חננו

הכותרת הראשית של "מעריב" הבוקר מדווחת על יוזמה שנולדה (מחדש) אתמול: "חנינה תמורת פרישה". הכוונה לאפשרות שבנימין נתניהו יזכה לחנינה וייצא בלא כל עונש מהאישומים הפליליים נגדו, ובתנאי שיפרוש מהחיים הפוליטיים.

זו יוזמה ששבה ועולה מדי כמה חודשים, וכמעט תמיד נשמעת מפי אדם בעל קשר חיובי כלשהו למו"ל "ידיעות אחרונות" המואשם בשוחד, ארנון (נוני) מוזס. לעתים היא באה מכיוון עובד שכיר של המו"ל המואשם בשוחד, לעתים מטעם כותב פרילנסר באחד מכלי התקשורת של המו"ל המואשם בשוחד ולעתים מפי פוליטיקאי המקורב למו"ל המואשם בשוחד. הפעם היוזם של ההצעה החדשה-ישנה הוא ח"כ אביגדור ליברמן, אחד הפוליטיקאים שזוכים דרך קבע לעיתונות חיובית ב"ידיעות אחרונות".

אם נתניהו, מקבל הצעת השוחד לפי כתב האישום בפרשה המכונה "תיק 2000", יסיים את הסתבכותו המשפטית בחנינה, הדבר עשוי להשפיע לחיוב גם על גורלו המשפטי של מוזס, שהציע לו את השוחד.

ליברמן העלה אתמול את ההצעה בראיון ששודר באתר האינטרנט של ynet, הזרוע המקוונת של "ידיעות אחרונות", והעפיל לכותרת הראשית. הבוקר היוזמה שלו תופסת את רוב התוכן המערכתי בעמוד 4 של "ידיעות אחרונות".

ב"מעריב" של אלי עזור, שנוטה חסד לליברמן אף יותר מהעיתון של מוזס, היוזמה תופסת את הכותרת הראשית ואת הידיעה הפותחת: "הפתרון לפלונטר". עד כמה "מעריב" נוטה חסד לליברמן? כמה עמודים אחרי הידיעה על היוזמה שלו מתפרסם "טור אורח" מאת חבר-הכנסת, ובו הוא מסביר את גישתו לנושאי דת ומדינה. לפני חודשים אחדים פרסם טור דומה באותו העיתון.

גם ב"ישראל היום" מזכירים את הצעת החנינה לנתניהו, אולם רק בעמוד 7 ותוך מתן דגש לנכונות של כחול-לבן להסכים למהלך על חשבון היוזם ליברמן, אולי אויבו הפוליטי המר ביותר של נתניהו בימים אלה. ב"הארץ", לעומת זאת, אין כל ידיעה המוקדשת ליוזמת החנינה. היא מוזכרת בטור ביקורת הטלוויזיה של רוגל אלפר, שיוצא נגדה (הצעה "מגונה ופסולה", הוא כותב).

זה יהיה קרב אחרון

"לפעמים יש לי הרגשה שאני האחרון שמגן עליו שם", אמר העיתונאי אמנון לורד על היחס לנתניהו ב"ישראל היום", השבוע לפני שנה. אם היה אז רגע שבו הפסיקה ההגנה ההרמטית שנתניהו זוכה לה ב"ישראל היום", הרי שמאז, ולאורך שתי מערכות הבחירות האחרונות, חזר היחס הקבוע. השבוע, אחרי חודשים ארוכים שבהם "ישראל היום" שימש כשופרו הבלבדי של נתניהו, ניכרים מחדש סימני שבירה: הכותרת הראשית של "ישראל היום" מתמקדת בתוצאות סקר דעת קהל שערך העיתון. "כחול-לבן 37, הליכוד 31, סער מתחזק", נכתב בכותרת, שבאופן נדיר אינה עושה חסד עם ראש הממשלה.

הפרשן הפוליטי מתי טוכפלד פותח את דברי ההסבר לסקר במלים ברורות: "ראש הממשלה בנימין נתניהו מתחיל את מערכת הבחירות השלישית בשנה האחרונה בפער משמעותי מיריבו גנץ, ועם חשש לא קטן לאבד את השלטון בסוף הדרך".

