כחודש לאחר שפרסמתי כאן, באתר "העין השביעית", מאמר המציג את הפרכות הבסיסיות ב"אובמהגייט", תיאוריית קונספירציה שמקדם ד"ר גדי טאוב, פִרסם טאוב מאמר תגובה. כצפוי, טאוב תוקע רגליו בחולות הנודדים של התיאוריה, וממשיך לעמוד מאחורי הטענה שלפיה מערכת המשפט והביטחון האמריקאית התגייסה לתפור תיק לנשיא דונלד טראמפ (טענה שיש לה זמזום מוכר עבור הקורא הישראלי).

עימות עם טענות כאלו הוא משימה כפוית טובה: כל פִרכה או עובדה שתוצג תתויג מיד על-ידי חסידי הקונספירציה כחלק מהקונספירציה עצמה, ותהפוך אצלם להוכחה לנכונותה. ובכל זאת, יש עניין לעסוק בתגובה של טאוב, כשירות עבור מי שמתעניין בפרשה, וגם למען התועלת הכללית שבהצבעה על מאפייניה היסודיים של תיאוריית קונספירציה.

"אובמהגייט" היא תיאוריית קונספירציה שהתפתחה בתגובה לחקירות השונות שנערכו בארצות-הברית סביב המעורבות הרוסית בבחירות של שנת 2016, ועיקרה הוא שהחקירות נפתחו בתואנות שווא ביוזמתו של הנשיא היוצא ברק אובמה כדי לפגוע במועמדות של טראמפ, ולאחר מכן גם בכהונתו. במאמר שפרסמתי הצבעתי על הטעיות וכזבים המראים בפשטות כי ללא קשר לשאלות העולות מהחקירה עצמה, לתיאוריית הקשר אין שום ביסוס או היתכנות.

בתגובתו, ד"ר טאוב לא טוען שהצגתי בצורה שגויה או מסולפת את הטענות שלו. הוא גם אינו טוען שהצגתי בצורה שגויה או מסולפת את הטענות של ארבעת המסמכים הרשמיים השונים שעליהם הסתמכתי – דו"ח הוועדה שחקרה את החשדות לשיתוף פעולה בין אנשי טראמפ לרוסים, דו"ח המפקח הכללי של משרד המשפטים שחקר את החוקרים, דו"ח ועדת הסנאט לענייני מודיעין, ו"הערכת קהילת המודיעין" שנכתבה על-ידי שלוש זרועות המודיעין המרכזיות של ארצות-הברית.

במקום זאת, הוא תקף את המסקנה שלי, שלפיה אם יש סתירה בין טענותיו העובדתיות של טאוב ובין טענות עובדתיות של הגורמים הרשמיים של ממשלת ארצות-הברית – זוהי ראיה לכך שטאוב טועה. טאוב סבור שסתירה כזו רק חושפת את עומק והיקף הקנוניה, המשתרעת מה-FBI ועד ועדת הסנאט, מזרועות המודיעין ועד משרד המפקח הכללי של משרד המשפטים האמריקאי. "אם אכן היתה קנוניה, אלה בדיוק האנשים שהיו מתגייסים להכחיש אותה", בניסוחו של טאוב (שהסביר כי "מובן שלא כל מקור רשמי חשוד במעורבות בעניין", אבל לא פירט אילו מקורות רשמיים כן כשרים בעיניו).

לפי טאוב, אפשר לסכם את המאמר שלי במשפט אחד: "לא היתה קנוניה של רשויות האכיפה והביון של ממשל אובמה כנגד טראמפ, כי עובדה שהחשודים בה אומרים שהיא לא היתה". נראה שזו אינה רק שנינה שמטרתה לספק שורת מחץ מספקת לטוויטרספירה. טאוב מתכוון לכך; הוא מאמין שכל המקורות הרשמיים שעליהם הסתמכתי הם שותפים לקנוניה שלא היתה כדוגמתה בהיסטוריה של ארצות-הברית, וספק אם היתה בהיסטוריה של איזושהי דמוקרטיה מודרנית.

רוברט מולר, רפובליקאי, מי שמונה בעבר לראשות ה-FBI על-ידי נשיא רפובליקאי ועמד בראש הוועדה שחקרה את החשד לשיתוף פעולה בין מטה טראמפ וגורמים רוסיים, הוא וכל הצוות שעבד תחתיו – שותפים לקנוניה.

