דבר השלטון

בשער "מעריב" מתפרסמים קטעים קצרים משני טקסטים: האחד מאת ראש הממשלה בנימין נתניהו ("מורשת הנופלים") והאחר מאת נשיא המדינה ראובן ריבלין ("יחד ננצח"). הטורים המלאים רואים אור בכפולה הפותחת של העיתון, ריבלין מעל נתניהו.

בשער "ישראל היום" מתפרסם קטע קצר מטורו של עורך העיתון בועז ביסמוט ("שלום בינינו: גם מהמשבר הזה נצא מחוזקים"). בכפולה הפותחת נדפס טורו החגיגי של ראש הממשלה נתניהו ("זוכרים בדרכים אחרות"). זה של הנשיא ריבלין ("הוכחנו שאין כמונו בסולידריות") נדחק לעמוד 13, בצד.

בשער "ידיעות אחרונות" מתפרסמים קטעים קצרים מטורים של רענן שקד ("להביט פנימה") וחנוך דאום ("יחד בסערה"). הטקסט מאת הנשיא ריבלין ("מתרגשים יחד, גם ממרחק") רואה אור בעמוד 3. הטקסט מאת ראש הממשלה נתניהו מתפרסם בכפולה השנייה, אך לא כטור בחתימתו אלא במסגרת ידיעה מאת איתמר אייכנר ("הנופלים היו רוצים שנמשיך לחיות בביטחון ובבריאות").

בשער "הארץ" אין הבוקר קטע קצר מטור חגיגי עם כותרת שמאלץ. הטקסטים של הנשיא ריבלין וראש הממשלה נתניהו לא מצאו את מקומם בעיתון.

המחלוקת המדעית נמשכת

בראיון לענת ג'ורג'י ושגיא כהן ב"דה-מרקר" נשאלת פרופ' רות ארנון, כלת פרס ישראל לרפואה ולשעבר נשיאת האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים, על הדמיון בין נגיף הקורונה לשפעת. "הקורונה שונה לגמרי מהשפעת, אף על פי שהיא גורמת לתסמינים דומים", קובעת ארנון.

פרופ' רות ארנון, 2015 (צילום: מרים אלסטר)

בראיון שערך יאיר ניצני עם מתי כספי למוסף יום העצמאות של "ישראל היום" מתייחס המוזיקאי בין היתר למגפת הקורונה. כספי מתלונן על התקשורת, שלא מקפידה לדווח על כך ש"כל מי שמת אלה אנשים שיש להם מערכת חיסונית חלשה, מחלות רקע כרוניות, שחיים על כדורים או מעשנים כבדים ולא מחזיקים מעמד – שהם לרוב אנשים מבוגרים, אבל לא רק". לדבריו, "מכיוון שלא מדווחים על זה, אנשים נבהלים. נכנסים ללחץ. שמעתי אפילו שבחור צעיר שהיה חולה ניסה להתאבד. אם הוא היה יודע שהמערכת החיסונית שלו תקינה ושהוא בסך הכל חולה בשפעת, הוא לא היה מנסה להתאבד".

מדור המכתבים למערכת של "הארץ" נחתם במכתב קצר מאת יורם לס. "תוחלת החיים בישראל היא 82 שנה. זה הגיל הממוצע שבו נפטרים בישראל", כותב מנכ"ל משרד הבריאות לשעבר. "הגיל הממוצע של הנפטרים בגלל מחלת הקורונה הוא גם כן כ-82 שנה. מכאן שבממוצע, בכלל לא מתים ממחלת הקורונה".

החיים בסגר

אהרן רבינוביץ מתאר ב"הארץ" את השגרה בבית-שמש, אחרי שהושמה תחת סגר לאור שיעור התחלואה הגבוה: התנועה ברחובות דלילה יחסית, אך היו עשרות ילדים ונערים שקראו לשוטרים שהציבו מחסום להסתלק מהמקום. לפי רבינוביץ, "רוב אנשי הקהילות הקיצוניות בעיר מתנגדים להגבלות שנועדו למנוע את התפשטות הקורונה, ולסגר בפרט". בקרב בני הקהילות המתונות יותר, הוא מציין, הגישה שונה (אם כי גם שם יש חריגים).

לפי הדיווח של רבינוביץ, את סלי המזון לתושבים לא מחלק פיקוד העורף אלא ארגונים פנים חרדיים. הבעיה היא לא מול חיילים במדים אלא מול נשים, מסביר לו גורם בעיר. בעיות נוספת קשורות לניסיון להוציא מבית-שמש את החולים כדי למנוע הדבקות בקהילה, וכמו כן תושבים שמפגינים תסמיני מחלה אך נמנעים מלהיבדק.

