רות אלבז היא מתמודדת ב"אח הגדול", תסריטאית וכותבת ואושיית טוויטר.
אני מתלבט, מה יכולה להיות שאלה ראשונה שתתאים למישהי שיצאה מבידוד מוזמן לבידוד לאומי כפוי - תעזרי לי?
"איך את שורדת? ואפרופו שורדת, חשבת ללכת ל'הישרדות'?". יחסית לנסיבות אני די בטוב. אני חושבת ששחררתי את העול מהחרדה "מה יהיה" ונשאר רק "מה בא לי לעשות עכשיו". אני יותר טייפקאסט של "חתונה ממבט ראשון". תחשוב שהפיק שלי היתה היציאה מ"האח הגדול" ושבועיים אחרי כן התחילה הקורונה. יש דיירים שיצאו באמת מפה לשם. אני חוויתי קצת עולם.
נדמה לי שגם בעליון הפורמט של "חתונמי" תפס יותר, אם לשפוט לפי התבטאויות הנשיאה.
המייצג של כחול לבן השיב לה עם "הישרדות" אגב, אם אתה זוכר. גם שם המלחמה על רייטינג קיימת.
זה פורמט ריאליטי טוב לטעמך? שידורים מבית המשפט?
נישתי מאד מאד. בספק אם ישרוד פרק אבל אני אשמח לאחד כזה וואי. במשך יומיים הייתי מהופנטת לזה. אף פעם לא הייתי בבית משפט (ועוד בעליון) ואז לראות את החבורה הזו שולטת ביד רמה. פסיכי.
אני מחזיר אותך לרגע לבית, לאווירה ולתודעה החסרה. את חושבת שהגילוי המאוחר על מה שמתחולל בחוץ, רק כשהמגיפה כבר הגיעה עד סף דלתו של בית האח, היה לגיטימי מבחינת ההפקה והמתמודדים?
אני חשבתי שבכלל הם לא צריכים לספר להם :)
למה בעצם? לא מגיע להם לדעת?
חוקים זה חוקים והבית של "האח" צריך להיות הבית של "האח" - מנותקים מהכל. כל עוד אין אף אדם מהמשפחה של הדיריים בסכנת חולי - למה לספר? למה לערער את זה? כאחת שהיתה שם חודש, ההתנתקות האמיתית קרתה לי רק בשבוע האחרון. זה תהליך ולוקח המון זמן להיכנס לניתוק כזה. לא להתייחס למצלמות, לזכור שאין בחוץ והוא לאט לאט מתפייד מהתודעה - ורק אז מתחיל המשחק האמיתי. ברגע שאתה מזעזע אותם באמצעות סיפור מהמציאות, בעטת בכל התודעה שנרכשה שם, המנותקת, והחזרת אותם לפני השטח. חבל. אני מניחה שאני מהיחידות שיחשבו ככה.
עניין נוסף שחסר שם הוא המדיה החיצונית ובמקרה שלך גם הרשתות החברתיות שאת מוקד עניין בהן. איך הוואקום הזמני הזה משפיע על התודעה?
לרגע לא חשבתי על זה. היה איזה יום אחד, אחרי שבועיים, שאחד הדיירים שאל אותי אם זה חסר לי ואפילו לא חשבתי על זה. כל העולם השתנה, כל הקיום השתנה, השגרה התהפכה. מה זה ציוץ בטוויטר? היתה חסרה לי שגרה.
משהו שתמיד רציתי לשאול מתמודד בריאליטי כמו האח הגדול הוא "למה בעצם"? למה להתמסר ואולי להשתעבד לזירה שנשלטת על ידי קיסר רב כוח ולאבד כמעט את כל יכולת השליטה שלך בהתרחשויות. אז למה בעצם?
זה קצת מתחלק לשני צירים. יש את הציר האנוכי - בשבילי. כי זה הגניב אותי. כי סיקרן אותי לדעת איך אהיה בזה. ברגע שהציעו לי את זה זה ישב על המדף מסתכל עליי ולא יכולתי שלא לקחת את זה. גם עניין אותי מה זה יעשה לי הלאה. מקצועית. הציר הנוסף - זה ציר מעט שונה יותר ודיברתי על זה גם בבית. רציתי להעביר איזה משהו על עולם הדתל"שי, המשפחתי, של חוזרת בשאלה. ההתמודדות הזו. לעזוב את דרכו של אבא. אולי זו גם סיבה אנוכית בעצם אבל היה לי חשוב לספר את העולם הזה.
אולי זה מתמצה בסופו של דבר למשוואה פשוטה - אנחנו רוצים שישמעו אותנו, שיאהבו אותנו ושיתנו לנו לספר את הסיפור שלנו. אבל הטלוויזיה המסחרית לוקחת את הרצון האותנטי הזה ועוטפת אותו בפלסטיק ומשווקת להמונים בין הפרסומות.
