איך ומתי הפסקנו לשמוע בכי של ילדים
אתמול הוגשו לבית-המשפט המחוזי בירושלים כתבי אישום נגד האם המתעללת ונגד מי שחי איתה והיה שותף להתעללות בילדיה.
פרשת ההתעללות הירושלמית השתלטה הבוקר על "ידיעות אחרונות", ועד עמ' 8 אין כל דיווח על נושא אחר. הכותרת הראשית, "כת הסדיסטים", מותירה מקום רב לדמיון, ואליה מתלווה תצלום המרוח לכל רוחבו של עמוד השער – "המכשירים שבהם עינו את הילדים". בין היתר נראים שם פטישים, תנורים חשמליים, בקבוק טרפנטין ובקבוק ערק, סכינים ואזיקונים.
מעל הכותרת הראשית מופיע הכיתוב הבא: "יומני השטן של הרב 'כבוד מלך המשיח': לשבור לילדים בפטישים את השיניים. לשרוף את גופם בתנור ובאבנים לוהטות. להשקות אותם בטרפנטין 'עד שיקיאו את השטן מתוכם'".
אחד החשודים בהתעללות בילדים, אתמול בבית משפט השלום בירושלים (צילום: פלאש 90)
הכפולה הפותחת [מיכל גולדברג] מביאה את עיקר התיאורים המזעזעים מכתב האישום תחת הכותרת "שברו אצבעות בפטיש. שרפו רגליים בתנור. כפתו וכלאו במזוודה". שוב מוצגים כלי העינויים בתצלום גדול וכותרת הגג מחלקת הוראה ברורה לקורא: "תסתכלו טוב על הכלים שעל השולחן: באמצעותם התעללו אמא ושניים ממכריה בשני ילדיה הקטנים". לאחר שהקורא מביט בתצלום הכלים ומדמיין לעצמו, כפי שהתבקש, את כל זוועות העולם שניתן לחולל באמצעותם, הוא מגיע לכותרת המשנה שם נאמר לו במפורש: "אם יש גיהנום הוא נמצא בתוך פרטי כתב האישום שהוגש אתמול לבית-המשפט בירושלים. לקרוא ולבכות". כך מקבל הקורא הוראות שימוש מפורטות בתמונות ובטקסט המזעזעים שמגיש לו העיתון: ראשית לדמיין את הזוועה, אחר-כך לקרוא פרטים ולבכות.
סימה קדמון מעלה, בטקסט שמופיע על גבי התמונה המצמררת שבשער, כמה שאלות: "למי הוא קרא לעזרה, הילד בן השלוש, כשהצמידו את רגליו לתנור חימום. כששפכו על כוויותיו אלכוהול. כשחרכו את אצבעותיו הקטנות במצית". אין סימני שאלה בסיום משפטי השאלה, כיוון שאלה לא באמת שאלות שניתן להשיב עליהן. אלה משפטי זעזוע, שנועדו לטלטל את לב הקוראים.
קדמון מספרת בטור המלא המופיע בעמ' 3 כי "את התמונות שהגיעו למערכת לא ניתן לפרסם. הן קשות מדי לצפייה". ומיד מוסיפה: "קשה להאמין שהבועות המחרידות והעור החרוך על רגלי הילד הדקות האלה נעשו בידי אדם. ולא סתם אדם. אמא". אחרי שהיא מתארת לפרטים תמונה אחרת שלא הודפסה כי היא קשה מדי לצפייה, קדמון מסיימת בשאלות שדווקא מקבלות סימן שאלה בסיומן: "איך יכול להיות שבבית הסמוך נעשים דברים כאלה ואף אחד לא יודע? [...] איך ומתי הפסקנו לשמוע בכי של ילדים?". תשובה אפשרית: הפסקנו לשמוע בכי של ילדים כשהפכנו לקהים לחלוטין מרוב חשיפת יתר לאלימות, טרור וזוועה. תורמים עיקריים לחשיפת היתר הזו – העורכים והכתבים של "ידיעות אחרונות", שבשם כל הערכים האנושיים שבעולם תוקפים יום אחר יום את רגשות הקוראים במטרה לטלטלם מזעזוע אחד למשנהו.