המפקח הכללי של משרד המשפטים וצוות החקירה שלו, שלא חסכו ביקורת על ה-FBI אבל הגיעו למסקנה שהחקירה המקורית נפתחה בצדק (ולא על בסיס "תיק סטיל") – שותפים לקנוניה.

ראשי שלוש זרועות המודיעין המרכזיות של ארצות-הברית – ה-FBI, ה-NSA וה-CIA, וכל מי שעסק בחיבור המסמך "הערכת קהילת המודיעין" במסגרת הזרועות הללו – שותפים לקנוניה.

חברי ועדת המודיעין של הסנאט, שמצאו גם הם שפע סיבות לגיטימיות לחשוד בקשרים בין מטה טראמפ לגורמים רוסיים – שותפים, לפחות זוטרים, לקנוניה.

לפי טאוב, אפילו החקירה הנוכחית של תולדות חקירת מטה טראמפ, זו של ג'ון דורהאם (שבעבר טאוב תלה בה תקוות רבות), מתעכבת משום מה בדרכה לחשוף לעיני העולם כולו את הקנוניה שטאוב סבור שכבר הוכח קיומה (כלומר, הוכח קיומה עבור מי "שמוציא את האף לרגע ממסמכי הטיוח").

למעשה, כשטאוב מכנה את קונספירציית "אובמהגייט" בכינוי "ווטרגייט על סטרואידים", הוא נוקט לשון המעטה. אילו אכן עשרות או אפילו מאות חוקרים, אנליסטים, משפטנים, פקידים ונבחרי ציבור – אנשים מלב רשויות המודיעין, האכיפה והממשל – שותפים כולם לקנונייה השקרית ומקפיאת הדם שטאוב מייחס להם, ארצות-הברית חדלה כבר להיות מדינת חוק מתפקדת. הנכונות של אנשים להאמין בכך אפילו לפני הדיון בפרטים, וקל וחומר לאחר הדיון הזה, היא עדות עצובה לאופי התקופה.

מי שמעוניין לא לבטל מראש את האפשרות לקנוניה היסטרית, היסטורית וכבירה זו מוזמן להמשיך לקרוא. להלן אעסוק בטיעון של ד"ר טאוב לגופו. משום שהניסיון של טאוב לשכנע את הקורא בטענה המדהימה שלו כושל – שוב – בציור תמונת מציאות מעוותת על סמך עובדות שנבחרות בפינצטה, התעלמות מעובדות חשובות, ציטוטים חלקיים והפלגה למסקנות מרחיקות לכת להדהים על סמך ראיות קלושות ופרטים טריוויאליים.

חלק ניכר מהתגובה של טאוב אינו אלא התפתלויות רטוריות ריקות (למשל בנוגע לשקרים של ג'ורג' פאפאדופולוס ל-FBI), שפה פומפוזית שאין מאחוריה דבר ("הונאת ענק", "שמועה מדרגה רביעית", "מצטט בחרדת קודש") ושפע פרטים חסרי רלבנטיות (ישפטו הקוראים). אבל חלקים אחרים בתגובה של טאוב מצדיקים בהחלט מענה, ולו כי הם מבהירים שוב את האופן שבו טאוב טווה תמונת מציאות מטעה.

כמה מהבעיות בתגובתו של טאוב

בטור שלי העליתי שלוש טענות:

1. בניגוד לטענתו של טאוב שלפיה "בלי ספק... [הרוסים] העדיפו את הילרי", שעל בסיסה הוא קובע שלא היה כל היגיון בחקירת חשד לשיתוף פעולה בין מטה טראמפ לרוסים, דו"ח רשמי שחובר על-ידי שלוש זרועות המודיעין המרכזיות של ארצות-הברית ("הערכת קהילת המודיעין") קובע ברמת ביטחון גבוהה שהרוסים העדיפו את טראמפ וניהלו קמפיין השפעה נרחב כדי לסייע לו להיבחר.

