מולי שגב הוא מפיק, עורך, תסריטאי ושחקן ישראלי. יוצר ועורך ראשי של "ארץ נהדרת" בקשת.
נדמה לי שזאת תקופה מעניינת מבחינת תנאי המעבדה שלה. מצד אחד, לא ממש מצחיק. מצד שני, אנשים מחפשים לצחוק.
כן, לגמרי. אנשים תמיד שואלים אותי איך אנחנו מצליחים לשמור על הומור בתקופות כאלה, והתשובה היא שבמידה רבה ההומור שומר עלינו. זאת דרך מאוד טובה להתמודד עם חרדות (או להדחיק אותן...).
אתם מכונת הומור. איך המכונה הזאת מתפקדת בתנאים הנוכחיים?
מבחינה יצירתית זאת תקופה נהדרת: סיטואציה חדשה וטרייה לגמרי, דמויות חדשות, הכל סוריאליסטי. מבחינה טכנית הכל יותר מורכב. אנחנו אמנם כותבים במערכת ולא מהבית, אבל משתדלים להישאר בצוותים קטנים. גם בצילומים זה מסובך כי גם לשחקנים לא פשוט להשאיר את החרדות והאינסטינקטים בצד, ועם כל המאמץ עדיין אין מנוס מקירבה למאפרות למשל. כולם עם מסכות וכפפות. קשה להתרגל לזה.
מאז מיזוג רשת ו-10, ניכרת סימביוזה גדולה יותר ביניכם לבין החדשות. כמה אתם מרגישים מחוייבים לשלב דמויות מהערוץ ומהחדשות בתמהיל שלכם? כמובן שיש גם את הדינמיקה ההדוקה יותר של מובילי התכניות (קיציס ויונית) שבאה לביטוי גם בפרומואים למשל.
אתה יוצא מתוך הנחה שאנשי החדשות אוהבים שמחקים אותם בתכנית? אני לא בטוח שזה נכון, לפחות לא בכל המקרים... אנחנו בוחרים את הדמויות בתכנית לפי הרלוונטיות שלהם לצופים שלנו ולאירועים באקטואליה. מכיוון שרוב גדול בציבור צופה ב-12 רק טבעי שנתייחס יותר למה שקורה על המסך הזה.
אבל אני מניח שגם אתה הבחנת בטקס היומי כמעט בתכניות אקטואליה שבו מציגים לפרשן או למרואיין את הדמות שלו אצלכם ומבקשים פרשנות או סוחטים מחמאות.
אני לא מת על זה. זאת החלטה שלהם. חוץ מזה, זה שמישהו אומר בפומבי שהוא נהנה לצפות בחיקוי שלו (פוליטיקאי או כל אחד אחר) לא בהכרח אומר שזה נכון במציאות.
ובהשלמה - כמה זה משאיר לכם חופש לשלב דמויות מערוצים מתחרים?
חופש מלא. אגב, כשזה קורה תמיד יש מי שטוענים שאנחנו "נכנסים" בהם מתוך נקמנות או משהו כזה. ברור שזה לא נכון.
אז מה שקורה בעצם הוא "להאכיל את המכונה". נשמע כמו חנות קטנה ומטריפה. איפה בכל זאת אתה מוצא מגבלות עליכם שהיית מעדיף להסיר או לא להתחשב בהן? מהרמה הטכנית ועד המהותית.
ברמה הטכנית עברנו קיצוץ די מכאיב בתקציב בגלל משבר הקורונה, ונאלצנו לפצל את התכנית לשני ערבי שידור (מתוך יום צילום אחד). ברמה המהותית אין עלינו מגבלות. מותר לנו להגיד הכל ולהביע איזו עמדה שמוצאים לנכון.
איך אתה מסכם עד כה את הקורונה הפרטית שלך? אתה יותר בבית? שינויים בהרגלי הצריכה של המדיה?
ברוב התקופה עבדתי כרגיל. בשבוע האחרון אני בבית לפגרת פסח קצרה ואני לא מצליח להבין איך אשתי והבנות מצליחות לשרוד את הדבר הזה כבר חודש.
מה היה לך הכי קשה?
מעבר להתמודדות עם הצרכים של הילדים ותחזוקת הבית הבלתי פוסקת, משהו במונוטוניות של הימים, בלי שום דבר שובר שגרה שאפשר לצפות אליו, יכול מאוד לדכדך...
התקופה הזאת מזמינה גם נסיונות לחשיבה מחדש ולאלתורים. בכאן החזירו את "זהו זה" ונדמה שבינתיים זה לא ממש עובד. איך אתה רואה את הצורך הזה לחדש ולרענן, מול הבחירה בללכת על בטוח עם מה שיודעים שעובד (שזה בעצם בעיקר "ארץ נהדרת" במישור של הטלוויזיה המסחרית).
אני דווקא מאוד מחבב את "זהו זה", וזה גם עובד לא רע ברייטינג. החשיבה מחדש נוגעת בעיקר למגבלות טכניות וכלכליות. בארה"ב למשל הורידו את רוב תכניות האירוח והסאטירה כמו SNL וקולבר והם עברו למין מהדורות שהמנחים עושים מהבית. בעיניי זה לא ממש עובד. אני שמח שקשת השאירו אותנו באוויר במתכונת די רגילה. מגיע לצופים שתקועים בבית את המוצר הכי טוב שאפשר לתת בימים האלה.
זה מוביל גם למחשבות על שינויים על המסך? פורמטים חדשים?
יזמתי את "ארץ נהדרת" ואני עורך אותה כבר 17 שנה כי יש בה את כל מה שמעניין אותי: מעורבות חברתית ופוליטית, עיתונות, הומור וקומדיה, קולנוע וטלוויזיה. בתוך המסגרת הזאת היו במשך השנים המון שינויים, גם בתוכן וגם בצורה, ויהיו עוד הרבה. אני לא מרגיש מיצוי...
יש תמיד משהו מפתה בהחייאת פורמט נוסטלגי, אבל גם לא מעט סיכון. בדרך כלל הדברים נוצרו במקור בהקשר מסוים ולא תמיד זה עומד במבחן הזמן. מצד שני, בדיעבד, גם ניסיונות איחוד לא מוצלחים לא פגמו בסופו של דבר בזיכרון של הקלאסיקות. אז למה לא?
זהו, נגמרו השאלות, אלא אם יש לך וידוי לוהט ומשוגע.
חחח, לפי שעה לא.
בונוס: ארבע המלצות מדיה לתקופת הבידוד
"The Morning Show": סדרה על כל מה שטוב ורע בטלוויזיה האמריקנית, שהיא בעצמה כל מה שטוב ורע בטלוויזיה האמריקנית.
"טבעו של הכיף" של דיוויד פוסטר וואלאס. אין מה לעשות הוא חכם הבנזונה ז"ל.
"ליגה ג'" (יס דוקו). אם אין ספורט לפחות סדרת הספורט והדוקו בכלל הכי טובה של השנה.
"טייגר קינג" (נטפליקס) - אלגוריה מוצלחת למה שקורה בפוליטיקה האמריקנית, וגם הישראלית מוכרחים להודות.