האם למו"ל של כלי תקשורת יש זכות ויכולת להשפיע על התוכן העיתונאי? ואם כן, האם בישראל המו"לים מממשים את כוחם זה? לראש הממשלה בנימין נתניהו יש תשובה מעניינת ומורכבת לשאלות הללו.

לפי המענה לכתב האישום שהגיש השבוע נתניהו לבית-המשפט, ראש הממשלה מחזיק בדעה כי לא רק שלמו"ל יש זכות לקבוע את הקו של כלי התקשורת שלו ולהתערב בתוכן העיתונאי של המערכת, אלא שהמו"לים בישראל מממשים את הזכות הזו דרך קבע. למעשה, לצורך כך הם רכשו את השליטה על כלי התקשורת שלהם. "מה שווה התאגיד אם אנחנו לא שולטים בו?", אמרה בעבר השרה מירי רגב, ובמענה לכתב האישום מייחס נתניהו לבעלי השליטה של כלי התקשורת המסחריים בישראל תפיסה אדנותית דומה.

ואולם, לפי נתניהו יש מו"ל אחד של כלי תקשורת מסחרי שחורג מהשורה, מו"ל אחד שנמנע באופן כללי מלהתערב בתוכן העיתונאי של כלי התקשורת שבשליטתו – ארנון (נוני) מוזס, הבעלים של קבוצת "ידיעות אחרונות" והעורך האחראי של העיתון. לפי גרסת נתניהו, דווקא המו"ל שכלי התקשורת שבבעלותו ידועים באופן המתוחכם שבו הם משרתים את האינטרסים הזרים של בעליהם, דווקא המו"ל שהוקלט על ידו מבטיח לשנות מן היסוד את הסיקור של נתניהו בכלי התקשורת שברשותו בתמורה לפגיעה במתחרה הגדול "ישראל היום", דווקא הוא אינו נוהג להתערב בתוכן המתפרסם בכלי התקשורת שבשליטתו.

לפי כתב האישום נגד נתניהו בפרשה המכונה "תיק 4000" - בין בני-הזוג שאול ואיריס אלוביץ', בעלי השליטה בחברת בזק ואתר "וואלה", לבין ראש הממשלה נתניהו התקיימה מערכת יחסים מבוססת שוחד. בני-הזוג אלוביץ' נענו לדרישות נתניהו להתערבויות בהיקף נרחב וחריג בתוכן המתפרסם באתר "וואלה" ואילו נתניהו פעל לקדם את האינטרסים של אלוביץ' בתחום התקשורת, בהיקף של מאות מיליוני שקלים.

המענה של נתניהו לאישום בפרשה זו נקרא כשיעור מבוא לתקשורת הישראלית. נתניהו מסביר לשופטים מהם מאפייני התקשורת, כיצד היא פועלת, כיצד ביקש לתקן את פגמיה ומהם היחסים המקובלים בין פוליטיקאים בכירים למו"לים ועורכים ראשיים.

"כתב האישום, בחלקים עיקריים שבו, מתיימר באורח ראשוני – ובדיעבד – להפליל התנהגויות שלא היה ואין בינן ובין הדין הפלילי דבר", טוען נתניהו באמצעות סוללת באי-כוחו, עורכי-הדין בעז בן-צור, ישראל וולנרמן, דקלה סירקיס, כרמל בן-צור, אסנת גולדשמידט-שרייר, עמית חדד, נועה מילשטיין, אביחי יהוסף ויאיר לשם.

נתניהו: "כתב האישום, בחלקים עיקריים שבו, מתיימר באורח ראשוני – ובדיעבד – להפליל התנהגויות שלא היה ואין בינן ובין הדין הפלילי דבר"

נתניהו מביע לנוכח זאת דאגה ומתריע כי "הניסיון להפליל התנהגות מסוג זה הוא בעל השלכה על חופש הביטוי, חופש העיתונות ועקרונות דמוקרטיים בסיסיים". ל"הפללה" שכזו, מוסיף נתניהו בהמשך, "עשוי להיות אפקט מצנן ובלתי רצוי על השיטה הדמוקרטית וחופש הביטוי, ובפרט על היכולת של כלי תקשורת להציג עמדה הנובעת מתפיסת עולם יסודית".

לפי נתניהו, "בחינה פלילית של אינטראקציה מסוג זה – גם אם יש המבקשים לבקרה, והיא אינה נושאת חן בעיניהם – תהווה כניסה לתוך מרקם היחסים העדין שבין עיתונאים לבין פוליטיקאים, והיא עלולה לסכן את יכולתה של העיתונות לבצע את עבודתה תוך שקילת שיקולים ארוכי טווח ביחס למערכות יחסים עם מקורות ואנשי ציבור. זוהי צעידה – מסוכנת – של המשפט אל תוך נבכי פעולתה של התקשורת, שאינם תמיד כה 'נאים', 'אובייקטיביים' ו'סטריליים' כפי שייתכן שיש מי שהיה רוצה לחשוב".