2. בניגוד לטענתו של טאוב שלפיה חקירת שיתוף הפעולה בין מטה טראמפ לרוסים נפתחה על בסיס המידע ב"תיק סטיל", חקירה רשמית של המפקח הכללי של משרד המשפטים מצאה שמפגש בין איש מטה טראמפ (ג'ורג' פאפאדופולוס) ואקדמאי מלטזי בעל קשרים נרחבים עם הממשלה הרוסית (ג'וזף מיפסוד) היא הבסיס לפתיחת החקירה. יתר על כן, החקירה דחתה במפורש את האפשרות שתיק סטיל שימש בסיס לחקירה, כיוון שאלו שהחליטו על פתיחת החקירה כלל לא ידעו על קיומו של תיק סטיל בזמן ההחלטה.

3. אף שלא נמצאו הוכחות ברמה הדרושה למשפט פלילי לשיתוף פעולה בין מטה טראמפ לגורמים רוסיים, בחקירה התגלו שפע קשרים חשודים בין אנשים ממטה טראמפ וגורמים רוסיים, כולל גורמי מודיעין. קשרים המצדיקים את הרצון לרדת לעומקם באמצעות חקירה – בניגוד גמור לתיאוריית הקונספירציה שלפיה החקירה נפתחה ללא כל עילה, אך ורק כדי להתנכל לטראמפ.

תגובתו של טאוב לכל אחת מהטענות מאלפת.

האם הפגישה בין פאפאדופולוס ומיפסוד היתה רק תירוץ, בעוד שתיק סטיל הוא הסיבה האמיתית לפתיחת החקירה?

תגובתו של טאוב לנקודה זו היא המעניינת ביותר, כיוון שהיא מדגימה בצורה המובהקת ביותר את האופן שבו הוא משרטט תמונת מציאות מעוותת על-ידי הצגה של עובדות מסוימות שאין לגביהן מחלוקת והתעלמות מעובדות אחרות, שסותרות לחלוטין את הטיעון שלו.

כדי להגן על טענתו שתיק סטיל הוא הבסיס לחקירת השת"פ, טענה שעומדת בניגוד מוחלט למה שמצא בחקירתו המפקח הכללי של משרד המשפטים, טאוב יוצא לקעקע גם את אמינותה של החקירה הזו. כעת, לא רק ה-FBI נגוע בשחיתות עמוקה, אלא גם משרדו של המפקח הכללי של משרד המשפטים רקוב מן היסוד, והדו"ח שחיבר (כך טאוב) אינו אלא חלק מ"מסמכי הטיוח". לפי טאוב, המפגש בין פאפאדופולוס למיפסוד היה רק תירוץ בדיעבד לפתיחת החקירה, ותיק סטיל הוא הסיבה האמיתית לפתיחתה.

הראיה המרכזית שהוא מביא היא ההתמהמהות של ה-FBI בזימונו של פאפאדופולוס לחקירה: "אם מוציאים את האף לרגע ממסמכי הטיוח שבתוכם איבד צימרינג את דרכו... מבינים חיש קל שגם ה-FBI לא באמת חשב שהשיחה בין פאפאדופולוס למיפסוד היא סיבה רצינית לחקירה. אחרת קשה להסביר את העובדה שאיש לא טרח לזמן את פאפאדופולוס לחקירה במשך שישה חודשים תמימים... לאמיתו של דבר לא זו היתה עילת החקירה. זה היה רק התירוץ. איש לא התפנה להתעסק עם השמועות של מיפסוד עד שהתברר הצורך בכסתו"ח".

טאוב נשען על פרט נכון: תאריך החקירה הראשונה של פאפאדופולוס הוא בסוף ינואר 2017. יתר על כן, הקורא בוודאי יתמה איך החקירה הרשמית ועתירת המשאבים, של המפקח הכללי של משרד המשפטים, הצליחה לפספס פרט כה ברור וכה מחשיד. בטח שהם שותפים לקנוניה אם הם פיספסו פרט כה בולט!

אלא שטאוב מסתיר מהקוראים פרטים ששומטים לחלוטין את הקרקע מתחת לטענתו. כבר בשלבים מוקדמים מאוד של החקירה נקט ה-FBI שפע של פעולות חקירה מול פאפאדופולוס במטרה לברר את טיב קשריו עם מיפסוד. למשל, ה-FBI שלח לפחות שני סוכנים חשאיים שונים כדי להיפגש עם פאפאדופולוס ולנסות להוציא ממנו מידע, החל מספטמבר 2016, כלומר שבועות אחדים לאחר תחילת החקירה (עמ' 329 ועמ' 333 בדו"ח המפקח הכללי).

