האם "קליימטגייט", חשיפת האי-מיילים של מדעני האקלים שזייפו לכאורה נתונים כדי לתמוך בתיאוריית התחממות כדור הארץ, מוכיחה כי הבהלות האקולוגיות מופרכות? תשובה לשאלה הזו לא תמצאו בדפי החדשות של עיתוני סוף-השבוע בישראל, אולם השפעתם של אותם דפים על מפלס העצים בעולם ברורה למדי. רצועה עליונה על שער "ישראל היום" מכריזה כי "לבקשת הציבור: עוד 50 אלף עותקים למהדורת סוף-השבוע", ואילו "ידיעות אחרונות", החוגג 70 שנה לקיומו, מגיע היום עטוף בשקית ניילון עבה ושוקל – על מוספיו ועל מודעותיו – כמו שלושה-ארבעה כרכים בסדרת "עם הספר".
גאווה לאומית וכוונות טובות
אלפרד נובל היה מיליונר (ובמושגי הכסף העכשוויים, ייתכן שאף יותר מזה) שעשה הונו מייצור כלי משחית (הדינמיט, המצאה של נובל, הוא המפורסם שבהם). אומרים כי הביקורת הציבורית שנמתחה עליו בשל היותו סוחר מוות הניעה אותו לצוות את רוב הונו לייסוד הפרס הקרוי על שמו, שיעודד הישגים אנושיים בתחומי המדע והתרבות.
טקס חלוקת פרסי הנובל שנערך אתמול בשבדיה מגיע היום לכותרות הראשיות של עיתוני ישראל (ב"מעריב" הוא נדחק לכותרת שנייה בחשיבותה מפני ראיון עם החשב הכללי: "אני מודאג מהבורסה"; ב"הארץ" הוא מקבל את התצלום המרכזי על השער). לא משום שעיתוני ישראל מתעניינים במיוחד במדע (הם לא), אלא משום שאחת משלנו (כלומר ישראלית) זכתה בפרס: פרופ' עדה יונת, חוקרת הריבוזום. כך ב"ידיעות אחרונות", שמבין העיתונים מקדיש לטקס את המקום הנרחב ביותר על השער, נבחרה הכותרת "גאווה לאומית".
ב"ישראל היום", לעומת זאת, התאפקו עם הפטריוטיות ובחרו לכותרת הראשית זוכה מפורסם ומשפיע יותר של הפרס, "אובמה: יש מלחמות צודקות". כותרת המשנה חוגגת: "'נאום ההתפכחות' בקבלת פרס נובל לשלום. נשיא ארה"ב מסביר כי ארגוני שלום 'לא היו עוצרים את היטלר', וכי עם אל-קעידה אי-אפשר לנהל מו"מ". הכותרת מסתיימת בשאלה: "מהפך?". ובעצם, גם לדיווח הזה אפשר היה להשתמש באותה כותרת של "ידיעות": "גאווה לאומית".
הפגנה בוושינגטון שנערכה בזמן הענקת פרס הנובל לנשיא אובמה (צילום: ^Berd, רשיון cc-by-nc-nd)
כיצד ממסגרים העיתונים את התצלום של פרופ' יונת עם מלך שבדיה (שכנראה חולק אותו ספר עם ברנרד מיידוף), שגרסאות שונות שלו מודפסות בכל העיתונים? "כבוד מלכים" היא כותרת התצלום ב"ישראל היום". "בפסגת העולם" היא הכותרת ב"מעריב". וב"הארץ": "הישראלית הראשונה". ב"ידיעות אחרונות" לא ניתנה כותרת נפרדת לתמונה, משום שהכותרת "גאווה לאומית" תפסה ממילא שטח גדול כמעט כמו התצלום עצמו. אם כן: "כבוד", "גאווה", "ישראלית", "לאומית". "מעריב" מדפיס על השער גם את תמונתו של אובמה כשהוא אוחז במדליית הנובל. "זכה בפרס על כוונות טובות", נכתב בכיתוב התמונה.
איני יודע אם נובל אכן ייסד את פרס נובל משום שרצה לכפר על מפעל חייו הקטלני, אולם ברור ומפורש מצוואתו כי רצה שהפרס יהיה אנטי-שוביניסטי וא-לאומי, ויינתן לבני הלאומים כולם, "ולא רק לסקנדינבים". עצם ההחלטה של אדם עשיר כקורח לתרום את כל הונו לציבור במקום להורישו, יש בה ענווה והכרה בהבלות כבודו וגאוותו של האדם. בקיצור, כל מה שהפוך מצמד המלים הזה, "גאווה לאומית".
