"ברצועת עזה ובכל אדמות פלסטין אנו סובלים מרדיפות מצד כוחות הביטחון בשל התחקירים שלנו. אני אחת מאלה ששילמו את המחיר על כך". כך סיפרה האג'ר חרב, עיתונאית פלסטינית עזתית, שבימים אלה עומדת לדין בעזה בעקבות עבודתה העיתונאית.

האג'ר חרב סיפרה את סיפורה במהלך ועידת לונדון לחופש העיתונות, שאליה הוזמנה על-ידי משרדי החוץ של בריטניה וקנדה. כשהיא לבושה בבגד פלסטיני מסורתי חלקה את הקשיים הרבים שעמם היא מתמודדת כעיתונאית פלסטינית, וציינה כי היא מדברת בשם עמיתיה בפלסטין שחווים מציאות דומה.

את סיפורה הציגו העיתונאית רנים חנוש מלונדון והעיתונאי מוחמד אבו-דון מעזה בכתבה שראתה אור ביומון "א-שרק אל-אווסט", שבה גם הובאו קטעים מראיון שנערך עמה בשולי הוועידה.

בארבע השנים האחרונות עובדת חרב כעיתונאית חוקרת בעזה. בכתבה היא מוצגת כעיתונאית מסורה ורצינית שנאלצת להתמודד עם קשיים רבים שמערימות עליה הרשויות ברצועה, ועם המגבלות שניצבות בפניה כאשה בחברה שמרנית. חרב סיפרה שאפילו הגעתה לוועידה היתה כרוכה בקשיים רבים: מהרגע שבו יצאה מביתה בעזה ועד הגעתה לקהיר חלפה יממה שלמה, ובמהלכה נאלצה לעבור 40(!) מחסומים ומחנות צבא בשטח סיני, ואף לישון ברחוב. כתוצאה מכך החמיצה את טיסתה ללונדון.

רבים מהקשיים שחרב מתארת בשיחתה עם "א-שרק אל-אווסט" נובעים מכך שבמסגרת עבודתה העיתונאית היא פרסמה כתבות תחקיר בנושאים רגישים שעוררו הדים בציבור הפלסטיני. היא חשפה, בין היתר, פרשת שחיתות גדולה במשרד הבריאות הפלסטיני סביב מנגנון האישורים לקבלת טיפול רפואי מחוץ לעזה. בתחקיר נמתחה ביקורת בעיקר על הרשות הפלסטינית, אולם גם בחמאס נפגעו מהפרסום. חמאס הרי שולט בבתי-החולים ברצועה, ולפיכך השתמע שהביקורת מופנית גם כלפיו.

תחקיר של חרב על משרד הבריאות בעזה

זמן קצר לאחר פרסום הכתבה אובחנה חרב כחולת סרטן. היא נסעה לירדן לצורך טיפולים כימותרפיים, ושם נודע לה כי ממשלת חמאס דנה אותה לשישה חודשי מאסר והטילה עליה קנס בגובה 400 דולר. עם שובה לעזה נאלצה להגיע לבתי-המשפט 13 פעמים לדיונים בתיק. "הדבר שהכעיס אותי יותר מכל בסוגיה הזו הוא שאילו חייתי כעיתונאית במדינה שמכבדת חירויות, הייתי מקבלת הוקרה על פועלי ולא נשפטת עליו", אמרה חרב בראיון עמה.

למרות המשפט שהתנהל נגדה, חרב לא חדלה מעבודתה העיתונאית. היא פרסמה תחקיר נוסף, שחשף פרשיית שחיתות סביב פרויקט דיור שממשלת עומאן מימנה בשיתוף עם המשרד לפיתוח חברתי בעזה – פרויקט בשווי מיליוני דולרים לבניית מאה יחידות מגורים לאוכלוסייה הענייה ביותר ברצועה. בכתבתה הציגה חרב עדויות ומסמכים שהראו איך הצליחו בעלי אינטרסים להונות את אותם תושבים עניים. הם הוחתמו על חוזים פיקטיביים, ומעולם לא זכו להיכנס לדירות שנבנו ומומנו במיוחד עבורם.

בעקבות פרסום הכתבה איבדה חרב את עבודתה ככתבת בערוץ התימני "אל-מסירה" – לדבריה, משום שהבעלים הוא בכיר בחמאס. אף על פי כן, היא המשיכה לבצע תחקירים. באחד מהם התחזתה לקבצנית כדי להתוודע מקרוב לשגרת חייהן של נשים המקבצות נדבות בעזה. "הסוגיה המשמעותית ביותר בכתבה הזו היתה סוגיית ההטרדות המיניות שאליהן נחשפות אותן נשים", אמרה חרב, "תוך פחות משעה לאחר שיצאתי לקבץ נדבות ניסו להטריד אותי עשר פעמים".

גם במקרה זה ניסו השלטונות בעזה להעניש את העיתונאית החוקרת. זמן קצר לאחר שהעלתה ליוטיוב את הקדימון לכתבה גילתה חרב שהבולשת בעזה הגישה נגדה תלונה לתובע הכללי בטענה שהיא מנסה לפגוע במוניטין של חמאס ופועלת לקידום אג'נדות של גורמים זרים. לשמחתה, קבוצה של עיתונאים ועיתונאיות בכירים החליטו לסייע לה בתביעה הזו, ויחד עם "הוועדה העצמאית לזכויות אדם", ארגון פלסטיני, הם הגישו בקשה לזכות אותה מכל האישומים.

במרץ 2019 זוכתה חרב מכל האישומים, אך השמחה לא ארכה זמן רב. התביעה הכללית בעזה עירערה על הזיכוי. עורך-דינה של חרב, בדר תורכמאני, סיפר ל"א-שרק אל-אווסט" שהזיכוי היה צעד תקדימי. לדבריו, חרב לא זוכתה מחוסר ראיות, אלא מפני שבית-המשפט לא היה מוכן לקבוע שעבודתה העיתונאית היא עבירה פלילית. לדברי הפרקליט, הפסיקה הזאת של השופטים היא מה שגרם לרשויות להגיש ערעור.

בתביעה הכללית טוענים מנגד שתורכמאני לא מורשה להיחשף לפרטי הערעור, ומציגים בפניו טיעונים ביורוקרטיים פתלתלים שבשלב זה מונעים ממנו לייצג את חרב. כך או אחרת, נכון להיום משפטה של חרב צפוי להיפתח מחדש.

סיפורה מייצג את הסבל שעוברים עיתונאים פלסטיניים רבים שנרדפים בעת ובעונה אחת על-ידי ישראל, הרשות הפלסטינית וחמאס, נתונים תחת איומים ומסכנים את חייהם למען חשיפת האמת. "חיינו נתונים בסכנה תמידית", אמרה חרב בקול חנוק לקראת בסיום הראיון, "כשחציתי את מעבר רפיח כדי להשתתף בוועידה בלונדון, הבטתי לאחור ותהיתי: מדוע אנחנו כה אוהבים את עזה בזמן שהיא מתעקשת לשנוא אותנו?".

מאמר זה מתפרסם במסגרת פרויקט אופק, שיתוף פעולה בין מרכז מנאראת במכון ון-ליר בירושלים ובין הפורום לחשיבה אזורית. הפרויקט מנגיש לקהל קוראי העברית תוכן מעובד מאתרי תקשורת, מגזינים, מרכזי מחקר ומידע וכתבי עת אקדמיים בערבית. חלק קטן מהמאמרים מתורגם במלואו ומתפרסם בשיתוף פעולה עם מרכז אעלאם בנצרת. לדף הפרויקט באתר הפורום