במוסף "ישראל השבוע" ממשיך טוכפלד לחבוט בנתניהו: "גנץ מתחיל את המירוץ הנוכחי לבחירות 2020 כשהוא משופשף יותר, בשל יותר. ראיונותיו בתקשורת בטוחים יותר ומאולצים פחות. פניו קורנות ומאירות, ונראה שקיבל זריקת עידוד ורעב אמיתי לנצח. מנגד, נתניהו נראה כבוי. מצולק. נטול תחמושת. אילו היו משתתפים שניהם בפרסומת לשמפו, אין ספק מי היה מלוהק לתמונת הלפני, ומי לאחרי. מי חיוני ומלא ברק, ומי דהוי ומלא קשקשים".

לורד, לעומת זאת, עודנו שומר אמונים. הוא מתאר את מערכת הבחירות הנוכחית ככזו שתתמקד בשאלת המנהיגות, שם לדבריו הפער בין שני המעומדים בולט: "ראש ממשלה מצליח, בעל כישורים מדיניים שלא היו בעבר לראשי ממשלה והם מכפיל כוח אסטרטגי למדינה, אבל יש לו חטוטרת של שלושה כתבי אישום בלתי מוכחים. מולו רמטכ"ל לשעבר שחוסר המנהיגות והיעדר הכישורים שלו כבר הוכחו בעברו הצבאי, והם ידועים היטב לשותפיו במפלגה".

לורד מזהיר מפני אסון אם גנץ ייבחר לראשות הממשלה (כמו במלחמת יום הכיפורים, לא פחות), ומבהיר כי "הבחירה היא בין מנהיג חוקי ולגיטימי שהוכיח עליונות ברורה בכל מגזרי הממשל, ושולט היטב במערכה נגד איראן, לבין מנהיג בטחוני חסר ניסיון, עם חוסר מנהיגות מוכח, הנתון בצבת של מערכת קבלת החלטות ירודה".

גדעון סער כבר מנצל את ממצאי הסקר של "ישראל היום" לתעמולה שלו, אבל ראיון מחמיא עם המתמודד מול נתניהו עדיין לא מתפרסם הבוקר ב"ישראל היום", אלא בשבועון החינם המגזרי "בשבע". "המדינה והדרך יותר חשובים מהאיש", אומר סער ליוני רוטנברג. "אני גם לא מבין מה נתניהו מרוויח מהמצב הנוכחי, משפטית ופוליטית".

אם ח"כ סער אכן לא מבין מה יוצא לנתניהו מהתסבוכת הפוליטית, כל שעליו לעשות הוא לדפדף כמה עמודים אחורנית בגיליון "בשבע" ולקרוא את טור העורך עמנואל שילה, שמסביר ברורות: "כל עוד לא הוקמה קואליציה, אין אפשרות להגיש כתב אישום נגד נתניהו, משום שאין ועדת כנסת שתדון בבקשת חסינות שלו, אם תוגש. כל עוד לא הוקמה ממשלה חדשה, נתניהו ימשיך לנהל את המדינה".

לעיתונים אחרים אין אמנון לורד. ב"הארץ" מובילה הכותרת הראשית ("לא בלתי מנוצח") למאמר הפרשנות הפוליטית של יוסי ורטר. "הוא חלש ופגיע מאי פעם", כותב ורטר על נתניהו. "מחסומים הוצבו על דרכי המילוט שלו. [...] אחרי שתי מערכות בחירות ברצף, צמודות, הוא כבר לא בלתי מנוצח [...] משהו רע עובר עליו. הלילות בבלפור קצרים ולבנים. הימים בלשכה ארוכים ואפורים. חורף יורד על ירושלים, חורף יורד גם עליו".

ב"מעריב" גולש בן כספית בטורו למשחקי מלים נוסח אמיר אורן, וכותב כי בעוד לגנץ יש על הראש "קוקפיט", "לנתניהו יש (בבית) קוקו-פיט".

לשכנע את הלא-משוכנעים

"שי ניצן הוא הפרזנטור הגרוע ביותר שמערכת אכיפת החוק היתה יכולה לאחל לעצמה", כותב גידי וייץ על פרקליט המדינה הפורש במאמר שמופיע בשער "הארץ". "הפרקליט הוותיק הקרין לעולם החיצוני את כל מה שמבקשי רעתה של הפרקליטות אוהבים לשנוא: יהירות, התנשאות והצדקה עצמית עד הקצה שלה".