בית-שמש תחת סגר, 26.4.2020 (צילום: יעקב לדרמן)

עורך "המבשר" יעקב א' לוסטיגמן מתאר את המציאות בבית-שמש מנקודת מבטו כתושב המקום. "כמי שמתגורר באזור המסוגר בבית-שמש, אני יכול לומר לכם שההסגר הזה הוא בדיחה", הוא כותב בטור בעיתון. "המשטרה מתנהלת בצורה לא אחידה. חלק מהשוטרים פותחים, אחרים סוגרים. חלקם מתייחסים בכובד ראש לכל בקשה, ואחרים דוחים כל אחד, בלי להעיף אפילו מבט במסמכים שהוא מבקש להציג. אני עדיין מסתפק אם הבדיחה זו המשטרה, או שמלכתחילה מישהו הנחה את השוטרים להתנהג כך בצורה לא אחידה. כי חוסר הסדר הזה, הוא פשוט מושלם! שולחים נהגים ממחסום אחד למשנהו.

"אתמול עברתי במחסום, בלי להציג תעודת עיתונאי, כדי לבדוק את התנהלות השוטרים. השוטר שאל אותי לסיבה שבגינה אני רוצה לעבור, והשבתי לו שלצורך הצטיידות במזון. הוא ניסה לשלוח אותי לחפציבה, והייתי צריך להסביר לו ארבע פעמים שבדרך לחפציבה יש מחסום משטרתי, עובדה שהוא לא היה מודע לה בכלל. השוטר דווקא היה נחמד מאוד, אבל נראה היה שאף אחד לא הדריך אותו מראש, ולא אמר לו מה עליו לעשות כשנהג מבקש רשות לעבור כדי לקנות מזון.

"במקביל, אני מסייר ברחובות השכונות המסוגרות, ולא רואה שום פעילות. אין שום נסיון להגביר את ההסברה, אף רמקול לא עובר ברחובות, לא קיבלנו שום שיחת טלפון מיוחדת עם קריאה נרגשת להישמר ולהיזהר. כלום וחצי. סגרו את השכונה וזרקו את המפתח לים".

מי ישראלי אמיתי בעיניך?

מיזם השער של "גלובס" מוקדש לעסקים שנסגרו ברחבי המדינה בתקופת המגיפה. בין העסקים גם חנות ממתקים בבאקה אל-גרביה. במוסף "זמנים+" של "ידיעות אחרונות" מתפרסמת כתבה מאת אריאלה איילון על "הגיבורים השקופים" במחלקות הקורונה בבתי-החולים. אחת מהן היא אמנה ח'טיב, עובדת ניקיון.

מדור הכנסת של גדעון אלון ב"ישראל היום" מוקדש למשאל שערך בקרב "11 ח"כים ממרבית הסיעות" שנשאלו כיצד לדעתם יש לחגוג השנה את יום העצמאות ואיך הם ומשפחותיהם מתכוונים לציין את החג. שלושה חברי-כנסת מהליכוד, שניים מכחול-לבן, שניים מיש-עתיד, וחבר-כנסת אחד מימינה, ש"ס, העבודה, ומרצ. נעדרים: יהדות-התורה והרשימה-המשותפת.

תפירת דגלים לקראת יום העצמאות, ירושלים, 27.4.2020 (צילום: יונתן זינדל)

ב"מעריב" מפרסם שמואל רוזנר ממצאי סקר שנערך לקראת יום העצמאות בקרב מדגם מייצג של כלל האוכלוסייה. אחת השאלות שבמוקד הסקר היא מיהו "ישראלי אמיתי". "כמו בשנים קודמות", כותב רוזנר, "גם השנה אומרים רוב היהודים (58%) שרק יהודים יכולים להיחשב לישראלים אמיתיים". רק בקרב יהודים שמגדירים את עצמם "חילונים לחלוטין", כשליש מכלל היהודים, לא נרשם רוב לעמדה שלפיה מי שאינו יהודי לא יכול להיחשב ישראלי אמיתי.

ממצא נוסף הוא כי "רוב גדול מאוד של יהודים (70%) סבורים שכדי להיות ישראלי אמיתי צריך להיות ציוני". הרוב הזה נשמר גם בקבוצת החילונים לחלוטין, ואף בקבוצת החרדים. מנגד, ובשונה ממצאי הסקר בשנה שעברה, הפעם נרשמה עלייה תלולה בשיעור הערבים שהגדירו את זהותם העיקרית כ"ישראלית", וזאת על חשבון מי שהגדיר את זהותו העיקרית כ"ערבית" או "פלסטינית". רוזנר מייחס את השינוי לשיח שנוצר סביב מערכת הבחירות, ואולי גם לתחושת הגורל המשותפת אל מול האיום שמציבה מגפת הקורונה.

