שבע דקות ו-36 שניות נמשך סרטון הבחירות הראשון שהעלה ח"כ ד"ר מנסור עבאס לרשת, כראש רשימה עצמאית שמתמודדת בבחירות הקרובות לכנסת. שבע דקות ו-36 שניות! תופעה נדירה בימים שבהם פוליטיקאים מתחרים מי יעלה סרטונים מוצלחים יותר לטיקטוק, סרטונים שבהם יצליחו להראות ב-15 שניות עד כמה הם מגניבים ומחוברים לסצינה.
ברם, יתכן שכאן טמונה השורה התחתונה שהאיש ומפלגתו רוצים להעביר: אנחנו שמרנים! אמנם כבר סיסמת הבחירות של רע"ם מצהירה על כך: "הרשימה הערבית המאוחדת – קול מציאותי, משפיע ושמרן", אולם העובדה שכך בחר עבאס להציג את עצמו בפועל אומרת: "אני איש של פעם", הלכה למעשה.
עבור מי שעוקבים בחודשים האחרונים אחר ראיונותיו של עבאס ויתר חברי רע"מ, הסרטון לא מחדש הרבה. לא מתגלים בו דברים שלא ידענו ולא נחשפות בו עמדות לא מוכרות. למרות זאת מדובר במסמך פוליטי חשוב. בצורה נינוחה, שקולה וללא פאתוס, נפרש בפנינו הרציונל לאחד המהלכים המעניינים בפוליטיקה הערבית בישראל.
לכל אורך הסרטון עבאס נמנע מלדבר על שיח לאומי ומתמקד בשיח מקומי. המילה המרכזית ששבה ומופיעה היא "החברה הערבית" ואילו המונח "פלסטיני" לא נשמע כלל
לפני רבע מאה החליטה התנועה האסלאמית להתמודד בבחירות לכנסת, מהלך שהוביל להתפרקותה לשני פלגים - הצפוני, שהחרים את המהלך וב-2015 אף הוצא מחוץ לחוק, והדרומי. כעת הגיעה התנועה לשלב חדש עם פרישתה מהרשימה-המשותפת, מסגרת הגג של כלל המפלגות הערביות במערכות הבחירות האחרונות, והחלטתה להתמודד לראשונה בתולדותיה באופן עצמאי בבחירות לכנסת.
די אם נשים לב למילים שפותחות את הסרטון: "התנועה האסלאמית קיבלה החלטה..." כלומר, זאת לא עוד מפלגה קיקיונית או פוליטיקאי שמחפש כותרות, זאת "התנועה האסלאמית", אבן בחומת החברה הערבית בישראל.
עבאס מסביר בסרטון כי המפלגות הערביות לאורך השנים חזרו על אותה טעות – חבירה אוטומטית לשמאל הישראלי. כתוצאה מכך הן הוצבו תדיר בעמדת נחיתות. נקודת מוצא חלשה זו הובילה להתעלמות מהן ובהמשך לכישלון החברה הערבית לטפל בבעיותיה. לשיטתו, על מנת לצאת מעמדת הקורבן ולהעצים את כוחה, על ההנהגה הפוליטית הערבית לבחור בדרך פוליטית חדשה ושונה.
בבסיסה של הדרך החדשה צריכה להיות ההכרה שבכל הנוגע לחברה הערבית בישראל אין הבדל גדול בין השמאל לימין; שניהם גזעניים כלפיה באותה המידה. לפיכך השחרור מההתקרבנות יגיע רק כשתופסק השותפות הטבעית עם השמאל. במילותיו הוא "מי שיפנה אלינו, יתן לנו את זכויותינו ויתנהג איתנו באופן חיובי שמכבד אותנו, את זהותנו ואת מקומנו במדינה - נפעל יחד איתו".
הדרך החדשה של עבאס לא מתבססת על הזהות הערבית-לאומית אלא נשענת על מסגרת הזהות הערבית-מסורתית. כמקובל בסוגת סרטוני התעמולה, הרגש לא נותר בחוץ. הוא בא לידי ביטוי באזכור המסורת – החיים הפשוטים, כור מחצבתך, בית אבא (שמצולם עובד בחנות המכולת שלו, אוחז בעט. איש של פעם, כבר אמרנו?) ואמא (בסרטון הוא נראה נושק לידיה של אימו).