וייץ מונה את ההחלטות והמהלכים הבעייתיים בקריירה של ניצן, מנקודת מבטו: סגירת תיק ליברמן, הסדר הטיעון עם יאשיהו פינטו, סגירת תיק אום אל-חיראן, לצד ויתורים לנתניהו: "ההחלטה שלא לחקור את בני הזוג נתניהו בפרשת 1000 במקביל, הדגירה הממושכת על קלטות נתניהו-מוזס, ובעיקר הקביעה בתחילת החקירה של פרשת הצוללות שלפיה ראש הממשלה אינו חשוד בפרשה".

כתבת השער במוסף "שישבת" של "ישראל היום" היא ראיון שערכה נעמה לנסקי עם ניצן. היא לא שואלת אותו על ליברמן, פינטו ואום אל-חיראן, גם לא על ההחלטה לא לחקור את בני הזוג נתניהו במקביל או הדגירה על קלטות נתניהו-מוזס. את ההחלטה לא לחקור את נתניהו כלל בפרשת הצוללות מזכיר ניצן עצמו, כדוגמה לביקורת שהוא חוטף מכיוון מבקריו של ראש הממשלה. לנסקי אינה דורשת ממנו תשובה לשאלה. לעומת זאת, היא דורשת ממנו להתייחס לטענות על החמרה יתרה עם נתניהו, ומהלכים לא כשרים בחקירה שנועדו לבסס את האישומים נגדו.

ניצן התייחס לאחרונה לראיון הזה בכינוס פנימי של הפרקליטות, והסביר כי בחר להתראיין דווקא ל"ישראל היום" כי "זה לא חוכמה לשכנע את המשוכנעים", והרי "בעיתון 'הארץ' אני מסודר". מעבר לעובדה שב"הארץ" ניצן רחוק מלהיות מסודר (מלבד הביקורת מכיוונו של וייץ הוא חוטף גם ב"מוסף הארץ" מעו"ד אביגדור פלדמן), נראה כי ניצן לא הצליח לשכנע את הלא-משוכנעים של מערכת "ישראל היום".

"לניצן יש קושי באמירת האמת", נמסר בכותרת של ידיעה על התגובות לראיון, ציטוט מפי שר המשפטים אמיר אוחנה. לצדה נדפסים טור ביקורתי מאת עקיבא ביגמן, שדוחה את כל הטענות של ניצן בראיון, וטור ביקורתי נוסף, מאת פרופ' בועז סנג'רו (שכוכבו דרך ב"ישראל היום" מאז הפך נתניהו לחשוד בפלילים).

למקומות, היכון, צא

ב"גלובס" פורסמה השבוע ידיעה מאת ענת ביין-לובוביץ' על מצב רוחם של הכתבים הפוליטיים, שייאלצו כעת לסקר את סבב הבחירות השלישי ברצף. "דיכאון וריקנות" היתה הכותרת. הבוקר, זמן קצר לאחר הפיזור הרשמי של הכנסת וההבנה כי אכן בפנינו מערכת בחירות נוספת, הכתבים הפוליטיים כבר עמוק בעבודה. כלומר, במה שנחשב היום לעבודה של כתב פוליטי בימיה הראשונים של מערכת בחירות: דיווח על מסעות התעמולה הצפויים.

"הדבר היחיד שמסוגל לעורר את מצביעי הימין בהמוניהם בקמפיין – שהחל רשמית ביום רביעי בחצות – הוא מתקפה כוללת על מערכת המשפט הידועה אצלם לשמצה", נכתב בכותרת המשנה לטור הפרשנות של מתי טוכפלד ב"ישראל היום".

לפי טוכפלד, נתניהו הבין שהפעם לא יהיה די במסר גנץ=ערבים, ולכן עליו לחפש דמון אחר. "בני גנץ לא מעורר אמוציות באנשי הימין כמו דינה זילבר", פוסק טוכפלד, ומוסיף: "בקמפיין מקצועי ומדויק, יוכלו בליכוד לשוות את התחושה שלא מדובר פה במלחמה על נתניהו, אלא מלחמה על הבית. [...] שהמערכת למדה שהיא יכולה. שיש באפשרותה להביא להפלתו של ראש ממשלה פופולרי, ואחרי שלמדה את השיטה, איש יותר לא יהיה חסין בפניה".

