הופעתו של ראש הממשלה אמש במה שבגלל עייפות החומר נקרא "מסיבת עיתונאים" היתה דווקא עניינית. להוציא את צרור השטיקים המוכר והצפוי שלו ("אצלנו המצב טוב יותר מאשר במרבית המדינות", "הייתי רוצה לחבק כל אחד מכם אבל זה אסור") היה לנתניהו מידע ממשי להביא לידיעת הציבור, והוא עשה זאת באופן ראוי ובנימה נכונה.

אופיו המאופק של המעמד חיזק את הצורך לקרוא לו לחדול מהמופעים הליליים האלה, לתרום בכך לשיכוך חרדות הציבור מפני המגפה ולהגביר את בטחונו (המתערער והולך) ביכולתה של הממשלה להתמודד בהצלחה עם פגעי המגפה.

מבלי שנרגיש מרגיל אותנו נתניהו בשבוע האחרון להשתתף בטקס קבוע שהוא מכתיב את צורתו ואת תוכנו. בהשראתו, יוצרים מדי ערב כל אמצעי התקשורת מתח הולך ועולה לקראת רגע השיא – כניסתו של המנהיג לחדר שבו הוא מכנס מספר עיתונאים, שרים ופקידים בכירים כדי לבשר לנו על הגזירות החדשות שעליהן החליט.

הציפייה נבנית בהדרגה: שעת הופעתו נמסרת מראש, אבל היא נדחית יותר ויותר מערב לערב (כמעט במתכונת של טור גיאומטרי), כאשר התקשורת מסקרת את ההמתנה בשידור חי. האזרחים מרותקים בבתיהם ושואלים את עצמם: מה פשר העיכוב? מה מתרחש בחדר הדיונים? איזו פורענות מתרגשת ובאה?

וכאילו לא די בחרדה הבסיסית, המובנת, שמעוררת המגפה עצמה, וכאילו לא די במתח המכוון שיוצר נתניהו, הציבור המותש נאלץ גם לספוג את הקשקשת האינסופית שמייצרים הפרשנים באולפנים.

הגיעה שעתה של התקשורת לקרוא תיגר על דפוס ההתנהלות שמכתיב נתניהו. שלושה שבועות מאז התגלה מקרה הקורונה הראשון בארץ ושבוע לאחר "מסיבת העיתונאים" הראשונה שכינס נתניהו תביא העיתונות תועלת רבה לציבור אם תפסיק לשתף פעולה עם כללי המשחק שמכתיב נתניהו.

עליה לחדול מלהעביר בשידורים ישירים את הודעותיו הליליות במלואן, ובוודאי שאין הצדקה להמשיך במתכונת הנוכחית שבה מועברת בשידורים חיים גם ההמתנה הארוכה להופעתו. עליה להסתפק במסירת תוכן הודעותיו בזמן אמת ולשלב ציטוטים ישירים מפיו רק ברגעים שבהם הוא מוסר מידע דרמטי במיוחד.

על התקשורת לומר לעצמה שהאירועים התקשורתיים האלה שיוזם נתניהו אינם מסיבות עיתונאים במובנה המוכר של המלה, אלא מופעים שהוא מביים כדי לספק את צרכיו הנפשיים ואת האינטרסים הפוליטיים שלו.

לחלופין, עליה לדרוש מראש הממשלה לקיים מסיבות עיתונאים אמיתיות; היינו – לאפשר לעיתונאים להציג לו שאלות ולקרוא תיגר על גרסאותיו. השינוי הזה מתבקש לא רק בשמה של האתיקה העיתונאית וההיגיינה הציבורית, אלא גם למען בריאותם הנפשית של תושבי המדינה.