נכון. גם אין לי אף שליטה בתוצרים. זה באמת קשה. אמנם ידעתי שאני לא מה-DNA הקלאסי של "האח הגדול" אבל לא ידעתי איך ירצו להביא אותי, מה ירצו להראות בי. זה כמו שאחותי התאומה אמרה לי "בתכניות הערוכות הנרטיב שלך היה רות המרגשת עם השיחות היפות, ובערוץ 26 (ערוץ החי) היית רות המצחיקה". אבל לפעמים, כדי להעביר מסרים, צריך להתפלש במדורת השבט, כן?
אני לא רואה בזה משהו רע או התנשאות מיוחדת על תכנים כאלה. יש לזה קהל יעד ואולי אני לא חלק ממנו אבל זה לא אומר שזה לא יכול לשרת אותי.
זה פער שהציק לך? הפער בין התדמית שנוצרה במשדרים הערוכים לבין זו שהורגשה בערוץ השידור החי והרציף? בדיעבד היית חוזרת על ההחלטה הזאת?
בגדול, ברור שהייתי רוצה שיראו 360 ממני. אחד מהמסרים שלי הרי זה לחיות בשני עולמות תמיד. בין העולם הדתי שגדלתי בו לעולם החילוני שנטעתי בו שורשים, בין הבית המזרחי לבין העולם התל אביבי הלבן שאני חיה בו היום. וברגע שגיליתי שהציגו חלק בי הרגשתי ששוב חוטאים לעניין. אפילו בטלוויזיה אי אפשר להציג דמות מורכבת עם כמה רבדים, אז מה אני מתאמצת כ"כ?
אולי סוד הצלחתה של הטלוויזיה הוא שלא ניתן להציג תמונות מורכבות. הכל נחתך מהר, גם בחדשות. השורות קצרות, המסר בוטה, הסינקים מדודים על השניה.
אין ספק. לפשט דברים עוזר בהנגשה של תוכן מורכב. אנשים חוזרים מהעבודה ורוצים לראות ריאליטי עם דמויות מובנות בקופסאות ותבניות מסודרות. אבל, טוב אני לא מחדשת כאן, זה מביא להשטחה מטורפת. אני באמת מאמינה שכל ההסתה והאלימות שיש היום ברשתות החברתיות נוגעת בדבר הזה. אנשים מכירים רק שחור ולבן. וכשאתה מציג להם יצור קצת מעורב, הם מתחרפנים. הם לא יודעים איך לאכול את זה.
חזרת לטוויטר אחר מזה שעזבת? אני מניח שראית, אבל הפיד האוהד שלך עודד אותך במהלך תקופת השהות בבית.
ראיתי קצת! הבנתי מחבר שביום הכניסה שלי כל הטוויטר דיבר על זה :) המדיה הזו הכי נישתית בעולם ובאמת לרוב האנשים אין טוויטר, אבל זה הצינור להעברת מסרים הכי טוב בעיניי היום.
והפיד הכללי? הוא לא נעשה עכור וכעור מיום ליום? גם מבחינת מה שעיתונאים מרשים לעצמם לכתוב ולצייץ שם.
נראה לי שאני מהיחידות סגולה שזה לא מפריע לה כל כך. אני מסכימה שיש שם עלייה בתקיפות האישיות בין עיתונאים או השתלחויות בין דמויות ציבוריות, אבל זה עובר מעליי. אולי נהייתי אדישה לזה. אולי סף הקיבולת שלי רחב יותר. לא יודעת. אני לא מתרגשת מזה כל כך.
אחרי שחווים את בית "האח הגדול", אולי כל שאר החוויות הן שייט רגוע בים השלווה.
בדיוק. אני זוכרת גם אחרי שיצאתי כולם המשיכו ברגיל בחיים שלהם ובמשך כמה ימים לא הבנתי למה. עברתי סחרור כ"כ גדול שם, והיציאה מהוואקום לעולם שלא הבנתי למה כולם בו ממשיכים רגיל.
חזרת מריק תקשורתי למבול אינטנסיבי. איך נראית השגרה הצרכנית שלך כצופה, קוראת ומאזינה כרגע? מה התמהיל ולמה?
הקורונה קצת החזירה אותי אחורה. הייתי צריכה לצפות בתכנים שיסיטו אותי מהמחשבות, מהחרדות, מהאי-ודאות אבל מצד שני, לא היתה בי פניות רגשית או מחשבתית לתוכן חדש. הייתי ברגרסיה. אז צפיתי בסדרות שצפיתי בהן בעבר. אסקפיזם מוכר ומנחם.
לא עניינו אותך הגרפים ונבואות הזעם? סיפורי המצוקה וההתרסקות?
בהתחלה כן, אבל אז זה הרגיש כמו לופ אינסופי של אותו פרק. אני מניחה שקלטת שחיינו את אותו יום במשך חודש וחצי רצוף. כמה אפשר לצפות בערד ניר או בפרופסור ברבש? מילא, שהעלילה תתפתח :)
שמתי לב שלא הזכרת את נדב איל. את שומרת נאמנות למותג 12 :)
הו, את נדב אני מאד מאד אוהבת. אותו אני קוראת יותר, זה נכון. היה לי מנהג לפני "האח הגדול", כל יום צפיתי במהדורת חדשות אחרת: 12, 13 ותאגיד. בשביל האיזון ובשביל המיסגור. סה"כ בישראל, (חוץ מערוץ 20) אין הבדלים מהותיים בחדשות ובמסגור שלהם.