על הדרך עוקץ נתניהו באמצעות סנגוריו את הפרקליטות עצמה. "טענה לפיה גורם הזוכה לסיקור מגוף תקשורת, ומצוי עימו בקשר, מנוע מלעסוק בעניינו של גוף התקשורת – חוטאת לשגרה לגיטימית ומקובלת", הוא טוען ומוסיף כי "ממילא, טענה זו נסתרת מאופן התנהלות המאשימה עצמה בקשר ההדוק שניהלה משך שנים עם תאגידי התקשורת 'ידיעות אחרונות' ו-'וואלה', בעוד עניינם של אלה מונח לפתחה של הפרקליטות, לשבט או לחסד; להגשת כתב אישום או להימנעות מכך. המאשימה ממשיכה בכך גם בימים אלה ממש, מבלי שאיש סבור שקמה 'זיקת סיקור' המונעת מן המאשימה, והעומדים בראשה, לקבל החלטות בעניין".

אכן, מודים פרקליטיו, בשנת 2012 השתתף נתניהו לצד רעייתו שרה נתניהו בארוחת ערב אצל בני-הזוג שאול ואיריס אלוביץ', שבמהלכה הועלו "טענות מצד ראש הממשלה שלפיהן אופן הסיקור שלו בכלי תקשורת בכלל, וב'וואלה' בפרט, היה מוטה לרעה, בלתי הוגן ובלתי הגון". ואכן, לפי נתניהו, "אלוביץ', שהציג עצמו כאיש ימין, הזמין את בני הזוג נתניהו לפנות לכלי התקשורת, לרבות 'וואלה', בעניין זה".

אלא שלא מדובר בסצינת פתיחה של פרשת שוחד כי אם ב"שיח לגיטימי – ומקובל – בין מושא סיקור לבין בעל כלי תקשורת", טוען נתניהו. "[...] הניסיון 'להרים' מארוחת ערב זו, על התכנים השגרתיים שנדונו בה, 'עסקת שוחד' – מבטא אי-הבנה בסיסית של התנהלות תקשורתית בין פוליטיקאים, קל וחומר פוליטיקאים בכירים, לבין כלי תקשורת וגורמים בכירים בהם, באופן המבקש להביא להפללת התנהגויות שגרתיות, על כל המשתמע מכך".

מאות האירועים שצורפו כנספח לכתב האישום המתוקן, שבהם נענתה כביכול מערכת "וואלה" לדרישת נתניהו ושלוחיו, לא היו כלל מה שהם מוצגים להיות על ידי הפרקליטות. ראש הממשלה טוען כי מעולם לא שיגר לבני-הזוג אלוביץ' "דרישות" להתערבות בתוכן. אלה היו בסך הכל פניות לגיטימיות, לעיתים בקשות מנומסות.

כדי לבסס טענה זו מצטטים פרקליטי נתניהו פנייה לדוגמה של יועץ התקשורת של נתניהו, וכיום עד המדינה, ניר חפץ, אל מנכ"ל "וואלה" אילן ישועה: "אני שולח לך שני מכתבים שחתומים עליהם עובדים לשעבר בבלפור. נשמח אם המערכת תשקול לעשות מזה סיפור גדול, כמובן לפי שיקולי העריכה העיתונאיים שלכם".

לפי באי-כוח ראש הממשלה, "בפעמים הבודדות בהן פנה ראש הממשלה, פניותיו לא היו אלא ניסיון לאזן במידת מה את ההטיה הקשה של אתר 'וואלה'. הכתמתן של פניות אלו כחלק מיחסי שוחד, והניסיון לטעון כי פניות אלה יצרו אצל ראש הממשלה 'הבנה' ויסוד נפשי שמגבשים את עבירת השוחד – בלתי מתקבלים על הדעת, ועלולים ליצור את הרושם כי עמדתם והטייתם של עורכי 'וואלה' וכתביה הם ה'סטנדרט', ואילו פניותיו של ראש הממשלה חורגות מ'קו אמצע' זה".

בבואו להשיב בפירוט לרשימת הדרישות/בקשות שצורפה לכתב האישום המתוקן, נתניהו מציין כי בחלק גדול מהמקרים היו אלה דוברים שפנו כביכול בשמו מבלי שהיה מודע כלל לפנייה. "לגורמים בסביבתו של ראש הממשלה ישנו אינטרס ברור, ואנושי, 'להתרברב' בשמו של ראש הממשלה", מוסבר.

