בתקשורת הספורט, בעיקר בה, עיתונאים רבים מסתחבקים עם מסוקריהם. במקרה של נדב צנציפר מ"ידיעות אחרונות", המסקר את הפועל תל-אביב, נראה שמדובר באחוקייה של ממש. צנציפר, כתב הספורט הבולט של העיתון כיום, חגג לאחרונה את הולדת בתו, ומי הגיעו מהפועל תל-אביב? מי לא, בעצם. כל המי ומי בצמרת המועדון, כולל כמה כוכבים שקישטו בנוכחותם את האירוע ונתנו כבוד לבעל השמחה.
סיקור מצולם מלא ומפורט התפרסם ב-ONE, וגם צנציפר נראה מרוצה מהפרסום ומההמולה סביבו. האם סלבריטאיות רגעית ושכשוך ברסיסי אבק כוכבים שווים את הכתמת תדמיתך כעיתונאי חסר פניות?
כמה שאלות עקרוניות: איך יסקר מעתה צנציפר את השחקנים שהגיעו וכיבדו אותו? האם יעניק להם ציונים גבוהים במשחקים, האם יעלים עין מעבירות משמעת שיבצעו או סתם יגמד אותן? איך יתייחס לשחקנים שהזמין ולא טרחו להגיע? ייכנס בהם בהזדמנות ראשונה, יתנקם בהם בציונים נמוכים? ומה זה אומר אם הבעלים של הקבוצה, היו"ר, המנכ"ל, המאמן ועוזר המאמן מגיעים לאירוע של עיתונאי שמסקר אותם? האם זה מוכיח שהסיקור שלו לרוחם, שהם רואים בו ידיד המחלקה המדברר חלק מהודעותיהם?
את התשובות לא נדע, אבל עיתונות נקייה אין כאן. כשצנציפר יצלצל אחרי האירוע ליו"ר הקבוצה לקבל ממנו מידע, היחסים ביניהם כבר לא יהיו של עיתונאי מול מסוקר, אלא של כמעט חברות, אולי יותר. אובייקטיביות כבר לא תהיה. יחסיו ההדוקים של צנציפר עם אנשי הפועל תל-אביב ידועים כטובים מאוד מאז קיבל את סיקור הקבוצה לפני כארבע שנים. עכשיו היחסים מקבלים חותמת רשמית, כולל ראיות ויזואליות.
הפרסום על המסיבה באתר ONE
אם יחצן דוחף לעיתונאי מעטפת כסף בתמורה לכתבה מפרגנת על הלקוח שלו, מדובר בשוחד לכל דבר. בעיתונות הישראלית כבר היו דברים מעולם. במקרה הזה, אם צנציפר קיבל צ'ק מאחד ממסוקריו, אנשי הפועל תל-אביב, האם מדובר בשוחד סמוי או במתנה לגיטימית?
צנציפר לא לבד בסחבקייה הזו. בעבר פורסמו ב-ONE תמונות דומות של יניב טוכמן מ"מעריב", המסקר כמה מהקבוצות הגדולות. גם טוכמן התבשם מנוכחותם של כוכבי כדורגל, מאמנים ובעלי קבוצות, שנענו להזמנתו והגיעו לחלוק לו כבוד ויקר. אל צנציפר וטוכמן מצטרפים עיתונאי ספורט אחרים, שלא כולם זכו שצילומיהם לצד הקפטן והאליל יתנוססו במדורי רכילות. אופירה אסייג, עורכת ONE, נוהגת לחגוג ימי הולדת ראוותניים והמוניים, או לערוך אירועים הקשורים לאתר, בנוכחות עשרות רבות של שחקנים, מאמנים ויו"רים. היא לא רואה שום בעיה להציג לעולם את חבריה מעולם הספורט ולהתגאות בקרבתם.
פן זה של יחסי עיתונאים עם שחקנים וקבוצות הוא אחת הסיבות לתדמית הגרועה של תקשורת הספורט. כשצנציפר וחבריו דשו לפני שבועיים בפרשת שחקני הפועל תל-אביב עם נערות הליווי בשבדיה, הם עסקו רבות בשבירת הקוד האתי של הקבוצה. ומה עם הקוד האתי של העיתונאים?
ישראל מדינה קטנה, כולם חברים של כולם, לא נעים לא להזמין אליך מקור בקבוצה, אבל כדי ליצור עיתונות נטולת פניות, ולא רק למראית עין, יתכבדו עיתונאי הספורט ויתאפקו לא להזמין אנשי קבוצות שהם מסקרים. אפשר להסתפק בברכה בטלפון, ושום אסון לא יבוא לעולם אם אבי נמני ואלי גוטמן לא יככבו אצלם בצילומים לנכדים.
שליחנו הלא כל-כך מיוחד
"ידיעות אחרונות" יצא מגדרו להלל, לשבח ולרומם את שיא העולם ב-100 מטר של יוסיין בולט. בתוך הכאוס של גל מעשי הפשע האחרונים, הפך העיתון את הריצה לכותרת הראשית של עמודי החדשות, לא רק של מדור הספורט. יפה מאוד. בכפולת האמצע של עמודי החדשות הזיעו העורכים ב"ידיעות" במאמץ למצוא את המלים הכי בומבסטיות כדי להגדיר את האצן: "קליע אנושי, טיל, יצור מכוכב אחר". פתטי מאוד.
כותרת הגג סיפרה בגאווה ששליח "ידיעות אחרונות", אבינעם פורת, היה באיצטדיון בברלין וצפה באירוע השיא. אותו שליח העיתון מוגדר בכתבות במדור הספורט כ"אבינעם פורת, ברלין". לא שליח ולא בטיח. פורת נסע על חשבונו לאליפות העולם באתלטיקה, כיוון שלעיתון לא היה במקרה זה תקציב לאירוע (בניגוד לשנים קודמות). פורת, אם כן, שם, הוא כותב למדור הספורט, אבל כשנפל דבר, מיהרו בדסק החדשות לנכס אותו כשליח "ידיעות", כלומר על חשבון העיתון. כשיחזור, מעניין אם ישלמו לשליח שלהם לפחות הוצאות טלפון.
אגב, לעומת "ידיעות", ב"מעריב" מימנו את נסיעתו של הכתב שלהם, ניר שועלי, לברלין. את התואר "שליח 'מעריב'" הם הרוויחו ביושר. אבל מה חושבים באמת בספורט "מעריב" על אחד מאירועי השיא בתולדות הספורט? את המדור היום הם פתחו בסיקור יריבתה של בני-יהודה באירופה, נושא שלדעתם כנראה מעניין יותר משיא העולם של בולט, שנדחק לכפולת האמצע.
לתגובות: yegerm9@walla.co.il