מובן שיש כאן גאווה לאומית. ראוי לה לישראל וראוי לנו הישראלים להתגאות בכך שהוצאנו מקרבנו אשת מדע נבחרת וחוקרת מבריקה. אלא שלא ברור אם גאוותם של עיתוני ישראל היא על ענייני מדע ומחקר. "כך הצחיקה פרופ' עדה יונת את הוד רוממותו בנשף לכבוד זוכי הפרס", שחה כותרת המשנה שבחר העורך לעמ' 2 של "מעריב", וב"הארץ" מסתיימת כותרת המשנה בעמ' 2 כך: "'איש אינו ידידותי יותר מיונת', הסכימו אתמול בשבדיה". רק "ישראל היום" מקדיש כמה עשרות מלים למחקר עצמו. לפחות יש להם, לעיתונים, כוונות טובות.
"מעריב" והזהות היהודית
"בקהאם עם כיפה" היא אחת הכותרות על שער "מעריב". בתצלום המצורף אכן נראה דייוויד בקהאם ("כוכב הכדורגל האנגלי") עם כיפה. מה שנקרא: אמת בפרסום. "בקהאם משלנו" היא כותרת הידיעה בעמודים הפנימיים, ויש גם בונוס: צילום של האותיות העבריות המקועקעות על צווארה של אשתו, ויקטוריה. שלמי אמוני בית ישראל יכולים לסמן עוד וי על קת השופר.
כדי לשמור על הסטטוס-קוו מודפסת בשער האחורי של העיתון הידיעה הבאה: "מיתוס אנטיוכוס מתנפץ", "היכונו לבשורה שתטלטל את חנוכה. מחקר ישראלי חדש קובע: המלך אנטיוכוס לא הכריח את היהודים להתייוון".
כך הוא, אם כן, סדר העניינים: מחקרים יגיעו לשער האחורי, במקרה טוב, ורק אם יש בהם שמץ סנסציה. חוקרים ייכנסו בשערי השער הקדמי רק אם ישאירו מאחוריהם את מחקריהם ויביאו איתם נדוניה בדמות מדליות ותצלומים עם מלך שבדיה (ניתנת האמת להיאמר, מהציטוטים המעטים מפי ההיסטוריון שמובאים בידיעה ב"מעריב" עולה הרושם שמדובר במחקר לא משכנע שמטרתו פרובוקציה).
איי-פון, יו-דביל
חברת אפל חושפת היום את ערוותם של חברות הסלולר ושל השקרניקים, אנשי הפרסום של החברות. אפל תימרנה את שלוש חברות הסלולר הישראליות, הכפיפה אותן לתנאיה, לא העניקה בלעדיות והגבילה בנוקשות את המחירים ואופן השיווק של המכשיר בישראל. וכך סלקום, אורנג' ופלאפון מפרסמות היום כל אחת מודעות ענק בעיתונים – כולן מתפארות בפלא החדש, המכשיר הנכסף, שאפשר להשיג רק אצלנו, ואצל המתחרים.
המודעות הנלעגות הללו, שכולן מנסות למכור לנו אותו מוצר באותו מחיר כשההבדל היחיד ביניהן הוא צבע המודעה, מהדהדות את הדרך שבה חשפה אפל את ערוותם של העורכים שדחקו בכתביהם להביא להם עוד ועוד ידיעות על מכשיר הטלפון הזה. שיבצו עוד ועוד ידיעות טיפשיות, לא מבוססות וחסרות ערך עיתונאי על אודות המכשיר, ובאופן כללי יצרו פסטיבל תקשורתי ששירת ציבור מדומיין שירות דוב. אלא שבעוד שחברות הסלולר כפפו את גוום בפני חברת אפל במטרה להרוויח מיליונים רבים של שקלים, הרי שעורכי העיתונים עשו זאת חינם.
