במוצאי שבת שודרה במהדורת החדשות של כאן 11 כתבה על עלייה במכירות יד שנייה בתקופת הקורונה. כחוקרת אופנה מקיימת וכאישה שפועלת שנים רבות לקדם אופנה הוגנת בישראל, הייתי אמורה לעוף על הכתבה הזאת. הרי מה יותר מקיים משימוש חוזר? בפועל, התרגזתי עוד בשלב הכותרת - "זבל של אחד הוא אוצר לאחר". מי שחושב שבגדים יד שנייה הם זבל, לא מבין קיימות, הוגנות או אופנה. בטח כשמדובר בכתבה שהוצגו בה גם בגדים עם הטיקט עדיין עליהם.

בגדים כאלו מציגה המרואיינת השנייה בכתבה, פליטת הריאליטי דנית גרינברג, פרזנטורית מאוד לא מוצלחת לאג'נדה של יד שנייה. גרינברג מספרת בגאווה שאת רוב הבגדים שהיא מוכרת לא לבשה מעולם, שקנתה אותם בלי מחשבה כי מה זה משנה, או שלבשה אותם פעם אחת לטובת צילום ואחרי זה הרי אי אפשר ללבוש אותם שוב. אז היא מוכרת, בשביל שתוכל לקנות בגדים חדשים כמובן. בשיא הכתבה היא מסבירה לכולנו שזאת "אופנה בת קיימא". "גם בקטע אקולוגי" היא אומרת וצוחקת, אני בספק אם היא מאמינה לעצמה.

תעשיית האופנה היא אחת התעשיות המזהמות והמנצלות ביותר בעולם ומהווה בעיה סביבתית מהשורה הראשונה. היא אחראית לשימוש ברבע מהכימיקלים הרעילים בעולם, היא המקור השני בגודלו לזיהום של מי שתיה מתוקים, היא מפיקה יותר פליטות פחמן מכלל הרכבים והטיסות גם יחד, מייצרת מיליוני טונות של פסולת טקסטיל שמוטמנות באדמה מדי שנה, וגורמת לניצול נרחב של נשים וילדים ברחבי העולם. למעשה היא נחשבת לתעשייה השנייה הכי מזהמת בעולם, מקום אחד מתחת לנפט, ולשנייה בעולם בניצול, מתחת לייצור מכשירי טלפון ניידים.

הצורך בפתרונות בתחום האופנה המקיימת הוא קריטי - לא רק עתיד עולם האופנה תלוי בו, כי אם עתיד העולם כולו. זאת בדיוק הסיבה שכתבות כאלה, עם כל הרצון הטוב שמאחוריהן, מסוכנות כל כך. בסל של אופנה בת קיימא נמצאים יחד סחר הוגן, מיחדוש, החלפות, בגדים מחומרים מקיימים, עיצוב ישראלי וכן - גם בגדים יד שנייה, אך הבגד המקיים ביותר הוא ללא צל של ספק זה שכבר נמצא בארון שלנו.

אני כמובן בעד קניה ומכירה של יד שנייה, אבל עוד קודם אני בעד רכישה אחראית ומחושבת של בגדים. כשמכירה של בגדים יד שניה או השתתפות במסיבות החלפות הופכים להיות כלי לניקוי המצפון, שמאפשר לקנות עוד ועוד בגדים חדשים, הערך הסביבתי מאבד כל משמעות. במילים אחרות, לפני שמטפלים בסוגיות של שימוש חוזר בבגדים, צריך לטפל בשימוש הראשוני. וכשדפוס הצריכה של קניה ללא מחשבה והגברת פסולת הטקסטיל מוצג כאופנה אקולוגית, מדובר בגרין-ווש מסוכן.

ראוי היה להזכיר בכתבה שרק אחוז בודד מהבגדים שלנו עוברים מיחזור והיתר מוטמנים באדמה או נשרפים; שמעל ל-70% מתרומות הבגדים שחנויות הביגודיות מקבלות לא נמכרים והופכים לפסולת; ש-21% מהבגדים בארון שלנו לא נלבש לעולם ושיש מדינות באפריקה שהוציאו מחוץ לחוק את תרומות הבגדים מהמערב. נכון, בהמשך הכתבה ענבל שמעון מציגה מסיבת החלפות כאלטרנטיבה חשובה, ותומר ואילן מהג'אנקיה מציגים את הגישה של הארכת החיים של המוצר. אבל זה מעט מדי, מאוחר מדי.

יד שנייה היא פתרון חשוב, אקולוגי ואופנתי ואני שמחה מאוד שהוא חודר למייניסטרים, אבל לא ככלי שמקדם צריכה בזבזנית אלא כחלק מתפיסת עולם רחבה של נטילת אחריות על הרגלי הצריכה שלנו והמשמעות הסביבתית שלהם.

מיטל פלג מזרחי היא חוקרת ומרצה על אופנה הוגנת, ממייסדות מיזם "מתלבשות על נובמבר" לקידום אופנה הוגנת בישראל