יתר על כן, כשאחד מאותם שני סוכנים חשאיים נפגש עם מי שמתואר בדו"ח כ"בכיר בקמפיין טראמפ" (high level Trump campaign official), הוא ניסה להוציא גם ממנו מידע על פאפאדופולוס (עמ' 328). בנוסף, בתוך כמה ימים מפתיחת החקירה, חוקרים ב-FBI שקלו את האפשרות לבקש צווי האזנה לפאפאדופולוס, אלא שהגורמים הממונים דחו את הרעיון (עמ' 357). ואלו רק החלקים שנחשפו לציבור.

ברור לחלוטין מקריאת הדיווח המפורט והממוסמך לעייפה של דו"ח המפקח הכללי שה-FBI מיקד מאמץ חקירתי ניכר כבר מתחילת החקירה לבירור טיב הקשרים של פאפאדופולוס עם מיפסוד. התמונה שטאוב מבקש לצייר, שלפיה ה-FBI "לא התפנה להתעסק עם השמועות של מיפסוד" עד שלב מאוחר בחקירה, פשוט אינה אמת. ודאי שהיא איננה מבססת את הטענה שדו"ח החקירה של המפקח הכללי של משרד המשפטים הוא "מסמך טיוח".

במי תמכו הרוסים בבחירות 2016?

כדי להגן על טענתו ש"בלי ספק... [הרוסים] העדיפו את הילרי", ד"ר טאוב מוסיף לרשימה ההולכת ומתארכת של שותפי הקנוניה את קהילת המודיעין האמריקאית על זרועותיה השונות. טאוב קובע שאין לסמוך על "הערכת קהילת המודיעין" שקבעה בדיוק את ההפך מטענתו, כיוון שזהו "מסמך נגוע עוד יותר" מדו"ח מולר עצמו. לפי טאוב, אין מדובר ב"קונצנזוס אובייקטיבי" אלא בדו"ח שהוזמן על-ידי אובמה כדי "לספק מצע של אמינות לשמועות מתיק סטיל".

חשוב להדגיש שני דברים בנוגע לתשובה הזו של טאוב. ראשית, טאוב אינו טוען להבדלים דקים של ניואנסים או הטיה בניסוחים. לפי טאוב, שלוש זרועות המודיעין ניפקו מסמך שקרי מן היסוד. טיעונו המקורי של טאוב היה שכל-כך ברור שהרוסים העדיפו את הילרי, עד שעצם הרעיון לחקור שת"פ בינם ובין קמפיין טראמפ הוא מופרך ומצביע על כוונות זדון. דו"ח קהילת המודיעין לעומת זאת טוען שישנה רמת ביטחון גבוהה בכך שהרוסים העדיפו את טראמפ ופעלו לטובתו. אלו אינם הבדלים של ניואנס או דגשים.

שנית, וכפי שכתבתי בטור שלי, החשש להטיה פוליטית בחיבור המסמך הוביל את ועדת הסנאט לענייני מודיעין לתחקר אנשים שהיו מעורבים בחיבורו. הוועדה מצאה בכל אחד מהראיונות שניהלה שלא הופעל שום לחץ פוליטי בתהליך הניתוח והכתיבה של המסמך (עמוד 6 בכרך 4 של דו"ח הוועדה). לפי טאוב אפוא לא רק הקודקודים הבכירים שותפים לקנוניה, אלא גם כל האנשים שוועדת הסנאט הצליחה להגיע אליהם.

ומה הראיות שמביא טאוב לטענה המדהימה הזו על ההשחתה הבלתי נתפסת של קהילת המודיעין האמריקאית? ראשית, שהנשיא אובמה הוא זה שביקש שהדו"ח יחובר. ללא ספק, ראיה מרשיעה מאין כמותה. שנית, שאין לסמוך על קהילת המודיעין כי "ראש המודיעין הלאומי" של אובמה הדליף חלקים מתיק סטיל לתקשורת והפך לאחר פרישתו מהתפקיד לפרשן ב-CNN, וראש ה-CIA בזמן כתיבת הערכת המודיעין הזו פירשן גם הוא עבור CNN (ואתם יודעים מה טראמפ אמר על CNN!). שוב – ראיה מוחצת ללא ספק. ושלישית, שהדו"ח חובר בתוך חודש בלבד. זהו.