במקרים אחרים המסרים ל"וואלה" נועדו לקדם אינטרס פרטי של המבקש. כך, לדוגמה, מצוטטת בקשה של חפץ מישועה לקדם אייטם על חברת ארקיע, שהיתה לקוח שלו באותו תקופה

במקרים אחרים הבקשות נועדו לקדם אינטרס פרטי של המבקש ולא נגעו כלל לנתניהו. כך, לדוגמה, מצוטטת בקשה של חפץ מישועה לקדם אייטם על חברת ארקיע, שהיתה לקוח שלו באותו תקופה: "אילן, אפשר לבקש טובה אישית? יש אייטם שהופץ על ידי לקוח שלי לכל התקשורת וזה נכנס בהרבה כלי תקשורת, כולל אמור להתפרסם בוואיינט – ידיעה רגילה – אפשר לפרסם גם אצלכם? [...] הלקוח שלי זה ארקיע [...] אילן תוכל לבקש שיפרסמו האייטם הזה? יצאתי פארש כי הבטחתי ללקוח".

עשרות פניות אחרות שנכללו בנספח הופנו לכלי תקשורת רבים, כחלק מעבודת דוברות שגרתית, טוען נתניהו. עשרות מקרים נוספים היו בקשה להכנסת תגובה, בקשה שאין לגיטימית ממנה. במקרים אחרים הבקשה היתה לדייק ולתקן שגיאות עובדתיות שנפלו בסיקור העיתונאי "כדי שזה יצטלב, מה לעשות, עם העובדות". כך, לדוגמה, מציינים פרקליטי נתניהו כי באחת הכותרות שהופיעו ב"וואלה" ראש הממשלה תואר כ"לחוץ", בעוד שבפועל הוא היה "מודאג".

מעבר לעובדה שהפניות היו שגרתיות ודומות לכאלו שהועברו לכלי תקשורת אחרים, מוסיף נתניהו, יש לקחת בחשבון את המקרה הפרטי של "וואלה", שבו המערכת היתה מוטה שמאלה באופן חריג ואילו הבעלים היה בעל עמדה פוליטית ימנית.

נתניהו קובל על כך ש"מערכת 'וואלה' הורכבה מאנשי שמאל" ועל כך ש"שיעורם של תומכי השמאל במערכת זו היה הרבה מעל ומעבר לחלקם היחסי באוכלוסייה". לפי נתניהו, עיתונאי "וואלה" לא התאפיינו רק בהיותם מוטים שמאלה פוליטית אלא גם ב"איבה לראש הממשלה ממש". פרקליטיו כותבים כי "את ראש הממשלה נתניהו היו מכנים במערכת 'קים', על שם קים ג'ונג-און, המנהיג הדיקטטור של צפון קוריאה. הגב' שרה נתניהו כונתה 'ריי סול' – על שם ריי סול ג'ו, הגברת הראשונה של קוריאה הצפונית".

בני-הזוג אלוביץ', לעומת זאת, "הציגו עצמם בפני ראש הממשלה כמי שנמנים על המחנה הלאומי המזדהה עם הימין". משום כך, נתניהו "ראה הזדמנות ליצור סיקור מאוזן יותר דרך גוף תקשורתי, אשר בעליו מחזיק בדעות ימניות".

נתניהו מודה כי ניהל "שיח כללי" עם אלוביץ' לגבי אישור או פסילת מועמדים לתפקידים של עורכים וכתבים באתר

בהמשך המענה לכתב האישום מודה נתניהו, באופן משתמע ומוצנע, כי לאורך השנים הוא לא רק פנה בבקשות לתוכן העיתונאי באתר "וואלה" אלא גם ניהל "שיח כללי" עם אלוביץ' לגבי אישור או פסילת מועמדים לתפקידים של עורכים וכתבים באתר. אבל ממילא, טוען נתניהו, "וואלה" היה אתר זניח, חסר חשיבות למעשה, ועל אף פניותיו המנומסות ובקשותיו הלגיטימיות הוא המשיך להיות ביקורתי כלפיו לאורך כל השנים. כדי לבסס טענה זו מסתמך נתניהו, באופן שגוי שעלול להטעות את בית-המשפט, על בדיקת "העין השביעית" את הסיקור שלו במהלך מערכת הבחירות של שנת 2015.

"העין השביעית" קבעה בבדיקתה כי "הסיקור של נתניהו במהלך המירוץ לבחירות ולראשות הממשלה לא היה מוטה באופן בוטה נגד נתניהו כמו באתר ynet, אך גם לא מוטה באופן בוטה בעדו כמו ב'ישראל היום', אלא מאוזן יחסית עם נטייה קלה לצד החיובי. יחד עם זאת, איזון זה לא היה תוצאה של מדיניות עריכה מסודרת אלא מעין שוויון שנכפה על שני כוחות מרכזיים שפעלו מאחורי הקלעים של אתר החדשות – עיתונאים באתר מחד והנהלתו מאידך".

