקום, מפרסומים על "תיק 3000" מתקבל הרושם שהפרשה כוללת מאפיינים שיקשו על ועדת חקירה לגבש נרטיב מוסכם לגביה. במלים אחרות, לוועדה ממלכתית אין בהכרח את הכלים ליישב את המחלוקת הפוליטית שמרחפת מעל הנושא, והיא אף יכולה להחריף אותה. בבסיס מסקנה זו ניצבים שני גורמים מרכזיים. הראשון קשור באופיה הבטחוני של הפרשה. השני נוגע למתח המובנה שיווצר כשהחקירה הממלכתית תתנהל במקביל לערוץ הפלילי.

פרטים שהתפרסמו על "תיק 3000" יוצרים את הרושם ששורשיו נטועים ב"קודש הקודשים" של מערכת הביטחון. מעבר לכך שצוללות הן כלי נשק בעל יכולות אסטרטגיות, העסקאות הסבוכות לרכישתן קשורות לשיקולים צבאיים, מדיניים וכלכליים ששמורים לבעלי תפקידים מעטים, בעלי סיווג בטחוני גבוה. לפיכך, יש להניח שוועדת חקירה ממלכתית לחקר הפרשה תיאלץ לנצל את זכותה החוקית שלא לפרסם ברבים חומרי חקירה רגישים – בכלל זה מסמכים, פרוטוקולים ומסקנות – בנימוק של שמירה על בטחון המדינה.

בנוסף, הוועדה תיאלץ לקיים דיונים שונים מאחורי דלתיים סגורות. דפוס פעולה זה, מוצדק ככל שיהיה, יחליש את עקרון הפומביות, שהוא אחד המאפיינים הבסיסיים של חקירה ממלכתית. זה המקום לציין שמטרת העל של חקירה מסוג זה היא להשיב את אמון הציבור ברשות המבצעת ולשים קץ למחלוקת ציבורית נוקבת. מצב עניינים זה מחייב שהצדק לא סתם ייעשה במחשכים, אלא שהאמת תיחשף לאור השמש בצורה המקיפה ביותר האפשרית.

נסיון העבר מלמד שוועדות חקירה ממלכתיות שניצלו את זכותן לשמור על סודיות במידה כזו או אחרת בעצם יצקו שמן על ויכוחים ציבוריים נוקבים. לחלופין, הן פתחו פתח לסילופים ושמועות שבינן ובין דו"ח החקירה אין ולא כלום.

דוגמה בולטת לעניין זה היא "ועדת לנדוי" לעניין שיטות החקירה של השב"כ, שהוקמה ב-1987. הדו"ח שפרסמה "ועדת לנדוי" כלל נספח חסוי שהגדיר לחוקרי השירות כיצד מותר ואסור להם לפעול. הנספח התיר להם להפעיל לחץ פיזי מתון על נחקרים. הוועדה ספגה ביקורת ציבורית ומשפטית נוקבת: אמרו עליה שהיא העניקה לשב"כ היתר משפטי לענות נחקרים, זאת למרות שלשיטתם של חברי הוועדה, ההנחיות נועדו למנוע שימוש לרעה בסמכות ולקבוע גבולות לכוח שמותר לחוקרים להפעיל על חשודים בטרור.

לענייננו חשוב לזכור שהחיסיון שהוטל על החומר לא אִפשר לשב"כ או לחברי הוועדה להזים את המיתוס שדבק בדו"ח שלא בצדק. כך קרה שלא רק שהדו"ח לא השקיט את הדיון הנוקב בדבר חקירות השב"כ, קרי אותו דיון שמראש הוביל להקמת הוועדה, אלא אף העצים אותו. בהחלט ייתכן שוועדת חקירה בעניין "תיק 3000" תיקלע לאותה מלכודת בדיוק.

גורם נוסף שעלול להיות לרועץ לוועדה כזו הוא קיומו של הליך פלילי שכבר החל. הקריאות להקמת ועדת חקירה ממלכתית מסתמכות, בין היתר, על ההחלטה לא להגיש כתב אישום נגד נתניהו. דוגמה לכך היא עצומה של התנועה לאיכות השלטון, שבה נטען כי "הגיע הזמן לחשוף את הקשר של ראש הממשלה לשעבר בנימין נתניהו לפרשה, שבאופן תמוה ביותר הוכרז כבר בשלב מוקדם מאוד של החקירה שהוא 'לא חשוד' – למרות שאחר-כך נחשפנו לפרטים רבים שמשנים את התמונה [...] איך יכול להיות שנתניהו מוסר גרסאות סותרות ועדיין לא נחקר? [...] למה נתניהו הטעה לכאורה את משרד מבקר המדינה?".

על שאלות אלה מתווספות, כאמור, שאלות בוערות ונוקבות שנוגעות לנתניהו באופן ישיר. המסקנה המתבקשת היא שלא ניתן להפריד בין הקריאה להקמת ועדת חקירה ממלכתית ובין מעורבותו לכאורה של נתניהו בפרשה.

הפגנה בקריאה לחקירת פרשת הצוללות, ירושלים, יולי 2020 (צילום: יונתן זינדל)

ראוי להוסיף כאן שחרף היותה של ועדת חקירה ממלכתית גוף מעין שיפוטי בעל סמכות להגיש המלצות אישיות לגבי נחקרים, הוועדה פטורה מדיני הראיות שחלים על בית-המשפט. זאת ועוד, בניגוד לבית-המשפט, שמחויב לבחון אך ורק את הראיות שמוצגות בפניו בבואו להוכיח או להזים כתב אישום, לוועדת חקירה ממלכתית כלל לא מוגש כתב אישום שכזה.

בקיצור, החוק מעניק לוועדת חקירה חופש פעולה גדול בהרבה מזה של בית-המשפט. מצב עניינים זה עשוי להוביל לכך שנתניהו, שהוחרג מהערוץ הפלילי, יימצא "אשם" על-ידי ועדת החקירה הממלכתית. המדינה תוצג אפוא כמי שמדברת ביותר מקול אחד, מצב שכמובן לא יאפשר לסתום את הגולל על הפרשה.

מבחינה ציבורית עשויות להיות לכך תוצאות עגומות שיביכו את גורמי אכיפת החוק בארץ. אלה כבר נתונים תחת מתקפה בגין החלטתם לפטור את נתניהו ממשפט בעניין הפרשה מכאן, או לחלופין להעמידו לדין באשמות אחרות משם.

גורמים בכירים הגדירו את "תיק 3000" כפרשה בטחונית חמורה מאין כמותה. מאחר שכך, היא ראויה ואף מחייבת בירור מעמיק ונוקב ללא משוא פנים. במצב העניינים הקיים, ייתכן שאין מנוס מהקמת ועדת חקירה ממלכתית לליבון הפרשה. עם זאת, מוטב לקחת בחשבון את גבולות הכוח של חקירה מסוג זה, שעשויה לחשוף את האמת אך גם להעמיק את המחלוקת.

הדברים אמורים הן לגבי ועדה שתוסמך לחקור עניינים שקשורים (שוב לכאורה) באופן ישיר להתנהלותו של נתניהו, והן לוועדה שהמנדט שלה יסיט עניינים אלה לקרן זווית, קרי ימקד את החקירה בנושאים מערכתיים דוגמת דרכי קבלת החלטות ומגעים עסקיים ומדיניים.

ד"ר נדב מולצ'דסקי הוא היסטוריון שעוסק בהיסטוריה ישראלית ובעבודתן של ועדות חקירה