קראו את תגובתו. אלו כל הראיות שהוא מציע בנושא הזה. על בסיס שלושת הפרטים הטריוויאליים האלה מבקש טאוב לשכנע את קוראיו ששלוש זרועות המודיעין המרכזיות של ארצות-הברית (וכמובן, גם הנשיא אובמה) רקובות עד השורש. גם כאן, זוהי עדות עצובה על התקופה שבה אנו חיים, שבה ישנו ציבור של אנשים שימצאו את הטיעונים האלו של טאוב משכנעים.

האם נמצאו פרטים מחשידים בחקירת השת"פ, או שכל מה שנמצא הוא רק "עשן, כדי ליצור את האשליה שקיים בכל זאת חשד לאש"?

בטור שלי הבאתי שתי דוגמאות לקשרים בין בכירים במטה טראמפ לגורמים רוסיים שיש להם קשרים נרחבים לממשל הרוסי, כולל שירותי המודיעין הרוסיים. הקשר הראשון, נרחב וארוך שנים, הוא בין פול מנפורט, שהיה ראש המטה של טראמפ, ובין קונסטנטין קילימניק, שמוגדר על-ידי ועדת הסנאט לענייני מודיעין כ"סוכן מודיעין רוסי" (כרך 5, עמ' 28). מנפורט אף שיקר בעקביות לצוות החקירה של מולר בנוגע לקשר הזה.

טאוב לא מנסה אפילו לערער על העובדות האלו, או להסביר כיצד קשר כזה לא אמור לעורר חשדות בהקשר של המעורבות הרוסית בבחירות 2016. במקום זה, הוא מביא ציטוט לא רלבנטי מאותו חלק בדו"ח הוועדה שעליו חתומים רק חבריה הרפובליקאים, ובנוסף הוא מנסה לקעקע באופן כללי את אמינות ועדת המודיעין של הסנאט.

מדוע לפי טאוב אין לסמוך על ועדה זו? ראשית, כיוון ש"ראש הוועדה [מרקו רוביו] הוא רפובליקאי המתנגד מאוד לטראמפ". כך, לא רק סנאטורים דמוקרטים הם שקרנים ומושחתים מעצם היותם סנאטורים דמוקרטים. אפילו חברותם בוועדה של סנאטורים רפובליקאים שאינם נאמנים דיים לטראמפ היא הוכחה מספקת לכך שהדו"ח הוא זיוף כוזב. שנית – ואני מפציר בקוראים לגשת לתגובה של טאוב ולקרוא בעצמם – יש לו תיאוריית קונספירציה נוספת.

לפי תיאוריה זו, בעקבות הדלפת מסמך סודי מדיוני הוועדה, "מישהו החליט כנראה להפיל את כל האשמה על הש"ג", ואף הוגש נגד אותו ש"ג כתב אישום. אותו ש"ג ביצע מהלך מבריק של סחיטה באיום מרומז – הוא ביקש לזמן את חברי הוועדה לתת עדות אופי במשפטו! ובזכות האוזן המאוד רגישה של חברי הוועדה, "כולם הבינו את הרמז: הש"ג לא הסכים להתנדב ליפול לבד".

הסחיטה הזו של חברי הועדה היתה כה יעילה, שהיא פעלה גם על התביעה במשפט של אותו ש"ג, וזו שינמכה את כתב האישום (טאוב: "בנסיבות עלומות") לסעיף אחד בלבד של שקרים בחקירה (בעת הגשת כתב האישום המקורי היו בו שלושה סעיפים של שקרים בחקירה).

ובכן, טאוב מציג את הסיפור הזה בצורה מטעה. ראשית, לא ברור מדוע טאוב סבור שמי שהורשע בהדלפה הוא "ש"ג", כלומר שעיר לעזאזל שהוחשד על לא עוול בכפו. מדובר במי שניהל רומן בן שלוש שנים עם העיתונאית שבסופו של דבר פרסמה את הפרטים, ולשניהם היתה תקשורת ענפה בימים שסביב הפרסום (עמ' 8 בכתב האישום המקורי). מנגד, אין שום ראיה לכך שמישהו אחר היה מעורב בהדלפה הזו.