כדי שזה יעבוד, ממשיך טוכפלד, "נתניהו ייאלץ להוציא לראשונה מפיו את המלים 'דיפ-סטייט'", אבל בינתיים "לא מעט משרי הליכוד מתריעים בפניו שהדבר עשוי לחזור אליו כמו בומרנג", ולכן הוא נמנע מללכת בדרכו של שר המשפטים אוחנה.

ב"הארץ" מדווח חיים לוינסון כי ראש הממשלה בנימין נתניהו מתכנן "קמפיין אגרסיבי נגד מערכת אכיפת החוק שיתמקד בטענות על תפירת התיקים פליליים", ואילו הפרשן הפוליטי יוסי ורטר חושף כי כשפירט בפני מקורביו מה המסרים שהוא מעוניין להוביל בתחילת הקמפיין, השמיט את עניין מערכת המשפט. כשנשאל ישירות מה המסר לגביה השיב: "תגידו שהם נקטו אמצעים לא כשרים בחקירה".

"זה הכל?", שאלו אותו שומעיו, "לא תפירת תיקים? לא הפיכה שלטונית?". לא, השיב נתניהו, לפי ורטר. אחד המשתתפים בשיחה אמר לוורטר כי אפשר שהסקרים של נתניהו מלמדים אותו שקמפיין אנטי-פרקליטות לא יניב לו מצביעים חדשים.

"הנה המלכוד של נתניהו, בהנחה שינצח בפריימריז", כותב עמית סגל ב"מוסף לשבת" של "ידיעות אחרונות", "מצד אחד, הבייס שלו נלהב לקמפיין 'אני מאשים' נגד הפרקליטות והמשטרה. מצד שני, קמפיין דומה נגמר בספטמבר בצליעה קשה והבריח קולות של ימין רך לכחול-לבן. על הפרק עלו עוד אפשרויות: למשל, לבשר שזו הכהונה האחרונה של נתניהו, והוא זקוק לשנתיים-שלוש כדי לספח את הבקעה, לחתום ברית הגנה ולשפר את הכלכלה. למשל, להציג הפעם נבחרת עם רמזים ברורים ליורשים. ועדיין, הטסתם ארצה של יועצי הקמפיין של טראמפ מבשרת על קמפיין טראמפי, לוהט, נגד הגילדה המשפטית".

בין אם הקמפיין נגד הגילדה המשפטית יתממש ובין אם לא, נראה כי בסופה של מערכת בחירות שלישית ברצף נדע יותר על התמרונים הפוליטיים והתעמולה של כל מועמד מאשר על עמדותיו ותוכניותיו. בדיוק כמו במערכות הקודמות, כל כלי התקשורת מכורים ל"מירוצי סוסים".

עדות אופי

במדורו של הפרשן הכלכלי יהודה שרוני ב"מעריב" מוקדשת חטיבה לטובת איש העסקים המורשע נוחי דנקנר, וזאת על רקע חקירה שבאה בעקבות תלונה של אסיר אחר מהכלא שבו מרצה דנקנר את עונשו (את הפרטים נאסר לפרסם).

שרוני, ששירת את דנקנר לפני שזה השתלט על "מעריב" וגם אחרי שהביא אותו לפשיטת רגל, מבהיר כבר בפתח דבריו: "אני כותב את הקטע הבא לאחר התלבטות. התלבטות, כי אני יודע שאם לא אכתוב את השורות הבאות – אף אחד אחר לא יתנדב לעשות זאת במקומי. אני כותב כי מועמדים לכתיבה נגד שחרורו של נוחי דנקנר מהכלא יש בשפע".

מישהו, אם כן, צריך לעשות את העבודה המלוכלכת הזו, ושרוני מתנדב ומפרט דברי סנגוריה על הטייקון לשעבר: עצם הנפילה שלו מפסגת העולם לכלא היא עונש חמור דיו; הוא סובל מבעיות גב קשות; במקום להכריז על פשיטת רגל הוא מנסה להחזיר את חובותיו לבנקים; ובנוסף לכל זאת, "אופיו אינו קרימינלי".