הכיסוי של "ידיעות אחרונות" את הפרשה ממשיך עוד עמודים מספר, עם ציטוטים שמביא ירון דורון מ"מחברותיו הסדיסטיות של הרב אליאור חן", ראש הכת, שנתפסו על-ידי המשטרה. במחברות הוראות שכתב ונועדו "להוציא מהילדים את השדים והמזיקים". ובהמשך, עמוד שלם נוסף מוקדש למשפחה אחרת שאולי היתה שותפה לכת ההתעללויות.
בעיתונים האחרים הסיקור מתון הרבה יותר, בעיקר ב"הארץ". "מעריב" מקדיש לנושא רק חלק מהכפולה השלישית. ב"ישראל היום" הכותרת שניתנה לידיעה היא "פיזרה מלח על הפצעים", ולצדה טור של הרב שלמה אבינר, הקורא לדווח לרשויות על כל ילד מוכה, וזאת כיוון ש"לפי ההלכה, חובת הנאמנות הראשונית והמוחלטת היא כלפי הילד המוכה".
לפי מקורות זרים
ב"הארץ" הכותרת הראשית מובאת בגופן גדול ומודגש: "חשש: גרעין צ' קוריאני באיראן" [ברק רביד]. מהידיעה עולה כי ארה"ב מעוניינת בפרסום פרטים על תקיפת חיל האוויר את הכור הגרעיני בסוריה בשנה שעברה משום שכך תוכל להפעיל לחץ על צפון-קוריאה שלא להעניק סיוע גרעיני לאיראן. הטענה, ששבה ומעניקה קרדיט ל"פרסומים זרים": צפון-קוריאה היתה גם זו שפיתחה עבור הסורים את הכור הגרעיני שהופצץ.
לפי הידיעה, בפגישה בוושינגטון "הוסכם שאת המידע על התקיפה בסוריה יפרסמו גורמים אמריקאיים. ישראל, כך הוסכם, תמשיך שלא להגיב בנושא, כפי שעשתה מאז התקיפה בספטמבר 2007, ולא תשנה את מדיניות הצנזורה שלה". נראה שאנחנו צפויים לעוד הרבה "מקורות זרים" גם בעתיד. נראה שנפתרה, איפוא, המחלוקת בין ראש הממשלה לשר הבטחון, שדווח עליה ב"הארץ" אתמול.
נשיא צפוון קוריאה, קים ז'ונג איל
התצלום המלווה את הכותרת הראשית [דניאל בר-און / ג'יני], שבו רואים את נשיא המדינה וראש הממשלה יושבים זה לצד זה, קיבל את הכותרת "נחושים לסכל", אך בתצלום נראה כאילו הדבר היחיד שהשניים מבקשים לסכל הוא האפשרות שיירדמו מול עדשות המצלמה.
ב"מעריב" מגלים לנו בכותרת הראשית שישראל העבירה מסר תקיף לסוריה, שלפיו תראה בה אחראית לכל פיגוע נקמה שיוציא חיזבאללה לפועל (על חיסול מורנייה). הכותרת, "מאיימים על אסד", מופיעה על רקע תצלום סולידי למדי של ראש הממשלה. דווקא בכפולה הפותחת, המוקדשת לעניין [מיה בנגל ועמיר רפפורט], מופיע תצלום ייחודי בהרבה של אולמרט [פלאש 90]: מבטו הצדה, סנטרו מוצמד מעט לחזהו, ושתי כפות ידיו מורמות כאילו הוא מתכוון להנחית מכת קונג-פו על בשאר אל-אסד.
ראש הממשלה אהוד אולמרט, אתמול בטקס בבית הנשיא (צילום: פלאש 90)
בידיעה עצמה מצוין כי לאור חשיפת המסר התקיף, "האמירות בדבר חשש ערבי מפני תרגיל העורף שעורכת בימים אלה ישראל מתבררות, אם כן, כהטעיה בלבד". אך "בסביבת ראש הממשלה" מבהירים כי "לא מדובר במסר חדש, אלא באותו אחד שכבר הועבר להם לאחר החיסול".
