כפי שנכתב כאן לפני מערכת הבחירות הקודמת, במערכות הבחירות האחרונות לקחו עלוני השבת חלק פעיל בניסיון להשפיע על דעת הקהל בחברה הדתית. במודעות הבחירות הרבות שהתפרסמו בהם, ובתכנים עצמם – טורי דעה, ראיונות ודיווחים חדשותיים. במערכת הבחירות הנוכחית עושה רושם כי הזירה התקשורתית הזאת עדיין לא התעוררה, והשחקן החשוב – ראש הממשלה בנימין נתניהו, שבעבר היה נוכח כמעט בכל העלונים המרכזיים – בוחר בינתיים להיעדר ממנה.
עיון בעלוני השבת האחרונה מעלה את הרושם שמדובר במאבק בין שתי מפלגות: עוצמה-יהודית וימינה, כשברקע כחול-לבן מנסה להידחף למשחק, וכבעבר לא בטוח שבאופן מוצלח כל-כך.
מכשירים את בן-גביר
בעבר הצבענו על הזגזוג שהיה מנת חלקו של העלון "שביעי" במערכות הבחירות הקודמות. די היה לבחון את עמוד השער של העיתון כדי להבין מי נושא חן בעיני העיתון. המערכת הנוכחית נפתחה גם היא בזגזוג, והפעם הזוכה בשינוי התדמיתי הוא איתמר בן-גביר. תמונתו על כיסא ממלכתי השתרעה על עמוד השער, והוא נראה מוכן לכיסא חבר-הכנסת, או לכל הפחות לכיסא החתן ביום חופתו. על שמחת כלולותיו של בן-גביר העיבה תמונתה הקטנה אך הנוכחת, בפינת עמוד השער, של שרה ב"ק, מועמדת מטעם ימינה.
איתמר בן-גביר ושרה ב"ק על שער "שביעי"
משחקי החתול והעכבר בין שתי המפלגות ובין שתי הדמויות הללו המשיכו גם בפנים העיתון. בן-גביר זכה לראיון שהתפרס על פני חמישה עמודים (כולל תמונות מפרגנות), אך עוד לפני שהגענו אליו נדרשנו לעבור על פני ב"ק, שלקחה חלק במדור הפופולרי, המלטף והמפרגן "פרויקט שו"ת" (שאלות ותשובות). ב"ק לא חרגה במילימטר מדף המסרים המפלגתי ולא למדנו עליה דבר, אבל במדור הזה לא שואלים שאלות קשות ולא מעמתים את הנשאל עם הסתירות שבתשובותיו.
אמנם בן-גביר לא השתתף במדור המלטף, אך גם הוא זכה לחיבוק מפרגן מהעיתון, כולל שאלות עמוקות בדבר התמונה ההיא (למתעניינים, היא כבר לא על הקיר, כי לבן-גביר יש מלה). מי שיחפש שאלה או שתיים על האידיאולוגיה שלו או עמדותיו – לא ימצא כאן.
מה כן נמצא כאן? המשך תהליך הכשרתו של בן-גביר. הוא כבר לא המתלהם מהתקשורת, אלא איש מגניב ששותה קפה בתל-אביב. ו... יש לו סטייליסטית! הוא למד לקשור עניבה וללבוש חליפה שאינה נשפכת עליו! אם בעבר שמענו על "פינק ווש" ועל "גרין ווש", אולי נוצרה עכשיו סוגה חדשה: "סטייל ווש". במילותיו של בן-גביר: "הסגנון חשוב, ואני מנסה לומר הכל בחיוך".
נשים מחוץ לבית
את הראיון הרציני והמעניין נוכל למצוא בעיתון שנתפס כחרד"לי יותר, "עולם קטן". ראיון אמצע מפרגן עם תמונה הולמת מוענק לשרת התפוצות, ציפי חוטובלי. מבין דבריה עלתה אמירה פוליטית-מפלגתית מעניינת: איתמר בן-גביר היה צריך להיות חלק מימינה, וזו האחרונה בכלל היתה צריכה להיות חלק מחטיבה דתית בליכוד. רוצה לומר, חוטובלי רואה את מקומו של בן-גביר בליכוד?
בנוסף עלו בראיון כמה אמירות מדיניות, משפטיות וחברתיות בעלות תוכן: לא נחזור לעזה, כחלון ושקד אשמים במצב בית-המשפט הלעומתי, והפטרונות הפרובינציאלית – הציונות הדתית תגשר על משבר הזהות של היהודים בתפוצות ובישראל.
יש לציין כי גם בעלון "מצב הרוח" התפרסמו שני ראיונות בחירות מעניינים, עם עידית סילמן ואילן גילאון. בהערת אגב אפשר להעלות תהייה: מדוע בכל פעם שמראיינים אשה קרייריסטית (דוגמת חוטובלי וסילמן) תעלה השאלה "ומה עם הבית"?
ברגל חשופה ויד נטויה
בשבוע שעבר עוררה מפלגת כחול-לבן את הסערה התורנית כשקנתה את עמוד השער של העלון "שביעי" והציגה בו את דגל ישראל מתכסה בחרדל, כלומר חרד"ל. השבוע ניסו במפלגה לכפר על המעשה ופרסמו מודעה מאחדת ומלכדת, שבמרכזה דגל ישראל נקי ויפה, והיא אינה אומרת דבר.
בהמשך לכך הזכיר מוטי זפט, עורך העיתון "שבתון", את פרשיית "מודעת המכנסיים" מנקודת מבטו. הוא לא חידש הרבה, רק סיפר על דרישת העלון לשנות מודעת בחירות של כחול-לבן משום שלא היתה צנועה דיה ונראתה בה (מאחור), אשה שרגליה חשופות.
צמד המודעות של רשימת כחול-לבן כפי שפורסמו בעלוני השבת "שביעי" (מימין) ו"שבתון" (משמאל)
בהקשר זה יש לשים לב כי העלון "שבתון" עמוס לעייפה במודעות שמציעות חופשות יוקרתיות, בילויים עשירים, מאכלים מנקרי עיניים, ובמלים אחרות, הדבר שהכי מתקרב להדוניזם דתי (כל החופשות מלוות באוכל כשר למהדרין ותכנים תורניים). אולי גם כאן כדאי שהמערכת תתערב ותזרוק איזו מלה על צניעות, סטייל "הצנע לכת עם אלוהיך"?
אגב, חדי העין שקראו בעלון יכלו לזהות בו מודעה שבה נראתה אשה לבושה בגופיה החושפת את זרועותיה. האם התמונה הזאת אושרה כי צניעות רלבנטית רק למודעות פוליטיות, או שמא ידיים מגרות פחות מרגליים?