למכור מותג

לאחרונה סיפרה היועצת האסטרטגית שרון שחף בראיון ל"העין השביעית" על ההערכה הגדולה שפיתחה לימין המתנחלי, ככל שהכירה את עבודת יחסי-הציבור שלו. "למרות שאני לגמרי מהצד השני של המפה הפוליטית הבנתי כמה העבודה שלהם עם התקשורת יסודית וראויה להערכה", אמרה. "יש שם עבודה סופר אינטנסיבית, מסודרת, כמעט כמו של תאגיד שמוכר מותג. כל הזדמנות אקטואלית, כל מה שקורה, מיד מקבל את המיתוג המתנחלי שהם רוצים בו. ה'הילה' שאנחנו רואים בתקשורת – של המתנחל יפה הבלורית והתואר – עומדים מאחוריה גופים מאוד יסודיים ומעמיקים שעובדים לאורך זמן ללא לאות".

הבוקר, ב"ידיעות אחרונות", אפשר לראות דוגמה למסגור חיובי כזה של מפעל ההתנחלויות, יהיה מקור הדיווח אשר יהיה.

"דו-קיום על גדר ההתנחלות", היא הכותרת לידיעה המתפרסמת במרכז עמוד 6. אלישע בן-קימון מדווח על קשר שנוצר בין אלדד מנצור, רכז הביטחון השוטף בהתנחלות קריית-נטפים שבשומרון, לבין משפחה פלסטינית שעברה להתגורר באוהל שהוקם ליד גדר ההתנחלות. אבי המשפחה, וודיא עסי, שיתף פעולה עם ישראל וקיבל איומים על חייו. מנצור נחלץ לעזרתו. על האוהל שהקימו הציבו את דגל ישראל.

לידיעה נלווה תצלום של השניים לוחצים ידיים, והיא מסתיימת בציטוט מפי ראש המועצה האזורית שומרון, יוסי דגן: "זוהי הוכחה ניצחת נוספת לכל בעלי הדעות הקדומות למה שבאמת מתרחש כאן בשומרון, לדו-קיום שמתרחש בפועל בשטח ולא רק בהצהרות ונאומים". ודייק: דו-קיום בין כובש לבין מי שמשתף עמו פעולה הוא בעצם חד-קיום.

בונוס: הידיעה מרחיבת הלב מוצבת בדיוק מעל ידיעה על ריסוס כתובות נאצה ("ערבים אויבים לגרש או להרוג") וניקוב מאות צמיגים בכפר מנשייה-זבדה שבעמק יזרעאל. לחיצת היד בין המתנחל לפלסטיני שמשתף עמו פעולה מסייעת לגזענות וההסתה להחליק בגרון.

דחיקה, התעלמות, הדרה

ב"מעריב" מתפרסמת מודעה המזמינה את הקוראים לכנס "מנהיגים 2019". 20 פרצופים מעטרים את המודעה. 15 גברים, 5 נשים, כולם יהודים.

תוצאות סקר המנדטים של "מעריב" מוצגות באופן מוזר. הרשימות מסודרות לפי מספר המנדטים שהן צפויות לקבל, כמעט ללא יוצא מן הכלל. חריגה בולטת היא הרשימה המשותפת, המפלגה השלישית בגודלה לפי הסקר, שמוקמה הכי רחוק שאפשר משתי המפלגות הגדולות ממנה: הליכוד וכחול-לבן.

שער "המוסף לשבת" של "ידיעות אחרונות" עוצב כך שהכותרת מודפסת על רקע ערימת קלפי בחירה. הקלפים של הליכוד, כחול לבן וליברמן במרכז. הקלף של הרשימה השלישית בגודלה בכנסת לא נראה אפילו בשוליים.

לעמודי החדשות ב"ישראל היום" שמוקדשים לסיקור הפוליטי מצורפים דיוקנאותיהם של ראשי המפלגות. משום מה, בעיתון הציבו זה לצד זה את רפי פרץ ונפתלי בנט, אך שכחו את אריה דרעי.

בשולי החדשות

מה לעזאזל. לעיתונאי "ידיעות אחרונות" רענן שקד נמאס מהפלצנות של מסעדות הגורמה, והוא מקדיש לכך את טורו שבמוסף "7 ימים" ("הארוחה נפתחה בכמה משעשעי חך זערוריים, שכל אחד מהם הוגש לשולחן תוך שהמלצר מלחשש את רשימת 34 מרכיביו המיקרוסקופיים ואנחנו בולעים אותו בביס אחד ומנסים להבין, מה לעזאזל").

