סיקור הטרגדיה של משפחת רמון

בפתח התוכנית נוזף עמנואל רוזן בעיתונים "הארץ", "ידיעות אחרונות" ו"מעריב" על שצילמו ופירסמו תמונות פפרצי של רונה רמון, שבהן היא נראית נסערת מיד לאחר שקיבלה את הבשורה על מות בנה, אסף רמון.

"הרבה דברים החמצנו במהלך החופשה, אך כמובן שלא נחמיץ את אירוע מותו הטרגי של אסף רמון השבוע", מכריז רוזן, ומציג את המשתתפים בפאנל: עורך מהדורת חדשות ערוץ 2 גיא סודרי, עורכת מהדורת חדשות 10 טלי בן-עובדיה, ופרופ' יגיל לוי מהאוניברסיטה הפתוחה.

מי מחליט שהאסון המשפחתי הופך לאסון לאומי, שואל רוזן. האם הציבור גורר את התקשורת או שהתקשורת סוחפת את הציבור? בן-עובדיה טוענת כי התקשורת אינה יוצרת את הסחף, אלא רק מקצינה את התגובות שעולות ממילא מן הציבור.

האם לא מדובר בפורנוגרפיה של המוות, שואל רוזן, ומאשים: רונה רמון הסיקה שבנה נהרג מנוכחות אנשי תקשורת ליד הבית, עוד לפני שקיבלה את ההודעה הרשמית. סודרי מכחיש את הדברים וטוען כי משפחת רמון קיבלה את ההודעה מאנשי צה"ל עוד לפני שכלי התקשורת הטלוויזיוניים צילמו במקום (רוזן טוען כי חד-משמעית, רונה רמון קיבלה את ההודעה מהתקשורת). עוד אומר סודרי כי אנשיו היו בקשר עם גורמים בצה"ל, חיכו בקצה הרחוב, והתקרבו רק לאחר שידעו שהמשפחה יודעת. מאחר שהיתה תחושה שמדובר באבל לאומי שאין לו מושא לפורקן הזעם, כמו למשל במקרה של פיגוע, אומר סודרי, "יכול להיות שנסחפנו לסיקור יתר".

נציג האקדמיה, פרופ' לוי, מציג מה שרוזן מכנה "רעיון שבשמיעה ראשונה נשמע כתיאוריית קונספירציה מופרכת". לדברי לוי, הסיקור קשור לתרבות הסלבריטאות ולשיח האנטי-השתמטות שהתקשורת מילאה בו תפקיד חשוב, וכי מדובר בסיפור שאינו שנוי במחלוקת; תאונה שנהרג בה אדם אחד ואף אחד אחר אינו מעורב. לוי משווה זאת לסיקור המועט יחסית של מותו של הקצין רועי קליין: מתנחל דתי שאינו נמנה עם "יפי הבלורית והתואר", ונהרג במלחמה שנויה במחלוקת.

בן-עובדיה מנסה לסתור את דבריו של לוי: קליין קיבל סיקור נרחב. אמנם לא אותה "התפרצות" כמו במקרה של אסף רמון, אבל זו אירעה משום שרמון מסמל "כל-כך הרבה אבני דרך גם ברגשיות וגם בישראליות", כמו הפצצת הכור בעיראק והאסטרונאוט הישראלי הראשון. נוסף לכך, קליין היה עדיין אנונימי (ורוזן מעיר: הרי זה בדיוק מה שלוי טוען).

בהמשך מעיר רוזן כי בנוגע לסיקור ההלוויה נקטו הערוצים השונים גישות שונות. סודרי מסביר כי המשפחה ביקשה שלא לשדר מההלוויה, ולכן השידורים הרגילים לא הופסקו לטובת שידור מבית-הקברות. בן-עובדיה טוענת כי אנשיה אמנם הקדימו את השידור, אך לא צילמו בבית-הקברות. "אנחנו עשינו כל דבר כדי לא לפגוע ברונה רמון", היא אומרת, ומביאה כדוגמה את העובדה שלא הובאו ציטוטים מההלוויה (כמו שעשו העיתונים למחרת, מעיר רוזן).