שנית, ה"שנמוך" של כתב האישום לא קרה ב"נסיבות עלומות" אלא כחלק מעסקת טיעון, וכמובן ששנמוך ההאשמות הוא חלק סטנדרטי לחלוטין מעסקאות טיעון. שלישית, סביר שאפילו השנמוך הזה לא השפיע יותר מדי בסופו של דבר, כיוון שבית-המשפט גזר על המדליף רק חודשיים מאסר, הרבה פחות מהשנתיים שהתביעה דרשה (ברור, גם השופט הוא חלק מהקנוניה!).

אבל מעבר לכל אלו, האופן שבו שלושה פרטים טריוויאליים לחלוטין – מידע סודי שהודלף למאהבת, כתב אישום ששונמך במסגרת עסקת טיעון ונאשם שביקש עדות אופי – הופכים להיות סיפור על סחיטה מתוחכמת והפלת אשמה על ש"ג היא באמת מדהימה. ועל סמך זה מבקש טאוב מקוראיו להתייחס לדו"ח ועדת המודיעין של הסנאט כדו"ח "נגוע".

המפגש השני שתיארתי בטור שלי היה בין ג'ארד קושנר ודונלד טראמפ ג'וניור ובין נטליה וסלניצקיה ורינאט אחמטשין. המפגש אורגן תחת ההבטחה לספק לכלוך על הילרי קלינטון, וההבטחה הזו היא שהביאה את אנשי מטה טראמפ להסכים לפגישה. אלא שהלכלוך הזה מעולם לא סופק, וכך ניצלו קושנר וטראמפ ג'וניור מהסתבכות רבתי.

טאוב תוקף את הציטוט שהבאתי מתוך דו"ח ועדת המודיעין של הסנאט, שמדווח כי קשריהם של וסלניצקיה ואחמטשין עם הממשל הרוסי הם "יותר נרחבים ומדאיגים מכפי שהיה ידוע לציבור". כך טאוב: "מה אנחנו אמורים ללמוד מההערה הכללית הזאת? וסלניצקיה היתה שליחה של הממשלה הרוסית כלוביסטית למען ביטול חוק מגניצקי. האם מישהו ציפה שלא יהיו לה קשרים עם הממשלה ששלחה אותה?... למידע הזה יש צליל מאיים אבל אפס חשיבות".

זו התפתלות רטורית משונה. מהניסוח בדו"ח ועדת הסנאט ברור לחלוטין שקשריה של וסלניצקיה עם הממשל הרוסי לא מתמצים בפעולותיה בנוגע לחוק מגניצקי, שאם לא כן הם לא היו "הרבה יותר נרחבים ומדאיגים מכפי שהיה ידוע לציבור". חשוב יותר: טאוב מצטט באופן חלקי ומטעה. הקשרים שאותם ועדת הסנאט מתארת לא היו רק עם הממשלה הרוסית באופן כללי, אלא עם שירותי המודיעין הרוסיים.

הנה הציטוט המלא: "הוועדה מעריכה (assesses) שלפחות לשניים מהמשתתפים בפגישה של 9 ביוני, וסלניצקיה ורינאט אחמטשין, יש קשרים משמעותיים עם הממשלה הרוסית, כולל עם שירותי המודיעין הרוסיים. הקשרים האלו, בייחוד בכל הנוגע לווסלניצקיה, היו הרבה יותר נרחבים ומדאיגים מכפי שהיה ידוע לציבור... נראה שווסלניצקיה ואחמטשין שניהם השתדלו, בכמה מקרים, להסתיר את הכוונה האמיתית של עבודתם בארצות-הברית" (כרך 5, עמ' 260).

מדוע שפעילות תמימה בנוגע לחוק מגניצקי תוביל לקשרים עם שירותי המודיעין? מדוע פעילות כזו מובילה להשתדלות להסתיר את הכוונה האמיתית של עבודתה בארצות-הברית? הניסיון של טאוב לבטל את חשיבות הקביעות הללו של ועדת המודיעין של הסנאט, כאילו כל הסיפור הוא הקשרים הידועים היטב של וסלניצקיה עם הממשל הרוסי, נשען על ציטוט חלקי ומטעה, וממילא אינו משכנע.

לסיום, סיפורה של הטעיה נוספת

טאוב מאשים את רוברט מולר, וכותב ש"בחוצפתו קבע רוברט מולר – אדם שהוא תובע מקצועי – שהוא לא הצליח להפריך את התיאוריה על הקנוניה הרוסית. כאילו שתביעה עוסקת בהפרכות".