נתניהו הופך את השורה התחתונה של הבדיקה על פיה. לפי המענה לאישום, בדיקת "העין השביעית" העלתה כי "אתר 'וואלה' היה לכל היותר מאוזן, שלא לומר – ביקורתי כלפי ראש הממשלה".

נתניהו מעביר קורס בהון-שלטון-עיתון

חלק ניכר מהמענה לאישום ב"תיק 4000", הנפרש על פני עשרות עמודים, מוקדש לא להסברים לגבי אירועים ספציפיים שבהם פנה נתניהו בבקשה לשינוי התוכן המערכתי ב"וואלה", ולא לטענות בדבר הנטייה שמאלה של חברי מערכת האתר - אלא לתיאור כללי של מערכת היחסים השוררת בישראל בין הפוליטיקאים, בעלי התקשורת והעיתונאים עצמם. מעין שיעור מבוא לתקשורת, קורס הון-שלטון-עיתון, שמעבירים פרקליטי נתניהו את שופטי המחוזי בירושלים.

"באופן כללי ניתן לומר כי בישראל, התקשורת מוטה זה שנים כלפי הצד השמאלי של המפה הפוליטית", מסבירים באי-כוחו של נתניהו לשופטים. "עמדתו של ראש הממשלה היא, כי דרך עיקרית ליצירת איזון היא הקמתם וביסוסם של כלי תקשורת ימניים, שינהלו ויכוח שוטף עם כלי התקשורת השמאליים. בעניין זה קיים ראש הממשלה אינטראקציה עם בעלי כלי תקשורת שונים, כעניין שבמדיניות. כך נוהגים גם פוליטיקאים אחרים".

כדי לבסס את הטענה לפיה התקשורת בישראל מוטה פוליטית לצד השמאלי של המפה מפנה נתניהו לדיווח באתר "העין השביעית" על מחקר שערך ד"ר אבי גור, למרות שהלה בדק אך ורק מאמרי דעה ופרשנות, ולא סיקור חדשותי, וגם זאת רק לגבי האופן שבו התייחסו להסכמי אוסלו, ולא, נניח, למבצע צבאי.

מעבר לכך, טוען נתניהו, לכל כלי תקשורת בישראל הקו שלו. כשם ש"הארץ" נוטה שמאלה, "ישראל היום" נוטה ימינה. בטענה זו מתעלם נתניהו מהבדל משמעותי בין שני כלי התקשורת שבחר. בעוד שאת "הארץ" מוביל קו אידאולוגי שמאלי-ליברלי את "ישראל היום" מוביל קו פרסונלי. כשהתמיכה בנתניהו מתנגשת עם תמיכה בעמדת ימין שמרנית, ב"ישראל היום" יעדיפו כמעט תמיד את התמיכה בראש הממשלה.

לפי נתניהו, הוא שאף כי יהיו בישראל יותר כלי תקשורת שנוטים ימינה כמו "ישראל היום" ופחות כלי תקשורת שנוטים שמאלה כמו "הארץ", כדי שהמפה התקשורתית תהלום יותר את המפה הפוליטית בישראל. לשם כך פעל גם מול אלוביץ', ולא כדי לקדם את האינטרסים הפוליטיים האישיים שלו.

"כמובן", מדגיש נתניהו, "אין צורך לומר כי לא ניתן להכריח איש לצרוך תכנים מסוימים, ולכן, מאליו מובן כי אם התכנים המפורסמים בכלי התקשורת לא יימצאו קהל המעוניין בהם – לא תהא לכלי התקשורת זכות קיום. תפיסה זו של ראש הממשלה נובעת מגישתו הכללית, והמוכרת, בדבר חשיבות השוק החופשי". בטיעון זה מתעלם נתניהו מתוכנית הפעולה החריגה שמימש "ישראל היום" כדי להשתלט על שוק העיתונות המודפסת בישראל: הפצת מאות אלפי עותקי חינם ברחבי המדינה תוך נכונות לספוג הפסדים של מאות מיליוני שקלים, העיקר להשיג את עיני הקוראים ולשבור את המודל הכלכלי של המתחרים.

נכון, מודה נתניהו, הוא אכן רצה לקבל סיקור תקשורתי טוב, אך כך רוצים כולם: פוליטיקאים ועובדי ציבור כאחד. נתניהו מציין בהקשר זה כי פרקליט המדינה לשעבר שי ניצן והיועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט נפגשו כל אחד עשרות פעמים עם עיתונאים במהלך מילוי תפקידם. נתניהו מתבסס בסעיף זה על נתונים שחשפו פרקליט המדינה והיועמ"ש במענה לבקשות חופש מידע. נתניהו עצמו, כבר שנים, נמנע מלחשוף נתונים דומים על עצמו ופגישותיו עם התקשורת.