מנסור עבאס, יו"ר רע"מ, בתשדיר בחירות למפלגה, מרץ 2021
בניגוד למקובל בסרטוני תעמולת בחירות של המפלגות הערביות, בסרטון זה לא נמצא סמלים לאומיים פלסטיניים; המוסיקה המלווה אותו לא מתבססת על מקצבים פלסטיניים או נשענת על שירים לאומיים מוכרים; אין תמונות עוצרות נשימה של נופי המולדת; לא נראה את דגל פלסטין או הצבעים הפלסטיניים (אדום-שחור-לבן-ירוק); הכאפייה היחידה שמבליחה במקרה היא בצבעי אדום-לבן (הכאפייה הירדנית/בדואית) ולא בצבעי שחור-לבן (הכאפייה הערבית-פלסטינית); המסגד שמופיע בו הוא מסגד גנרי, דומה לרבים ביישובים ערביים במדינה, ולא "המסגדים הלאומיים" כיפת הסלע או אל-אקצא.
לכל אורך הסרטון עבאס נמנע מלדבר על שיח לאומי ומתמקד בשיח מקומי. המילה המרכזית ששבה ומופיעה היא "החברה הערבית" ואילו המונח "פלסטיני" לא נשמע כלל. קרי, מסגרת הפעילות שלו מקומית ומצומצמת.
אפשר לבקר את ד"ר מנסור עבאס, ללגלג על תמימותו, על עובדת היותו מיושן, אבל האיש העלה בסרטון משנה סדורה, פחות או יותר, ובמרכזה תביעה לשינוי חשיבתי וליצירת סדר יום חדש. איך קוראים לזה? מצע בחירות. אידיאולוגיה.
שובו של הכבוד
נתניהו בתשדיר תעמולה של הרשימה-המשותפת, מרץ 2021
לפני שש שנים הלנתי כאן על השימוש שעשתה מפלגת המחנה הציוני (זוכרים?) במילה "כבוד", כשפנתה לבוחר דובר הערבית בשפתו. במערכת הבחירות הנוכחית הגיע ה"כבוד" לתעמולת הבחירות של המפלגות הערביות עצמן. כפי שציינתי לעיל, עבאס הזכיר את הדרישה לכבד את עמדותיו. יריבתו הגדולה, הרשימה-המשותפת, לקחה את הכבוד צעד קדימה והציבה את המילה בסיסמת הבחירות שלה: "הרשימה-המשותפת – כבוד וזכויות". אולי כדי לרמוז שלהם יש כבוד, בניגוד ליריבם שלא שולל שיתוף פעולה עם הימין בכנסת.
סרטוני התעמולה הראשונים של הרשימה-המשותפת מעידים שכל מעייניה נתונים להתנגחות עם עבאס. איחוד המפלגות הערביות בחר לפתוח בסדרת סרטונים קצרים וקצביים, אנטי-תזה לסרטון של עבאס, תחת הכותרת "על מי אתם עובדים?" (على مين؟). במרכזם ביקורת על נתניהו שמנסה לזכות בקולות בחברה הערבית.
בסרטונים מזכירים כי בתקופת שלטונו פשתה האלימות בחברה הערבית; כי הוא משתף פעולה עם בן-גביר; שאחרי שסיים להונות את הפוליטיקאים היהודים הוא רוצה להונות את הערבים. בכל הסרטונים עולה השאלה על איזו דרך חדשה בדיוק מדבר עבאס, ולמרות שעבאס כלל אינו מוזכר בשמו בסרטונים, קשה שלא להגיע למסקנה כי הוא מי שקבע את מסגרת השיח של מערכת הבחירות בחברה הערבית. בשלב זה הרשימה-המשותפת מסרבת לענות לטענותיו או להתמודד איתן, אלא מסתפקת בהצטרפות למחנה "רק לא ביבי".