הגדת העצמאית

במוסף "גלריה" של "הארץ" כותבת נעמה ריבה על נסיונות עבר, וגם מאמצים טריים יותר, לכתוב את הגדת יום העצמאות. על בסיס עבודת דוקטורט מאת עדי שרצר סוקרת ריבה את השאיפה למסד טקס ביתי משפחתי ביום העצמאות, בדומה לסדר פסח. הניסיון המשמעותי הראשון נעשה בשנת 1952 על-ידי שר החינוך בן-ציון דינור, שגייס למשימה את אהרון מגד.

"הטקסט שכתב מגד היה טקסט בעל אופי מיליטריסטי לחלוטין", כותבת ריבה. ההגדה של מגד "מערבבת לכל אורכה בין מוטיבים מההגדה של פסח למוטיבים חילוניים". במקום עשר המכות נמנו 12 מבצעי צה"ל. את הנכבה סיכמו במשפט "והערבים ראו, כי מגנינו הולכים מחיל אל חיל ויאחזום חיל ורעדה וינוסו בבהלה גדולה מכל הכפרים והערים אשר בגבול מושב ישראל ויטשו את בתיהם ואת שדותיהם ואת רכושם ויצאו בנעריהם ובזקניהם אל מעבר לקווי האויב".

לצורך הכתבה שוחחה ריבה בין היתר עם אשתו של הסופר המנוח, אידה מגד, שטוענת כי לו היה היום בין החיים לא היה כותב הגדה כזו. "קשה היום להבין את רוח הגדת יום העצמאות שהוא כתב, היתה אז מין התרוממות רוח", אמרה.

"הגדת הקוממיות", "ישראל היום", 28.4.2020

בעוד "הארץ" מעיין בעבר מתוך ריחוק אקדמי, ב"ישראל היום" מחברים את ההווה. לעיתון מצורפת היום "הגדת הקוממיות", מאת יורם טהרלב. כמו מגד של שנת 1952, גם טהרלב מחבר בין הגדת פסח למוטיבים לאומיים. למעשה, ההגדה שלו היא פירוש חדש, לאומי עדכני, לטקסט של ההגדה.

הנה דוגמה: "פסח – שפסחו אבותינו על המחלוקות ביניהם כשלחמו על הקמת המדינה. מצה – שמצא עם ישראל מצע משותף בכתיבת מגילת העצמאות, בלי מצה ומדון. מרור – המלחמות שבאו עלינו בזו אחר זו ומיררו את חיינו".

עשר המכות הן המכות "שהביא צה"ל על המצרים ובעלי בריתם: דם – התקפת דמים. מלחמת דמים שבה נפלו יותר מששת אלפים יהודים בארץ ישראל, ולמרות זאת נאמר במגילת העצמאות: 'אנו קוראים, גם בתוך התקפת הדמים הנערכת עלינו זה חודשים, לבני העם הערבי לשמור על השלום וליטול חלק בבניין המדינה' ובכל זאת אנו מקימים צבא שיגן עלינו: צפרדע – הקמת הקומנדו הימי וחיל הים. כינים – קני ארטילריה. הקמת חיל תותחנים. ערוב – יחידות לוחמים מעורבות של יהודים, דרוזים וצ'רקסים. דבר – דברים שהשתיקה יפה להם. חיל מודיעין. שחין – ראשי תיבות: שריון חזק יביא ניצחון – חיל השריון. ברד – ראשי תיבות: ברגל דוהרים. חטיבות החי"ר. ארבה – חיל אוויר. מגיח מהשמיים בלי שתדע מאין בא והיכן יכה. חושך – מבצעים ליליים, כפי שלמדנו מ'הידיד' אורד וינגייט. מכת בכורות – בחורות שהתגייסו לחיל הנשים, הח"ן, ולחמו לצד הגברים", וכן הלאה.

את הנכבה הפעם העלימו לגמרי מההגדה. כנראה בכל זאת השתנו כמה דברים מאז 1952.

פרטיות

הכותרת הראשית ב"כלכליסט" היא ציטוט מפי ראש ה-NSA לשעבר, מייק רוג'רס. "גם במגפה, אסור להתפשר על ערכים בשם הביטחון". עמדה ראויה, בוודאי כשהיא מגיעה מראש סוכנות ריגול לשעבר, שעוקבת אחר האזרחים של המדינה המפעילה אותה. מקריאת הראיון המלא, שערכה ויקי אוסלנדר, מתברר גם מניין מגיעה התובנה הזו. רוג'רס הוא כיום יועץ של חברת הסייבר Team8, שייסד מפקד 8200 לשעבר נדב צפריר. החברה, כך מוגדר בראיון, "עוסקת בתחום הסייבר ההגנתי". לראיון עם היועץ צמודה תיבה קטנה עם ציטוטים ותצלום של צפריר.