בהתבסס על פרסומים ואמירות של השר לשעבר חיים רמון והעיתונאים שי גולדן וערן טיפנברון מבקש נתניהו להראות לבית-המשפט כי לא היה כל חריג בפניותיו לאלוביץ'. "התנהלותו התקשורתית מול אלוביץ' היתה שגרתית ביחס לכלי תקשורת מסוגו של 'וואלה'", טוענים באי-כוחו של נתניהו וכופרים באישום כי היתה ביניהם מערכת יחסים של תן וקח.

נתניהו: "כלי התקשורת מצויים על פי רוב בבעלות אנשים אמידים, שאינם רוכשים את גופי תקשורת בשל הרווח הטמון בהם. לפיכך, השפעה של בעלי כלי תקשורת על התכנים המופיעים בו היא תופעה שכיחה"

"בעלי שליטה בכלי תקשורת רבים מעורבים בקביעת מדיניות הסיקור של כלי התקשורת שבבעלותם", מסביר נתניהו. "[...] התבוננות על מבנה הבעלות של המדיה בישראל ובעולם מעלה כי כלי התקשורת מצויים על פי רוב בבעלות אנשים אמידים, שאינם רוכשים את גופי תקשורת בשל הרווח הטמון בהם. לפיכך, השפעה של בעלי כלי תקשורת על התכנים המופיעים בו היא תופעה שכיחה. [...] טול מבעלי השליטה את יכולת השליטה, ותימצא בעולם שבו, שעה שההיתכנות הכלכלית מוטלת בספק, על פי רוב אין הצדקה להוסיף ולממן כלי תקשורת".

לפי נתניהו, "אחד הכשלים הטמון בכתב האישום הוא אפוא הנחת היסוד והנחת המבוקש המשתמעות ממנו, כי כתביו ועורכיו של כלי תקשורת אמורים להיות מנותקים כליל מעמדתו של בעל השליטה בכלי התקשורת (קרי, מי שהוא הבעלים המחזיק בנכס שנקרא 'כלי תקשורת'), ומרצונו להעניק צביון מסוים לכלי התקשורת שבבעלותו".

נתניהו אף מצטט "סיפור קצר על העיתון 'מעריב'", שאינו אלא פסקאות אחדות מכתבה מאת שלמה מן שפורסמה באתר "העין השביעית" על תקופת שליטת נוחי דנקנר בעיתון, ועל האופן שבו העיתון הושחת מהיסוד כדי לשרת את האינטרסים העסקיים והפרטיים של בעל השליטה ("הבדיחה במסדרונות מספרת על ספר שייכתב על תקופת דנקנר ב'מעריב' וייקרא 'נוחי דנקנר פלוס'. ומדוע? 'בעקבות ידיעות שהתפרסמו מעת לעת ב'עסקים' על חברת השקעות, בנייה או בנק, היית הולך לגוגל לעשות נוחי דנקנר פלוס הגורם ההוא, והיית מבין באיזה קונטקסט התפרסמה'").

גם הדין הישראלי מתיר לבעל כלי תקשורת להשפיע על התכנים המופיעים בו, מזכיר נתניהו, ומפנה את בית-המשפט לפסק-הדין של בית-הדין הארצי לעבודה בהליך של פלסטיין פוסט בע"מ נגד ג'ואנה יחיאל, שם נקבע כי "רשאי וזכאי בעלים של עיתון, גוף ציבורי או חברה פרטית, לכוון את עיתונו לנתיבים הרצויים לו, ולמנוע פרסומים נוגדים. רשאי בעלים של עיתון, ישירות או באמצעות מי שמונה לכך, להטיל על עיתונאי המועסק אצלו, לכתוב כתבה על נושא הנראה לו חשוב, והוא יכול להנחותו בקווים כלליים של הרצוי".

"ובקיצור", מסכם נתניהו את פרק המבוא בלימודי תקשורת, "די לפסאודו-רומנטיקה הכאילו נאיבית של המאשימה. גם אם יש לו לאדם דעה על היבטים אתיים העולים מהתנהלות זו, אין מקומם של אלה בהליך פלילי". במילים אחרות, במקום להגיש כתב אישום ראוי היה כי הפרקליטות תגיש תלונה למועצת העיתונות.

הסתירות בין גרסת נתניהו ב"תיק 2000" ו"תיק 4000"

מבעד למסקנה זו, ש"כך עושות כולן", מבקש נתניהו מבית-המשפט להתבונן במסרים שהעביר לבעל השליטה ב"וואלה".

