הלל הזקן הציע, בין היתר, את הכלל של "ואהבת לרעך כמוך". כלל זה הוא הבסיס לפרגון הדדי הקיים בכל התחומים בחיינו הציבוריים, וכמובן גם התשתית הרעיונית לשמחה שאין גדולה ממנה, השמחה לאיד. כאשר נשקלה ההצעה לשלול מהעיתונאי שמואל שניצר את פרס ישראל דנו הכל ובהרחבה במאמרו נגד עולי הפלשמורה, אשר די היה בו כידוע לפסול אותו מלקבל את הפרס. הגדיל לעשות אהוד אשרי ("הארץ", 11.4.97) בעמוד הראשון של עיתונו, כאשר כתב כי שניצר "קרא בעבר לכפות הגבלת הילודה בקרב הערבים בישראל". המאמר של שניצר פורסם ב"מעריב" שלושים שנה קודם לרשימתו נגד עולי הפלשמורה. הנה נמצא כי חוק ההתיישנות אינו חל על מלים או על דעות.

איור: עמוס אלנבוגן

איור: עמוס אלנבוגן

▪ ▪ ▪

במוסף "סוף שבוע" של "מעריב" (18.4.97) ממיין משה זונדר, שליח העיתון שחזר מהודו, את טיפוסי הישראלים הנפוצים ביותר בתת-היבשת שעימם נפגש בטיולו. הוא מוצא בהם את "המחפש", "הדתי", "ההרפתקן", "התפרן", "האופנוען", "המסטול" וכיו"ב. בין עשרים הטיפוסים המעניינים שהוא מתאר, בהרבה חן, אין אף לא מטיילת אחת. והלוא מן המפורסמות הוא שתת-היבשת משופעת בבנות ישראל כשרות.

▪ ▪ ▪

כמו כדי לפצות אותנו על חסרונן של "טיפוסי מטיילות" בהודו מפרסם "כל העיר" (23.5.97) את "הדירוג המלא של הנשים הנחשקות ביותר בקהילה הלסבית פמיניסטית (קל"ף) בישראל". הרשימה המגוונת כוללת עשר נשים שרובן (תשעים אחוזים) דורגו כבר ברשימות דומות על-ידי גברים, ובהן זמרות, עיתונאיות ובעיקר דוגמניות. לא מצאתי ברשימה שופטת, מורה, עובדת סוציאלית או רופאה, למשל.

▪ ▪ ▪

אמצעי התקשורת אהבו, בדרך-כלל, לתקוף את עוזי מחניימי, לוחם ועיתונאי הכותב ל"סאנדיי טיימס", על חשיפת זהותה המלאה של שריל בנטוב, היא הסוכנת "סינדי", גיבורת פרשת המרגל מרדכי ואנונו. "ידיעות אחרונות" (9.4.97) למשל מציין, תחת הכותרת "אנשים בישראל בגדו בשריל", כי חבריה ומקורביה של שריל בנטוב הביעו זעם רב על מערכת הביטחון, שאיפשרה למידע על עברה של הסוכנת לדלוף. העיתון מגלה אמפתיה רבה לזעם החברים והמקורבים ועל כן, כנראה, הוא משתתף בחגיגת החשיפה ומפרסם בצבע את תמונת הסוכנת ובנותיה (צילום מהגב), תמונת הבעל (פרופיל) ואפילו, לא ייאמן, את תמונת המכונית (צבע אדום). למה יכולה לצפות הסוכנת שבגדה במרדכי ואנונו אם לא לבגידת מערכת הביטחון כולה.

▪ ▪ ▪

בין "מעריב" ו"ידיעות אחרונות" מתנהלת מדי יום מלחמת גוג ומגוג. אחד הקרבות במלחמה נערך לאחרונה כאשר "ידיעות אחרונות" פירסם (18.5.97) כותרת מאירת עיניים בעמודו הראשון: "דרעי פועל למנות את נאמן לשר המשפטים". ("דרעי: דיברנו, אבל אני לא לחצתי..."). "מעריב" מוסיף דברי פרשנות, שלפיהם "ח"כ סילבן שלום, הרואה עצמו מועמד לכהונת שר המדע, הינו כידוע גיסו של מו"ל 'ידיעות אחרונות' ארנון מוזס. אתמול [מסכם "מעריב"], הכחיש שלום כל קשר בינו לבין הכותרת ב'ידיעות'". אבל אנחנו, הקוראים בין השורות, יודעים טוב יותר מה או מי משפיע על הפרסומים ב"מעריב".

▪ ▪ ▪

"המחנה החרדי" (29.5.97) מודיע לקוראיו כי, ככל הנראה, "נבלם גל ההסתה האחרון בעניין שריפת דגלים". גל ההסתה הנוכחי כנגד החרדים, לפי "המחנה החרדי", החל כאשר עיתון מסוים פירסם תמונה של קבוצת "פרחחים בלבוש חרדי" שקיימו חגיגת "מנגל" על מצבה בגבעת-התחמושת. גל ההסתה המשיך "כאשר ערב יום הזיכרון צלמים ועיתונאים דיווחו מרחוב בר-אילן כי חרדים יידו אבנים על שוטרים". העיתונאים לא "טרחו לציין... כי מדובר בפרחחים, פורקי עול, הלבושים בתלבושת של תלמידי ישיבה".

השיא, לפי "המחנה החרדי", נרשם בל"ג בעומר, כאשר "מבין אלפי המדורות" הנערכות בשכונות החרדיות "שיכנע הצלם קטין שישרוף דגל. התמונה הוצגה בכלי-התקשורת כאילו מדובר במדורה חרדית טיפוסית". מסכם העיתון בידענות בוטחת: "ההוכחות על פרובוקציה מצד צוותי התקשורת ועל הביום שבתמונת 'שריפת הדגל' הביאו לבלימת-מה של גל ההסתה האחרון". ועל כגון זה ניתן לומר כי "הבגדים עושים את האדם", וגם כי ליהודים היה רווח והצלה ותשועה גדולה.

בסופו של דבר, על מה הרעש; שרפו, לפי שעה, רק דגלים, לא ספרים. 

יוסי שובל הוא צרכן תקשורת מושבע

גיליון 9, יוני 1997