לצד הידיעה מתריע עמיר רפפורט מפני חוסר היכולת של מנהיגי ישראל לשתוק, גם בנושאי מלחמה וגם בנושאי שלום. "הפטפוט הבלתי פוסק עלול לעלות בעתיד ביוקר בגלל המתח הרב שממילא שורר בגבול הצפון", הוא כותב.
נואשת וכיף לה
ב"מעריב" נדחקה פרשת ההתעללות לכפולה השלישית מפני סיקור נרחב להתנהגותה של סימה רווח, שהתבצרה אתמול מול משכן הכנסת ואיימה להתאבד אם לא תקבל כסאות גלגלים עבור ילדיה החולים [ירון ששון, עמי בן דוד ואריק בנדר]. הסיפור מובא בהרחבה, וכולל ראיון שנערך עם האם לאחר האירוע.
מהטקסט עולים קולות מנוגדים של חיים טובים ומצוקה נוראית. לצד תיאור הצרות שהביאו את רווח למעשה הנואש שביצעה, נכתב כי "סימה התגרשה מבעלה ומגדלת לבד את מלי ואורי בווילה בשכונת נווה-דקלים באשקלון", וכי "בכל בוקר הילדים חוזרים מבית-הספר "לאמם, שלא מפסיקה ליהנות איתם. 'אני חיה בכיף', אמרה אתמול סימה ל'מעריב' לאחר האירוע בכנסת". את הידיעה מעטר צילום גדול מאוד של "סימה רווח ובנה אורי, אמש בביתם" (אף כי בדיווח עצמו נאמר שהוא שוהה בבית-חולים). רגלי הילד הנכה חשופות.
מלמעלה: סימה רווח במכוניתה, בלון הגז בין רגליה; משוחחת עם מנכ"ל הכנסת אבי בלישניקוב; דליה איציק מצטרפת לתמונה (צילומים: פלאש 90)
עניין כלכלי נטו
הפסיקה התקדימית הקובעת שהוצאות על מעון לילדים יוכרו למס מדווחת בהרחבה בכל העיתונים, וב"ישראל היום" אף הופכת לכותרת הראשית (ב"הארץ" מופיע הסיפור במסגרת במרכז השער, אך מי שרוצה לקבל את התמונה המלאה נשלח ל"דה-מרקר").
ב"ידיעות אחרונות" הסיפור מוצג מנקודת המבט הפסימית של התנגדות רשות המסים [גד ליאור, יורם ירקוני, צביקה ברוט ודוד רגב]: "מהפכת העבודה והרווחה תיאלץ לחכות: רשות המסים הודיעה כי לא תכבד את פסק הדין התקדימי שניתן אתמול [...] עד שבית-המשפט העליון יפסוק בנושא".
לצד הידיעה, טור מאת ענת לב-אדלר: "אמהות עובדות משכבות הביניים, חד-הוריות, שכירות, עצמאיות [...] יכולות היום להתהלך מעט יותר זקופות, ולא משום שעברנו לעקבי סטילטו". והיא גם מסתכלת קדימה: "עלינו – האמהות העובדות – לעשות הכל כדי לגלגל את הכדור הזה הלאה, לפתחו של בית-המחוקקים".
ועוד בנושא הזה ב"ידיעות אחרונות": גדעון עשת מגיש על פני עמוד שלם שאלות ותשובות לקורא הנבוך. התשובה לשאלה האחרונה "מה עושים הבוקר?" נפתחת במלים "שום דבר".
עוד בעיתונים
במדורי הכלכלה מדווח על כך שמספר קטן של סניפי רשת AM:PM היו סגורים בשבת האחרונה, אך רק ב"מעריב" נוצר קשר בין מחלקת המודעות למערכת העיתון כדי לייצר את הדיווח [נורית קדוש] על כך שמודעות המתפרסמות היום בעיתונים לוקחות צעד אחד קדימה את המאבק בין רשתות השיווק של דודי ויסמן ובין אלו של נוחי דנקנר.