במענה לשאלה מדוע פנה ישירות לבעל השליטה ב"וואלה" אלוביץ' ולא, נניח, לעורך הראשי של האתר, מסבירים באי-כוח נתניהו כי "עמדתו הברורה של ראש הממשלה היתה, ועודנה, כי שיח מול כלי התקשורת יש לערוך מול הגורם הבכיר בכלי התקשורת – בעל השליטה, או מול דרגים בכירים ביותר בו".

כדי להדגים זאת נסמכים באי-כוח נתניהו על עדותו של עד המדינה ניר חפץ, שתיאר למי העביר את הפניות מטעמו של ראש הממשלה בכל כלי תקשורת: אלי עזור ב"מעריב", אבי וייס וגיא סודרי בחדשות 12, אבי ניר בקשת, אבי צבי ברשת, עמוס רגב ב"ישראל היום" ואבי בר בערוץ 20. אלא שבניגוד לרושם שנתניהו מנסה ליצור, בכל הרשימה שנכללת במענה לכתב האישום יש רק מו"ל/בעל שליטה אחד, עזור ב"מעריב". כל היתר הם מנכ"לים או עורכים ראשיים.

בעל שליטה אחר, שנחשב לאיש עסקים דומיננטי מאוד, נעדר מהרשימה: שלדון אדלסון המנוח. נראה כי היעדרותו אינה מקרית. בעבר הצהירו לבית-המשפט הן נתניהו והן אדלסון כי השיחות הרבות שקיימו ביניהם הן חבריות ופרטיות, ואינן עוסקות בתפקידו של נתניהו כראש ממשלה. אדלסון הוסיף באותה הזדמנות כי הוא "אינו משפיע על תכני העיתון, לא באופן ישיר ולא באמצעות העברת מסרים לבעלי התפקידים בעיתון", כך שממילא, לגרסת נתניהו העכשווית, לא היה טעם לפנות אליו.

אלא שבהמשך המענה לכתב האישום, כשנתניהו מתייחס לאישום בפרשה המכונה "תיק 2000", הוא כותב במפורש כי בעבר פנה בין היתר לאדלסון בניסיון לשכנע אותו לשמור על חופש העיתונות וגיוון הדעות בכלי התקשורת שבבעלותו.

זו לא ההתנגשות היחידה בין הגרסה של נתניהו במענה לאישום ב"תיק 4000" לגרסתו במענה לאישום בתיק "2000".

בכתב האישום שהוגש נגד נתניהו בגין "תיק 2000" מואשם ראש הממשלה כי ביצע עבירה של הפרת אמונים כשגרם למוזס להבין כי יקדם חקיקה שתפגע בתפוצת "ישראל היום" ותיטיב כלכלית עם מוזס ועסקיו בתמורה לשינוי מהקצה אל הקצה של האופן שבו קבוצת "ידיעות אחרונות" מסקרת אותו, את בני משפחתו ואת יריביו הפוליטיים.

כדי להשיב לאישום נגדו בפרשה זו מבקש נתניהו, באמצעות פרקליטיו, לשמוט את הקרקע הן תחת הטענה כי ביקש לקדם חקיקה שתפגע באופן משמעותי ב"ישראל היום" והן תחת הטענה כי יכול היה לצפות לתמורה כלשהי ממוזס בתחום הסיקור העיתונאי.

"בשום שלב מוזס וראש הממשלה לא כרכו בין סיקור בקבוצת 'ידיעות אחרונות' לבין הצעת החוק בעניין 'ישראל היום'", טוענים פרקליטי נתניהו. "בוודאי שבשום שלב ראש הממשלה לא ראה עצמו כמי שמנהל שיח על הצעה, הכורכת בין סיקורו התקשורתי בקבוצת 'ידיעות אחרונות' לבין קידום חקיקה או כל היבט אחר הנוגע לתפקידו הציבורי".

"זאת ועוד", נטען בהמשך, "ראש הממשלה סבר, כי מוזס לא התכוון לשנות את אופן הסיקור של ראש הממשלה בקבוצת 'ידיעות אחרונות'. מסקנה זו אף עולה באופן ברור מהדברים שאמר מוזס לראש הממשלה בפגישות המוקלטות, לפיהם אין לו יכולת לשלוט בתכנים שמפרסמים כותבים בכירים ב'ידיעות אחרונות', כגון נחום ברנע, סימה קדמון ויגאל סרנה".