זו הטעיה גסה. מולר מעולם לא אמר דבר כזה. לבקשת מערכת "העין השביעית" לסימוכין שלח טאוב קישור לכתבה הזו של AP. הכתבה מתארת ציטוט שקיבל תשומת לב אדירה מתוך דבריו של רוברט מולר ב-29.5.2019: "אילו היה לנו ביטחון בכך שהנשיא בבירור לא עבר על החוק, היינו מציינים זאת". כלומר, בהקשר האמיתי שבו הוא מובא, הציטוט הזה לא תומך כלל בטענתו של טאוב.

ראשית, בניגוד לטענתו של טאוב, הציטוט לא עוסק כלל ב"תיאוריה על הקנוניה הרוסית", אלא – ובמפורש – בנושא השני של החקירה, כלומר קיומם של שיבושי חקירה פליליים. אבל אפילו אם אפשר לפטור את הטעות הזו כרשלנות שאינה משנה את לב העניין, העיוות של דברי מולר חמור יותר. הציטוט בהקשרו לא עוסק כלל בשאלות עובדתיות של מה הוכח או הופרך. הציטוט עוסק בפרשנות החוקית הנכונה לעובדות שנחשפו בחקירה.

כך נראה הציטוט בתוך הקשרו המקורי (מיד אחריו ההסבר): "ההוראה שמינתה אותי לחוקר מיוחד הסמיכה אותנו לחקור פעולות שעשויות היו לשבש את מהלך החקירה, ואנו ניהלנו את החקירה הזו... וכפי שמוסבר בדו"ח, לאחר החקירה הזו, אילו היה לנו ביטחון בכך שהנשיא בבירור לא עבר על החוק, היינו אומרים זאת... לא קבענו עמדה בשאלה האם הנשיא כן עבר על החוק... תחת מדיניות ארוכת שנים של משרד המשפטים, נשיא לא יכול להיות מואשם בעבירה פדרלית בעודו מכהן... משרדו של החוקר המיוחד (כלומר, צוות החקירה של מולר; א"צ) מחויב למדיניות הזו. לכן, האשמה של הנשיא בפשע לא היתה אפשרות שיכולנו לשקול".

ככלל, דו"ח מולר מכיל שלושה חלקים בנוגע לכל נושא שנחקר: תיאור העובדות, הסבר משפטי של המסגרת החוקית הרלבנטית (overview of governing law) ודיון בשאלה האם העובדות שהתבררו בחקירה מהוות עבירה על החוק.

בנוגע לפעולות של טראמפ בהקשר של שיבוש החקירה לא מתקיים הדיון הזה, ומולר מסביר בדבריו את הסיבה לכך: לפי מדיניות משרד המשפטים, הוא לא היה מוסמך להמליץ על העמדה לדין של הנשיא, אבל הוא כן היה מוסמך לחקור לעומק את החשדות. בהתאם, מולר כלל בדו"ח את העובדות שהתבררו בחקירה בנושא שיבוש הליכים על-ידי הנשיא טראמפ, אבל לא קבע עמדה משפטית בשאלה האם עובדות אלו מהוות עבירה של שיבוש הליכים.

כיוון שמולר כן היה יכול לקבוע, כקביעה פרשנית של החוק, שהעובדות שנמצאו בחקירה בבירור אינן מהוות עבירה על החוק, הוא מסביר מדוע בחר לא לעשות זאת. כמעט אין צורך לומר, ההחלטה המשפטית לגבי האם עובדות מסוימות הן עבירה על החוק היא חלק מתפקידו של תובע. טענתו של טאוב כאילו מולר טען ש"הוא לא הצליח להפריך את התיאוריה על הקנוניה הרוסית" היא עיוות מוחלט של דבריו של מולר. אני מפציר בקוראים שחוששים שמא יש כאן שתי פרשנויות סבירות לדבריו של מולר לקרוא את התמלול המלא של הדברים. זה אינו המצב.

מדוע טאוב מוכן להטעות את קוראיו ולהציג גרסה מעוותת כל-כך של דברי מולר בנוגע לפרט שאינו חלק בעל חשיבות כלשהי לטיעון שלו? הרי הטור של טאוב לא היה מפסיד כלום אם ה"ציטוט" הזה של מולר לא היה בו. אינני יודע את התשובה לשאלה הזו, אבל מה שלא תהיה, היא לא נותנת סיבה לאופטימיות.