אמנון לורד, איש הקונספירציות של "ישראל היום", מפתח היום את תיאוריית הקשר העדכנית שהוא מטפטף לקוראיו באחרונה: המחאה הרועשת נגד נתניהו היא פעולת הסחה מתוחכמת שנעשית בשיתוף עם מערכת אכיפת החוק ונועדה לאפשר התנקשות בראש הממשלה. לורד לא נוקב במונח המדויק "התנקשות". הוא, או העורך שלו, עדיין נזהר. אבל הוא מהדס סביב המושג הזה באופן כה קדחתני שרק קורא שנזלה לו הטחינה על השורה הרלבנטית יפספס את המסר.
זה התחיל בזהירות. בשבוע שעבר כתב לורד על "הליכה לאקט מהפכני" ש"יכול להוביל למקרה קיצון". איזה מקרה קיצון? "נראה לי שהפעם לא ילכו על רצח, אלא על מהלך מהפכני שכולל שימוש בכוח", הסביר. "את המשטרה כבר הרתיעו. מאז מעצרו של אמיר השכל, המשטרה לא עושה את הדרוש כדי להגן על מתחם בית ראש הממשלה".
השבוע מצטרף אליו, בזהירות המתבקשת, יעקב פרי, לשעבר ראש השב"כ ומה שאולי רלבנטי יותר לענייננו – שר ממפלגת יש-עתיד שסולק ממנה בבושת פנים ומחזיק בחשבון פתוח עם יאיר לפיד, יריבו הגדול של נתניהו. במאמר שמתפרסם ב"מעריב" טוען פרי ש"אין ספק שרמת האיום" על נתניהו ובני משפחתו "עלתה". "השב"כ כמובן מודע ומוכן לכל איום, אולם חייבים לזכור שלא יכולה להיות אבטחה פיזית הרמטית לחלוטין. מי שזומם לפגוע באישיות בכירה ימצא תמיד את הסדק באבטחה שיאפשר לו לפעול", הוא מוסיף. "עיסוק גלוי בסוגיה הזו חשוב, הן לתודעה הציבורית והן לצורך הרתעה".
יעקב פרי (צילום: גדעון מרקוביץ')
אמנון לורד, בתושייה של מי שמוחו הקודח כבר מורגל בראיית הנולד, לא צריך עידוד מראש שב"כ בדימוס כדי לדעת שחשוב לעסוק בסוגיה. בטור שהוא מפרסם היום בחינמון המונח "רצח" שוב נזרק – ושוב, תוך שלילתו. לורד מדבר על "שפת הרצח והאלימות" ועל קבוצת אנשים ש"מנוהלת על-פי ספר הוראות הפעלה" וקושרת קשר ל"הפרה מתוכננת של הסדר הציבורי והמרדה, תוך הכרזות גלויות בנושא".
עם זאת, ההרג הוא עדיין אפשרות. "העובדה שהיא [המחאה] עוד לא התפתחה לטרור לפי הנוסח המוכר נובעת משיקולים אסטרטגיים; לא משיקולי מוסר או שלטון החוק", טוען לורד. "הם כבר הרחיבו את שולי המותר במסגרת הפוליטיקה של הרחוב ומכינים את דעת הקהל לעליית מדרגה. התקשורת מעניקה להם תמיכה מלאה. השב"כ והמשטרה כבר מזמן שכחו מול אילו אתגרים התמודדו אבותיהם הארגוניים בראשית המדינה".
בהמשך טוען לורד שהשיכחה שתקפה את אנשי השב"כ והמשטרה אינה מקרית. לטענתו, ה"אנרכיסטים" מקבלים עזרה מבפנים: רשויות אכיפת החוק מעניקות "ביודעין" (הוא מסייג: "כנראה") "רוח גבית למחוללי המהומות". הוא מציין ש"נוצר חיבור ממאיר בין קצינים בכירים בדימוס ואלימות הרחוב", ותוהה: "ממתי פעילות כזאת מקבלת תמיכה של רשויות אכיפת החוק?".
חשבון ביניים: מחוללי המהומות הם טרוריסטים בפוטנציה. המטרה שלהם היא הפיכה שלטונית. כלומר, הפלת נתניהו. רשויות אכיפת החוק, ביודעין (כנראה), מאפשרות להם לפעול כדי להשיג את המטרה הזאת. מה קיבלנו?
אמנון לורד (צילום מסך מתוך ערוץ היוטיוב של אתר nrg)
מי שעוקב אחרי המעגלים המקוונים שסובבים את ראש הממשלה כבר יודע מה התשובה. שם, בלי יד מרככת ושאריות של פאסון מקצועי שמשום מה מסרב להתפוגג, אומרים כבר בגלוי את מה שלורד עדיין מהסס לומר. כל מה שצריך לעשות כדי להיחשף לתיאוריית הקונספירציה במלואה הוא לעיין בחשבונות המדיה החברתית של יאיר נתניהו, צינור הביוב הוורבלי של ראש הממשלה, שמקפיד להדהד אותן.
אבי זלינגר, מפיץ קונספירציות שבהשוואה אליו אמנון לורד הוא דוד ויצטום, סיכם זאת כך לאחרונה: "ההפגנות בבלפור הן 'הסחה והטעיה' קלאסית על-ידי השב"כ והמשטרה בדרך לפגיעה מתוכננת למשעי בראש ממשלה בעצרת, ברכב, אירוע רב-משתתפים. רק 'הסחה פיזית' של עשרות אלפי אנשים מאפשרת פגיעה פיזית בראש הממשלה על-ידי יחידים כמו ב-1995. רק כך הרוצח יכול להתקרב בשקט, רק בחסות תנועת אלפי בני אדם בשטח – כל תוכניות המשטרה והשב"כ בידי".
כך עובדת האקוסיסטמה התקשורתית שבנו נתניהו ואנשיו בשנים האחרונות: השופר המרכזי, ה"מקצועי", מהדהד את המסרים שראש הממשלה מוכן לעמוד מאחוריהם, ובמקביל טומן את הזרעים למסרים הקונספירטיביים – שאמנם מועילים לו, אבל אם היו בוקעים ישירות מפיו היו מאירים אותו באור פסיכופתי. אבל אין ואקום. בשביל זה יש אידיוטים שימושיים כמו אמנון לורד, שמגישים לקוראים תצרף חצי פתור. את השטחים הריקים ממלא קמפיין התעמולה הלא רשמי ברשתות החברתיות. בהמשך, כשהמסר נעשה לנחלת הכלל, נתניהו עשוי לחזור עליו בקולו, באופן פומבי, ולהפוך אותו לעמדה הרשמית.