ואמנם, במודעות המופיעות היום מטעם קבוצת-אלון, בעקבות איומי החרם החרדי על רשת שפע-שוק של ויסמן, מודגשת השאלה: "מדוע הנושא התעורר כשנה וחצי לאחר שרכשה קבוצת-אלון את רשת AM:PM? שאלו את עצמכם מי המרוויח הראשון מעימות בין רשת הריבוע-הכחול לעדה החרדית?".
טור חדש ב"ידיעות אחרונות" לרגל חגיגות השישים למדינה, תשובת העיתון לטור החגיגי של "מעריב". הטור נקרא "רגע ישראלי" ובו "בכירי הכותבים בוחרים את הרגע הישראלי ביותר בחייהם". הטור הראשון נכתב על-ידי איתן הבר. תמציתו מובאת באותיות מודגשות: "באושוויץ היה קר ואפרורי ועצוב. רבין נאם. רינת גבאי שרה והרטיטה לבבות. ואז הגיע תורו של גוגול".
והכותרת בעיתון לידיעה על חגיגות השישים – "וודסטוק ומפגן צבאי" [צבי זינגר]. מהידיעה עצמה עולה שהמפגן הצבאי הוא אכן מפגן צבאי, כלומר מטס של חיל האוויר, משט של חיל הים ומפגן צניחה המוני. ה"וודסטוק" קצת פחות מזכיר את וודסטוק וכולל "שלוש מסיבות יום-הולדת ענקיות על טהרת המוזיקה הישראלית", שיתקיימו ביום שישי ויסתיימו לקראת כניסת השבת.
בדיווח של תומר זרחין ב"הארץ" על החגיגות מצוין גם מיזם "זה לא משחק ילדים", שבמסגרתו "יאספו ילדים מיליון וחצי גולות לזכר מיליון וחצי הילדים שנספו בשואה. הגולות שייאספו ירוכזו באנדרטה מיוחדת שתוצב בחולון". לא כתוב אם לאחר ריכוז הגולות הן תושמדנה.
הילד הפלסטיני בן החמש שנהרג אתמול בעזה בחילופי אש בין כוחות צה"ל ללוחמים פלסטיניים מופיע רק ב"הארץ", בידיעת תצלום [אבי יששכרוף ויובל אזולאי].
חדשות תקשורת
ב"24 שעות" של "ידיעות אחרונות" ראיון עם טרוור אסרסון, עורך-דין בריטי שהיגר לישראל וחיבר כמה דו"חות ביקורתיים על הסיקור של הסכסוך הישראלי-ערבי בבי.בי.סי. אסרסון בחן את סיקור האינתיפאדה השנייה, את פרשני הרשת, את ההבדל בין סיקור האינתיפאדה בישראל לזה של המלחמה בעיראק, את התוכניות הדוקומנטריות המשודרות ברשת ואת אתר הבי.בי.סי, ועתה הוא מפרסם דו"ח על הרדיו בשפה הערבית של הרשת. "הם פשוט נותנים שם המון זמן שידור לאנשים עם דעות מאוד קיצוניות", הוא אומר לדני ספקטור.
"כלכלסיט" [שלהבת חסדיאל ואמיר טייג] מדווח על פשקווילים נגד שר התקשורת. נוסף לגורמי ימין, הכרוזים האלה מודבקים גם מטעם "תחנות הרדיו הפיראטיות ששר התקשורת פעל בעבר לסגירתן, ואף הביא למעצרם של כמה שדרנים".
"דה-מרקר" [מעיין כהן] מדווח על שיתוף פעולה בין HOT לאתר ynet. האתר יחליף את תפוז כפלטפורמה האינטרנטית העתידית של חברת הכבלים. יעלו בו תכנים שונים, "בין היתר פרקים באורך מלא" מסדרות של הכבלים. עוד מדווח כי אחת הסיבות האפשריות לביטול ההסכם עם תפוז היתה לחץ של נוני מוזס, המחזיק ב-16.8% ממניות הכבלים, להעביר את שיתוף הפעולה לאתר ynet השייך לקבוצת "ידיעות אחרונות". ברם, "בסביבת 'ידיעות אחרונות' טוענים כי לא היו דברים מעולם".