סודרי מסכם: "אני חושב שאנחנו צריכים לפעמים לנשום טיפה יותר עמוק, לקבל את הדברים בצורה יותר מושכלת". את העובדה שרונה רמון הסיקה את מות בנה מנוכחות התקשורת בפתח ביתה הוא מטיל על צלמי העיתונות המודפסת שנכחו במקום.

סיקור הטרגדיה של גלעד שליט

"איבדנו ברקס", אומר אבי יששכרוף, כתב "הארץ", על סיקור החייל החטוף גלעד שליט. "אנחנו משתוללים, כל פיסת מידע שמתפרסמת באתר הכי נידח בכוויית אנחנו ממהרים לדווח, כדי שחס וחלילה אף אחד מהעמיתים שלנו לא יקדים אותנו".

שלומי אלדר, כתב ערוץ 10, מצטרף גם הוא להאשמה כי התקשורת ניזונה מכלי תקשורת ערביים מפוקפקים, וטוען כי טיוטות ההסכם לשחרורו של שליט, שמתפרסמות בתקשורת, התקבלו ממקורות שאינם אמינים. אלדר מציין כי הוא עצמו דיבר עם בכיר החמאס א-זהאר, שהכחיש כי העסקה קרובה לסיום.

רוזן ביקש "לפרגן לרונן ברגמן", שכתב בכמה הזדמנויות כי העסקה רחוקה. האם אנחנו מתבססים על אינפורמציה או רק על ספינים ושמועות, שואל רוזן. יששכרוף מאשר: "הציבור הישראלי מקבל גיבוב מכלי התקשורת הערביים שהם בין שמועות לשטויות", אבל צריך להבין את המגבלות הטכניות של העיתונאים, הוא מוסיף: גם אם יש לנו מידע רציני ובדוק, אנחנו מנועים מלפרסם אותו, משום שהצנזורה טוענת כי פרסום יפגע במשא-ובמתן. מה מסכימים בצנזורה לאשר? את האינפורמציה המפוקפקת שבאתרים הערביים.

אלדר מזכיר כי "הארץ" פירסם, בעקבות האתר הפלסטיני מען, כי שליט בדרכו למעבר רפיח. "כשאתה רואה דבר כזה, אתה נמצא במבוכה", אומר אלדר. "כולנו חטאנו", אומר יששכרוף, שמתייחס לשאלה של רוזן בדבר הפרסומים בעיתון "ידיעות אחרונות" לקראת ספר בהוצאת ידיעות, של הכתב סלימאן א-שאפעי, המתאר בפרוטרוט את קורות שליט בשבי חמאס. "אני מודה ומתוודה, המקורות שלי בזרוע הצבאית של החמאס לא כל-כך אמינים בשביל לדעת באיזה משחה הוא ציחצח את השיניים", אומר יששכרוף.

אלדר אומר כי יש להקשיב לדברים שאומרים הבכירים המעורבים במשא-ומתן, ולא לפרש אירועים ולהוציא אותם מפרופורציה. "ממשלת נתניהו עברה את הגבול שמממשלת אולמרט לא הסכימה לעבור [בנוגע לשחרור מחבלים], אבל הצנזורה לא מסכימה שנפרסם את זה, ואני שואל, מדוע לציבור אסור לדעת שמוכנים ללכת רחוק יותר?", אומר יששכרוף. "הנה אמרנו", אומר רוזן.

פינתו של יאיר גרבוז

יאיר גרבוז מדבר בפינתו על בחירותיו של העם: העם בחר בכוח ובגזענות ומעריץ בעלי הון, ולכן העם מקבל כוח, גזענות וממשלה שנותנת כוח לבעלי הון.