במקביל, לעיתונאי "ידיעות אחרונות" רענן שקד יש מדור יין ב"כלכליסט", שבו אפשר לתאר יין במלים הבאות: "ניחוח אשכולית, מלון ודבש מקדם את פניך, ואחריו שרדונה רזה יחסית ועדיין חלק ומהנה מאוד, בטעמי אפרסק לבן, לימון ועץ במידה".

התשקורת. כותרת המשנה לראיון של עמית סגל ב"ידיעות אחרונות" נפתחת במלים "המעצר של אבא". בגוף הראיון אומר סגל: "הייתי בן שנתיים. לא זוכר את המעצר של אבא".

מותר להשוות. ב"גלובס" מתפרסם ראיון שערך אורי פסובסקי עם רוני צ'אן, איל נדל"ן הונג-קונגי, התומך במדיניות ממשלת סין (פרט פיקנטי: היה בעבר דירקטור חיצוני בחברת אנרון). בין היתר מלמד צ'אן סנגוריה על מחנות המעצר שהקימה סין במחוז שינג'יאנג.

"מה שאתה קורא עליו בשינג'יאנג הוא תגובה לפעולה", מסביר צ'אן, ובהמשך מספק השוואה: "לכל מדינה יש בעיות משלה. למשל ההאשמות נגד ישראל על מה שאתם עושים בעזה. אני לא חושב שיש לכם כוונה למחוק את מה שיש בעזה. אתם נתתם להם מרצונכם את האדמה שלהם בחזרה. מה שאתם עושים הוא תגובה לפעולה. אז צריך קודם להבין את הפעולה לפני שנוכל להעריך את התגובה".

ציטוט אחד ביום. "במקום שקיימים בו יהודים ויהדות – הערבים נרגעים. במקום שאלו אינם – הערבים משתוללים" (שמעון ריקלין, אורח מדור "בית חלומותי" ב"מקור ראשון").

עושים לביתם

בשער "ידיעות אחרונות" מופיעה הפניה למיזם פרסומי במימון בנק הפועלים, "תחרות עסקים קטנים". בעמודי החדשות של העיתון נדפסת ידיעה על המיזם הפרסומי.

ב"מעריב", מיד אחרי המדור הכלכלי של שרוני, מופיע עמוד במימון בנק הפועלים.

ב"דה-מרקר" מתפרסמת כפולת עמודי "תוכן שיווקי".

וב"גלריה" שוב מכרו את השער.

ענייני תקשורת

כדי לקדם את סדרת הכתבות שלו על בנימין נתניהו, שתשודר בחדשות 12, מתראיין עמית סגל ליהודה נוריאל ב"7 לילות" של "ידיעות אחרונות", ומספר מתי החליט לצאת מהארון הפוליטי: "2013, רעות ואני בקבלת פנים של שגריר צרפת בישראל. אני כבר כתב פוליטי. פוגש ליד הבופה הכשר את גדעון לוי, עם הצלחת הפחות כשרה. והוא אומר לרעות: 'אני מעריך את בעלך. אי-אפשר לדעת מה הדעה שלו'. בחזרה הביתה, רק ליד לטרון אני אומר: כרגע העיתונאי שדעתו הכי ברורה בארץ, החמיא לי שלא יודעים מה דעתי? משהו פה לא הגיוני. אחד משנינו מתנהל לא בסדר. אז אם יש רגע אחד ש'החלטתי' – זה שם".

במוסף "כלכליסט" כותב יוגב כרמל על מבצע הדיגיטציה של ארכיון רשות השידור. הקריאה מומלצת.

ב"מקור ראשון" מדווח ישי פרידמן כי שר החינוך, הרב רפי פרץ, הורה להסיר את סרטו של הבמאי הערבי ישראלי איליה סולימאן "מחווה על-ידי התנקשות" מרשימת הסרטים המומלצים על-ידי משרד החינוך, בעקבות התבטאותו האחרונה של הבמאי, שלפיה לו היה יכול היה "פועל להטביע את ישראל".

משה כהן מדווח ב"מעריב" כי החלו עבודות ההריסה של בית "מעריב". בידיעה מצטט כהן "צלם ותיק", שאומר לו: "יש כאן תחושה של צפייה בחתיכת היסטוריה, לצד התרגשות".