איך את מנתחת את תופעת הכוכבות הזאת, של מי שנתפסו לפני המשבר כפרסונות עיתונאיות סולידיות ונישתיות? אנשים כמו נדב איל וערד ניר, אולי גם כמה אחרים - שקפצו להיות שמות שכל אחד מכיר ואפילו זוכים לאהדה והכרה שהיא חריגה בכל מה שדומה לדברים שהכרנו קודם.
אבל נדב וערד באים עם גב טלוויזיוני. ברגע שמפמפמים אותם מספיק פעמים, הכוכבות נתפסת. הם לא אנשים אנונימיים שצצו לפתע והפכו לכוכבים. וגם הרכיבה על גל הקורונה מביאה איתה הרבה אור זרקורים. זה כל מה שהתעסקנו בו בחודש האחרון.
יש אנשים שגם אם יפמפמו אותם בכל 20 שניות על המסך, קשה להאמין שהם יהפכו לסטארים.
יש תופעה אחרת יותר מעניינת בטוויטר בעיני: פרשני השדה. אנשים הפכו לעיתונאים ופרשנים.
מעניין - תסבירי.
בגלל שהטוויטר מאד ברנז'אי ומאד חדשותי, הרבה מאד מהאנשים שנמצאים שם מעורבים באקטואליה ובפוליטיקה. כמובן לא כולם. יש מהכל שם. צייצניות מין, צייצני בדיחות, אנשים שמספרים מה הם אכלו לצהריים. אבל הרבה מאד אנשים עם זיקה לעולם החדשות - המעורבים.
ברגע שאתה מקבל במה כזו חזקה עם עוקבים, אתה הופך להיות פרשן כמו כולם. מנתח סיטואציות פוליטיות, מדבר על בג"צ כאילו עשרים שנה למדת משפטים וכאלה. אתה הופך לכוכב בין יום יותר מנדב איל וערד ניר. אם הפייסבוק לקח לעצמו את הקולקטיב, הקבוצות, הקהילה, הטוויטר לא זז מילימטר מהמטרה שלו כשהוקם – האינדיבידואל, אתה הכוכב.
אבל אולי זאת כוכבות מדומיינת? הטוויטר מדבר בעיקר לעצמו ומלהיט בעיקר את עצמו. אני חושב שצריך להסתכל בדאגה על התופעה שממזגת לא פעם בין הליין-אפ של משדרי האקטואליה לפיד בטוויטר, רק בגלל שהמתווכים נמצאים גם כאן וגם כאן.
אין ספק. טוויטר זו ישות נפרדת. זה כמו הוותיקן. זה תמיד מזכיר לי את אפקט בחירות 2015. כל הפיד של השמאלנים חשב שהשמאל ינצח בפער גדול וקמנו בבוקר וגילינו שלא היינו קרובים לזה והבועה התפוצצה לנו בפנים. אני חושבת שצריכים להיות ערים לזה פשוט.
לדעת שאנחנו חיים בבועה, אבל לא לפוצץ אותה מטעמי אסקפיזם. נדמה לי שזו הנוסחה שהיית מציעה :)
יש מצב. וגם מטעמים אחרים, לשלוט בנרטיב שלך. לזכור אל מה אתה חותר.
לסיום כמובן אתלה בזנב של התשובה שלך ואשאל לאן את חותרת עכשיו?
הלוואי שידעתי. היציאה מ"האח" רק הלהיבה אותי לעשות עוד דברים והכל נגדע. אבל מה שחשוב זה שבא לי להישמע :)
שמעתי שמתפנה כיסא ליד יונית לוי במהדורות עם ביטול הקורונה.
סיקרנת.
ובכן יונית, הסיכום שלי הוא כזה: נסתיימה תקופת חירום והחלה חזרה לשיגרה, נגיד תודה לפרופ' ברבש שהתארח באולפננו ונגיד שלום לרות אלבז, פרשניתנו לענייני אסקפיזם.
איפה אני חותמת?
כאן וכאן וכאן. אותו נוהל כמו בכניסה לבית "האח הגדול" (ואולי גם התנאים לא כל כך שונים).
בונוס: המלצות מדיה לתקופת הבידוד (ואי המלצה אחת).
1. הטור הזה בסופ"ש "הארץ". טור מרתק וחובה.
2. "חברים" (הסדרה) - כי אף פעם לא נמאס מזה.
3. "קומיוניטי" ב"נטפליקס" - מצחיק וחכם.
4. סעיף אי המלצה - "לאטמה". לא סאטירה ולא מצחיק. העיקר שלא תצפו בזה.