נתניהו: "מחומרי החקירה עולה, כי מוזס לא היה מעורב באופן יום יומי בתכנים המתפרסמים ב'ידיעות אחרונות'"

ומה לגבי העיתונאים שאינם פרשנים בכירים? האם מוזס יכול לשלוט בתכנים שלהם? מה לגבי ההצעה של מוזס לשנות את הסיקור מן הקצה אל הקצה כדי לדאוג שימשיך להיות ראש ממשלה לעוד שנים ארוכות? הרי נתניהו הקליט את עצמו אומר למוזס "אבל תסובב את הספינה, אתה יודע".

פרקליטי נתניהו טוענים כך: "מחומרי החקירה עולה, כי מוזס לא היה מעורב באופן יום יומי בתכנים המתפרסמים ב'ידיעות אחרונות'; הוא לא עירב את אנשי קבוצת "ידיעות אחרונות" בפגישותיו עם ראש הממשלה, וגם לאחר אותן פגישות הוא לא חרג מהשגרה שבה הוא לא התערב בתכנים שפורסמו בקבוצה".

הנה כי כן, לגרסת נתניהו, בעוד בעלי כלי תקשורת בישראל מתערבים דרך קבע בתכנים שמתפרסמים בהם ולמרות שזכותם המלאה לעשות כן גם לפי הדין הישראלי, הרי שמו"ל "ידיעות אחרונות" מוזס הוא מו"ל נאור במיוחד. העורך האחראי של העיתון ובעל השליטה ב"אימפריית הרשע של נוני מוזס", כלשון הביטוי שהיה שגור ב"ישראל היום" לפני התפוצצות "תיק 2000", אינו נוהג להתערב בתכנים המתפרסמים בכלי התקשורת שבבעלותו.

מנקודת מבטו של נתניהו, כך טוענים פרקליטיו, מוזס העדיף לפעול בזירה הפוליטית מאשר בזו התקשורתית. "בעוד שראש הממשלה סבר, והיה לו יסוד טוב לסבור, כי למוזס מהלכים רבים בזירה הפוליטית, וכי ביכולתו לקדם את 'חוק ישראל היום' ולהביא לחקיקתו – ראש הממשלה לא האמין שלמוזס יש כוונה או רצון להשפיע על אופן הסיקור ב'ידיעות אחרונות'".

את המשא ומתן הפוליטי על "חוק ישראל היום" ניהל נתניהו מול מוזס, כיוון שלטעמו "ביכולתו של מוזס להשפיע על תוכן הצעת החוק, התזמון בו היא תעלה להצבעה במליאה, עמדתם של חברי כנסת שונים ביחס להצעת החוק וכיוצא באלה".

לפי נתניהו, במסגרת משא ומתן זה ועל מנת לצמצם את הפגיעה ב"ישראל היום" ככל האפשר ולשמור על ריבוי הדעות בעיתונות בישראל, הוא בחן כ"תוכנית מגירה" העברת חוק מרוכך יותר, שיפגע רק באופן חלקי בחינמון שתומך בו. פרקליטיו מדגישים בהקשר זה כי "השיח של ראש הממשלה עם מוזס על חוק מסוג זה היה טקטי בלבד. לראש הממשלה לא הייתה כוונה להעביר חוק מסוג זה במועד בו נערכו השיחות. ראש הממשלה נערך לכל התרחישים האפשריים בנוגע לתוצאות הבחירות והשפעתן על שמירת חופש העיתונות בישראל" (גם מוזס, בכתב התשובה שלו לאישום השוחד נגדו, טען כי פעל לקידום החוק נגד "ישראל היום" רק בשל דאגה לדמוקרטיה ולעיתונות בישראל).

את השיחות עם מוזס, טוען נתניהו, הוא הקליט כדי להיערך לאפשרות שיפסיד בבחירות 2015. במקרה של ניצחון, מסביר ראש הממשלה, ידע שלא תהיה לו בעיה לבלום הצעת חוק דומה לפגיעה בחינמון אולם "אם אכן יגיע מצב בו 'כלו כל הקיצין' והוא יפסיד בבחירות ו'חוק ישראל היום' יוגש מחדש, הקלטות השיחות יפורסמו לציבור הרחב".

לפי פרקליטי נתניהו, "ראש הממשלה הבין שיש לו הזדמנות להפיק הוכחה שאמורה הייתה להראות שקבוצת 'ידיעות אחרונות' מונעת מאינטרסים; שלמוזס יש השפעה על חברי כנסת; ושהוא זה שעומד מאחורי חוק 'ישראל היום' – קרי, להוכיח ש'ידיעות אחרונות' ומוזס אינם מציגים עיתונות ניטרלית, אלא נוקטים עמדה פוליטית ברורה ומתערבים בפעילות הפרלמנטרית של כנסת ישראל".

