יונס אסמאעיל הלך לעולמו מבלי שיזכה לראות את בנו ויסאם. האחרון נעצר על ידי כוחות המשטר הסורי בדצמבר 2018, אף שהיה מנהל רשת החדשות "דמשק אל-אן" ("דמשק עכשיו"), רשת התקשורת הגדולה ביותר שתומכת במשטר עם כשלושה מיליון עוקבים בפייסבוק. ויסאם היה ידוע בתמיכתו העיוורת במשטר אסד, התלווה ללוחמי המשטר בחזית ולא פעם הופיע בתמונות במדים צבאיים.
לפני מותו פנה יונס בקריאה לבשאר אסד בעצמו וביקש את התערבותו כדי לדעת מה עלה בגורל בנו. השליט לא הגיב. נשיא התאחדות העיתונאים הסורים הבטיח לאב שיפנה לגורמים במשטר על מנת לגלות מה עלה בגורלו של הבן, אך גם מהלך זה לא הניב פרי.
סיבות היעלמותו של ויסאם אינן ברורות, אך נראה שנעצר בשל ביקורת שפרסם ברשת החדשות שלו על תפקוד הממשלה. סקר גולשים שערך ביולי 2018 על עמדות האזרחים בנוגע לתפקוד ולרמת השירות של שרי הממשלה, לרבות שביעות רצון מהמדיניות הכלכלית, ירד עד מהרה מהרשת. סיפורו מלמד כי משטר אסד לא מהסס לעצור גם את העיתונאים הנאמנים לו, לאלץ אותם לפרוש מהמקצוע ואף לרצוח אותם במידה והם סוטים מהדרך שהתוו גופי הביטחון.
ויסאם הוא לא העיתונאי היחיד הנאמן למשטר ועצור מאחורי סורג ובריח. גם מוחמד הרשו, מייסד אתר "האשטאג סוריה" ותומך של המשטר, נעצר על רקע פרסום ביקורתי בסוגיה אזרחית. הרשו כתב על ביטול קרוב של הסובסידיה לדלק. הפרסום גרם לעומס בתחנות הדלק ומשרד האנרגיה לחץ עליו לגנוז את הידיעה. הרשו סירב וביקש תגובה על הנושא או הכחשה של הידיעה. לבסוף הוא נעצר אך שוחרר אחרי תקופה קצרה. לאחר שחרורו אכן בוטלה הסובסידיה על הדלק.
מנהל סניף האתר בחלב, עאמר דארו, נעצר על ידי "מפלג פשעי המידע" בעקבות ריאיון שהעניק לדף פייסבוק שנלחם בשחיתות ובו דיבר על שחיתות של אחד הבכירים במשטר ובמפלגת הבעת'. הוא נעצר מיידית והידיעה נעלמה מהאתר.
ראיף סלאמה הוא עיתונאי נוסף שנחשב לתומך נלהב בצבא המשטר. הוא עבד עבור אתרים תומכי משטר ורשתות תקשורת תומכות באיראן וחיזבאללה, אך גורלו לא היה שונה מקודמיו. סלאמה נעצר בגלל ביקורת שמתח על שר הבריאות. בעקבות זאת הודיע עלי חסון, העורך של עיתון "אל-איאם" ("הימים"), על פרישה מהמקצוע, בנימוק שעיסוק בעיתונות ותקשורת בנסיבות הנוכחיות הפך לסכנת חיים. עיתונאים אחרים נהגו כמוהו.
גם עיתונאיות לא היו חסינות מפני חקירות. למא עבאס הוזמנה לחקירה בעקבות פרסום ידיעה בעמוד הפייסבוק שלה. אבעס כתבה על החלטה של משרד הפנים שפוגעת ברופאים ורופאות בבית חולים של המשטרה באזור חרסתא.
את הדוגמאות הללו מביא עמאר אל-חלבי בתחקיר שפירסם באתר הביקורת "אל-ערבי אל-ג'דיד" ("הערבי החדש") בנובמבר האחרון, בו הוא סוקר את יחסו של משטר אסד לתקשורת בסוריה. לפי אל-חלבי, משטר אסד חש כל כך חלש ופגיע שאינו מוכן לקבל ביקורת גם מעיתונאים המצדדים בו.
לא ששקל למצוא בסוריה סוג אחר של עיתונאים. בין השנים 1950-1963 יצאו לאור 48 עיתונים בסוריה, בנוסף לעיתונים בצרפתית ובארמנית. עיתונים אלה היו עצמאיים ומילאו תפקיד חשוב באוריינות של החברה הסורית. לאחר מהפכת הבעת' ועליית אסד האב לשלטון ב-1971 חל מפנה דרמטי ומספר העיתונים הצטמצם לשלושה מרכזיים: "אל-בעת'" ("התחייה"), "תשרין" ("תשרי") ו"א-ת'ורה" ("המהפכה"), שהיו ועודם העיתונים הרשמיים של המשטר. אליהם התווספו עם השנים העיתון "אל-וטן" ("המולדת") בבעלותו של ראמי מח'לוף, בן דודו של בשאר, ועיתונים שניסו להיות עצמאיים כמו "אל-איאם".
למעשה, לאורך כל תקופת שושלת אסד לא התקיימה בסוריה עיתונות חופשית ועצמאית, מלבד העיתון "א-דומרי" ("מדליק הפנסים") מיסודו של הקריקטוריסט עלי פרזאת. העיתון החל לצאת לאור ב-2001 עם עליית בשאר לשלטון, כנראה כחלק מהניסיון להלבין את המשטר ולהציג מצג שווא של חופש ביטוי. הוא שרד שנתיים בלבד.
לאחר המהפכה ב-2011 קמו באזורים שבשליטת המשטר שש במות תקשורתיות חדשות שהפיצו את תעמולת המשטר, תוך מתן מרחב מצומצם של חופש ביטוי בנושאים חברתיים או בהיבטי השירות לאזרח, במטרה לקנות את תמיכתה של האוכלוסיה.
כיום ממוקמת סוריה בתחתית הדירוג הבינלאומי של חופש העיתונות, 174 מתוך 180 לפי הדירוג של ארגון "עיתונאים ללא גבולות". למותר לציין שהאיגוד שותק מול תקיפות, מעצרים, חטיפות ורצח של עיתונאים בסוריה, שלפי נתונים של ארגונים בינלאומיים הגיעו ל-593 אירועים בין השנים 2011-2019. המרכז הסורי לחופש העיתונות דיווח על רצח של 33 עיתונאים בעינויים ועל 37 עיתונאים שנעלמו וגורלם לא נודע.
למרות זאת, איגוד העיתונאים הסורי, השייך למשטר, הפך לחבר באיגוד העיתונאים הבינלאומי. לדברי נשיא האיגוד, הגוף הגיש מסמכים המעידים על עצמאות העיתונות בסוריה והיותם של העיתונאים בה - מוגנים.
מאמר זה מתפרסם במסגרת פרויקט אופק, שיתוף פעולה בין מרכז מנאראת במכון ון ליר בירושלים ובין הפורום לחשיבה אזורית. הפרויקט מנגיש לקהל קוראי העברית תוכן מעובד מאתרי תקשורת, מגזינים, מרכזי מחקר ומידע וכתבי עת אקדמיים בערבית. חלק קטן מהמאמרים מתורגם במלואו ומתפרסם בשיתוף פעולה עם מרכז אעלאם בנצרת. לדף הפרויקט באתר הפורום>>