בשולי החדשות

רק ב"המבשר", אחד מארבעת היומונים החרדים, מתפרסמת ידיעה שלפיה שוב אירעה תקלה באסדת לווייתן שבעקבותיה הופעל הלפיד. "לא היתה השפעה על איכות האוויר בחוף", נכתב בידיעה מפי משרד האנרגיה.

עושים לביתם

אלי ביר, נשיא ומייסד איחוד-הצלה, מפרסם הבוקר טור ב"ישראל היום" תחת הכותרת "המלאכים ששמרו עלי". לפי ביר, שנדבק בקורונה בארצות-הברית ואושפז שם למשך שבועות ארוכים, בין המלאכים היתה גם "ד"ר מרים אדלסון, איתה יש לי היכרות אישית, רופאה שהצילה אנשים רבים במהלך חייה ומו"ל עיתון 'ישראל היום'". אדלסון, כותב ביר, "פרסה עלי את חסותה, התפללה עבורי ודאגה שאקבל טיפול ותרופות מתקדמות שפשוט הצילו את חיי. בשבוע שעבר, כשהבראתי ומצבי אִפשר לי לטוס, היא השיבה אותי לישראל במטוס הפרטי שלה ושל שלדון בעלה".

"ישראל היום", 28.4.2020

בעמודים האחוריים של "מעריב" מתפרסמים טקסטים שנראים כאילו מומנו על-ידי גורמים חיצוניים. אלן רוזנבאום, שכבר חתם בעבר על טקסטים כאלה, מקבל את הקרדיט על שני עמודים שמוקדשים למיזם "הייעוד המשותף שלנו". עמוד נוסף, חתום בידי אלון בראון, מוקדש לעמותת "שר-אל". כאן הגופן שונה מהרגיל, רמז ליודעי חן כי לא מדובר בתוכן מערכתי. על גילוי שאפילו מתקרב לנאות אין מה לדבר.

ב"ידיעות אחרונות" מתפרסמת עוד ידיעה על מיזם "ושמרת", שייסד רוני דואק ונערך "בשיתוף" העיתון ו-ynet.

ענייני תקשורת

במוסף "גלריה" של "הארץ" מתפרסם ראיון שערך איתי שטרן עם מנכ"ל תאגיד השידור הישראלי, אלדד קובלנץ. בעקבות פיאסקו "מחוז ירושלים" מבטיח קובלנץ כי "התאגיד לעולם לא יפקיד יותר את המסך שלו בידי דוברות של גורם שלישי".

כשהוא נדרש להשעיית אראל סג"ל בעקבות השתתפותו בסרטון זמר ששימש את ראש הממשלה נתניהו בקמפיין הבחירות שלו אומר קובלנץ כי "המעשה עצמו היה לא תקין", אך מכיוון שהקשר בין סג"ל לנתניהו ידוע, "אני לא רואה בזה בעיה אפריורית". אגב, קובלנץ אומר לשטרן כי כשראה לראשונה את סרטון הזמר בהשתתפות סג"ל, "חשבתי שיש לנו נציג לאירוויזיון 2021". הבדיחה הזו הופיעה גם בזמן אמת, אבל לא בחתימתו של קובלנץ, אלא בציוץ מטעם התאגיד. את נסיבות פיטוריה של לוסי אהריש קובלנץ מסביר באריכות, אך מהתגובה של אהריש עולה הרושם שקובלנץ משקר.

אלדד קובלנץ, מנכ"ל תאגיד השידור הישראלי "כאן" (צילום: יונתן זינדל)

החדשות העצובות של הראיון מוחבאות באמצעו. בדיון על חדשות כאן 11 והרייטינג המדשדש אומר מנכ"ל התאגיד: "אני כן סבור שעלינו לבחון אם באמת לא השקענו יותר מדי משאבים במהדורה המרכזית שמשודרת בטלוויזיה. יכול להיות שחלוקת המשאבים אינה נכונה". בהמשך הוא מוסיף: "יש מצב שנשקיע יותר באקספליינרים דיגיטליים ופחות בשידורי כאן 11, שדורשים המון תשומות והמון עובדים. בהחלט יכול להיות שנלך לכיוון הזה".

קובלנץ ושטרן לא מאקספליינרים מה זה בדיוק "אקספליינרים דיגיטליים", אבל בהנחה שמדובר בסרטונים קצרים שמסבירים לציבור מה זו פנסיה ומיהו נגיף קורונה חשוב להבהיר: זהו שירות נפלא, אבל לא כשהוא בא על חשבון ההשקעה של חטיבת החדשות בעיתונות חוקרת, שאינה חוששת להתעמת עם גורמי הכוח החזקים במשק. אחרת באמת שאין טעם בהשקעת מאות מיליונים בשידור ציבורי.