כפי שדווח כאן השבוע, אחת הטענות המרכזיות של מוזס באשר לשיחות השוחד שלו עם נתניהו היתה כי בכלל עסק בעבודת לובינג. גם נתניהו מתייחס לכך. "מקובל כי גורמים שונים שלהם אינטרס בחקיקה, עושים לובינג לטובת קידום הליכי חקיקה", כותבים פרקליטיו. "יכולתו של מוזס בתחום זה היו מרשימות, והישגיו מרשימים אף הם".

לפי נתניהו, חיים רוזנברג, איש סודו של מוזס, "העיד כי הוא הודיע ליו"ר ועדת הכנסת דאז, יריב לוין, כי בכוונת קבוצת 'ידיעות אחרונות' 'להעלות את חוק ישראל היום כדי להגן על ידיעות אחרונות'"

לאורך המענה לאישום ב"תיק 2000" סוקר נתניהו את שלל הניסיונות לאורך השנים לחוקק חוק שיפגע ב"ישראל היום", כולל מטעם "חברי כנסת מהימין", כהגדרתו. נתניהו ופרקליטיו לא מסבירים מדוע חברי כנסת מהימין ירצו להגביל את כוחו של מה שראש הממשלה מתאר ככלי התקשורת הבולט שנותן ביטוי לעמדה הימנית במפה הפוליטית. כזכור, פוליטיקאים ימנים מובהקים כנפתלי בנט, אילת שקד ואביגדור ליברמן, שספגו סיקור שלילי מ"ישראל היום" כשעמדו ביריבות פוליטית עם נתניהו, תקפו בשל כך את "ישראל היום" וכינו אותו בין היתר "פראבדה".

לדברי נתניהו, הוא הצליח לבלום בשלב מוקדם את כל הצעות החוק שהועלו עד שהגיעה ההצעה שהוגשה על ידי של איתן כבל. נתניהו מדגיש בהקשר זה כי כבל אמנם היה חבר-הכנסת שהגיש באופן רשמי את ההצעה אולם "מוזס וקבוצת 'ידיעות אחרונות' עמדו מאחורי הצעת החוק, ניווטו אותה בשלבי החקיקה השונים וגייסו חברי כנסת, גם מהימין ומהליכוד, לתמוך בה". לפי המענה לכתב האישום, חיים רוזנברג, איש סודו של מוזס, "העיד כי הוא הודיע ליו"ר ועדת הכנסת דאז, יריב לוין, כי בכוונת קבוצת 'ידיעות אחרונות' 'להעלות את חוק ישראל היום כדי להגן על ידיעות אחרונות'".

נתניהו מתאר כיצד פעל בכנסת ובממשלה בהתאם לתוכנית הפעולה שניסחה עבורו היועצת פרח לרנר, ובהמשך לפי עצת ח"כ זאב אלקין, כדי לבלום את הצעת החוק. ראש הממשלה מסביר כי נתן חופש הצבעה לחברי הקואליציה בהצבעה הטרומית כיוון שהבין כי ההצעה ממילא צפויה לעבור, והוא התכוון "לקבור" אותה בוועדת הכנסת. לו היה דורש משמעת קואליציונית בהצבעה הטרומית, הוא טוען, היו שרים בכירים וחברי-כנסת מפרים את המשמעת ומצביעים בכל זאת בעד הצעת החוק, מה שהיה מערער את היציבות השלטונית. תשובה דומה נותן נתניהו לשאלה מדוע העניק חופש הצבעה גם בוועדת השרים לענייני חקיקה.

ואולם ראש הממשלה לא מתייחס במענה לכתב האישום לשאלה מדוע נמנע מלפעול כדי שאחד השרים בממשלתו יגיש ערר על החלטת ועדת השרים לענייני חקיקה. כפי שנתניהו ויועציו הפוליטיים בוודאי ידעו, כאשר אחד משרי הממשלה מגיש ערר על החלטה של ועדת השרים לענייני חקיקה, נאסר על חברי הקואליציה לתמוך בהצעת החוק כשזו מובאת לקריאה טרומית בכנסת. במקרה של הצעת "חוק 'ישראל היום'", סביר שבכך היתה מגיעה יוזמת החקיקה לסופה. נתניהו בחר להימנע מכך ולהביא את הצעת החוק לקריאה טרומית בכנסת.

בהמשך המענה לכתב האישום טוען נתניהו כי בשלב מסוים הבין שהתוכנית "לקבור" את הצעת החוק בוועדת הכנסת "לא תספיק, ובמוקדם או במאוחר הצעת החוק תעבור גם בקריאה ראשונה". לפי פרקליטיו, "גם בשל כך החליט ראש הממשלה לפזר את הכנסת".

67104-01-20

* * *

להורדת הקובץ (PDF, 14.59MB)