"אמנות או נמות", גרס סטיקר פופולרי, שניסה כמובן לשכנע שאמנות, ובכן, היא החיים עצמם. ספק אם החיים עצמם השתכנעו. אי אפשר לחיות בלי אוויר, מים, אוכל. אין טעם לחיים בלי אהבה או משמעות. אפשר לחיות יפה בלי אמנות. או לפחות כך נראה. אם מסתכלים מעט עמוק יותר, אמנות, או "תרבות" במובנה הרחב, וגם השטחי, מלווה אותנו כל העת. כמו אוויר, מים, אוכל.

מוסיקה היא פס הקול של החיים עבור אנשים רבים כל כך. העולמות שבוראים הסופרים הם יעד פופולרי יותר מכל אתר תיירות עלי אדמות. מספר הישראלים הפוקדים, בעיתות שגרה, את אולמות הקונצרטים, המוזיאונים או התיאטראות, יפתיע אתכם. סדרות טלוויזיה וסרטי קולנוע הם מדורת השבט האמיתית שלנו, מקף מחבר בין אנשים שאין ביניהם שום קשר אחר.

ובכל זאת, ואולי בגלל זאת, התרבות נידונה להיות תמיד האחרונה בתור הארוך לקופה הציבורית. וגם עכשיו, שנה לתוך משבר הקורונה, ולמרות שעולם התרבות הוא מהנפגעים הקשים ביותר של הסגרים ואיסורי ההתקהלות, השבר שהוא חווה נותר כמעט חרישי. נדמה שבתוך בליל הצעקות של מי שנפגעו מהמשבר, הקול החלש ביותר הוא של היוצרים והיוצרות. כי אחרי הכל, אי אפשר לחיות בלי אוויר, מים ואוכל, אבל אפשר לחיות בלי אמנות, לא?

עיתונאים היו אמורים להבין זאת. הרי אפשר לומר עליהם את אותו הדבר בדיוק. גם בלי עיתונות אפשר לחיות. וכמו התרבות, גם העיתונות נתפסת לפעמים כמותרות, ומי בכלל קורא עיתון, ואת החדשות שלי אני קורא רק בפייסבוק. למרות זאת, העיתונות מפקירה באופן עקבי למדי את מצוקת עולם התרבות במשבר הקורונה. יש כמה עיתונאים צדיקים, שמקפידים לתת קול לזעקה, אבל הכותרות תמיד יעסקו בנושאים אחרים (בדרך כלל, אותם נושאים בדיוק).

מדובר בהרגל. העיתונות הפקירה את התרבות עוד הרבה קודם, כשסגרה את מוספי התרבות ואח"כ את מדורי התרבות. כשהתעללה באנשי התרבות בעיתונות צעקנית וגסה, שהמליכה את הבידור בצורתו היותר וולגרית. כשיצרה פער הולך וגדל בין מקצועות העיתונות והיצירה, שפעם היו קרובים ובעבעו זה לזה אנשים ורעיונות. יתכן שנסיגת העיתונות מסיקור תרבות עיצבה במידה רבה גם את מה שהקפידה כן לסקר, מפוליטיקה דרך ביטחון ועד בידור, שטבעו יותר ויותר בביצה של רכילות ואינטרסים.

באדישות הזו יש משהו מהמם. עיתונאים, מה יישאר לכם בלי האמנים, הסופרים, המוזיקאים, התסריטאים, הצלמים, הבמאים ושאר היוצרים? רק צעקות של נתניהו, לחישות של גדעון סער וסקרים.

לכן, דווקא כשעולם התרבות מוטל מפרפר על גבו, מכפות רגליו הטבולות באינסטגרם ועד לראשו הקודח את היצירה הקאנונית הבאה, דווקא כעת הגיע זמן הכפרה. הרימו קול ודירשו פתרונות. אמנות או נמות. אחרת, מי יצעק כשיבואו לקחת אתכם?

*  *  *

#עיתונאיםלמעןתרבות היא יוזמה של עיתונאים לסולידריות עם אנשי התרבות, המושבתים מעבודה כבר כמעט שנה, במסגרתו עיתונאים ואמנים קוראים טקסטים זה של זה. יוצרים, כותבים, תאורנים, בימאים, תסריטאים, תפאורנים, שחקנים, זמרים, נגנים, עובדי במה וסאונד ועוד ועוד, שמתקשים לראות את האופק. האופק של חיי הרוח והתרבות של החברה הישראלית. אופק שלמדינה קל, משום מה, להתעלם ממנו.