ובינתיים בישראל
"ברק מייבש את ישיבות ההסדר" היא הכותרת השלישית היום על שער "מעריב". רועי שרון מדווח כי משרד הביטחון מעכב העברה של 22 מיליון שקל לישיבות. האם העיכוב הוא אכן "תשובה לגילויי הסרבנות בישיבות ההסדר"? במשרד משיבים בשלילה וטוענים כי "התקציב נמצא בדיון". מי שאינו מקבל את התשובה הוא חבר ועדת הכספים ח"כ זאב אלקין, שלפי שרון, מעכב העברה של שלושה מיליארד שקל למשרד הביטחון, משום ש"מי שמדבר בסחיטה ומנסה לכופף את הישיבות דרך התקציב – אז גם ועדת הכספים מדברת איתו בכוח".
האם ח"כ אלקין אכן יכול לעכב העברה של סכום עתק של שלושה מיליארד שקל לצבא ההגנה לישראל? האם צה"ל יכול לשמש בן-ערובה במאבק על תקציבי הישיבות? האם שר הביטחון אכן "נוקם" באמצעות מניעת תקציבים? האם אין לפנינו קצה קרחון של מהלך מהותי יותר? השאלות האלו אינן מקבלות מענה בשטח המועט שהוקצה לידיעה.
סמוך לידיעה הזו מדווח "מעריב", ומדווחים העיתונים האחרים, כי "בריטניה" הורתה לסמן מוצרים המיוצרים בישראל בשטחי יהודה, שומרון והגולן. לא ברור מהידיעות אם מדובר בממשלת בריטניה או בארגון לא ממשלתי. רק ב"הארץ" מצוין כי מדובר בהמלצה ממשלתית, ובכל מקרה – המלצה ולא הנחיה. עוד מדווחים העיתונים על רצונה של אשקלון להיכלל באזורי העדיפות הלאומית, המקבלים הטבות שונות מהמדינה ("מכת מוות", מגדיר ב"הארץ" ראש העיר אשקלון את אי-ההכללה). ב"ישראל היום" הידיעה מובאת מנקודת מבטה של לשכת ראש הממשלה, ש"שוקל" להכניס את אשקלון בכל זאת.
קביעת אזורי העדיפות הלאומית שעומדת כעת על הפרק מגיעה לכותרת הראשית של "הארץ": "שרי העבודה מאיימים להצביע נגד מפת העדיפות הלאומית של נתניהו". הסיבה להתנגדויות: הכללת התנחלויות מבודדות במפה. האם הבעיה היא הכללת התנחלויות בכלל או התנחלויות מבודדות? האם אכן לא היו התנחלויות במפות קודמות (היו גם היו)? האם לא היו התנחלויות מבודדות (היו)? האם יש כאן חידוש, מצד נתניהו או מצד שרי העבודה, או שמדובר בספין משמאל או מימין? השאלות האלו נידונות בהרחבה בידיעה ובטור הפרשנות המצורף, והקורא החרוץ שירצה לצלול לים הפרטים והנתונים ימצא את מבוקשו.
עוד כותרת על שער "הארץ": "סוריה מבהירה: כל ראש ממשלה ישראלי מאז 1991 'התחייב לנסיגה מלאה מהגולן'". ובעמודים הפנימיים: "חשש גובר בצה"ל מעלייה בסרבנות אם יפנה מאחזים".
הגנת עדים
"4 שנים לאחר החלטת הממשלה, תחל לפעול הרשות להגנה על עדים", מדווח "הארץ". ליאל קייזר כותבת כי תקציב הרשות יעמוד על 30 מיליון שקל בשנה, "כשהעלות הממוצעת להגנה על עד תגיע ל-4 מיליון שקל".
ענייני תקשורת
"נדחתה בקשת א-שאפעי למנוע פיטוריו מערוץ 2", מדווחת עפרה אידלמן ב"הארץ".
"בכירי הרבנים יכריזו חרם על האתרים החרדיים", מכריזה כותרת גדולה בעמ' 7 של "הארץ". יאיר אטינגר מדווח כי "הרבנים אלישיב וקנייבסקי יורו היום 'לא להסתכל, לא לשתף פעולה, לא לפרסם, האתרים כוללים שקרים וטומאה'. מנהלי אתרים אמרו שיסגרו אותם, אבל זו רק תשובה רשמית".
"קבוצת תקשורת רביעית נולדה" היא הכותרת הראשית של "דה-מרקר", המדווח על השתלטות איש העסקים פטריק דרהי, המחזיק 44% ממניות חברת הכבלים הוט, על חברת הסלולר מירס.